חוקרי הטכניון: מבוגרים הסובלים מדרגה מתונה של דום נשימה בשינה מאריכים חיים יותר מבני גילם באוכלוסיה הכללית

מבוגרים הלוקים בדום נשימה בשינה (sleep apnea) עשויים לשאוב עידוד מממצאים העולים ממחקרים חדשים שנערכו בטכניון ובאוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף (גרמניה) ולפיהם מבוגרים הסובלים מדרגה מתונה של התסמונת מאריכים חיים יותר מבני גילם באוכלוסיה הכללית.

דום נשימה בשינה היא תסמונת המתבטאת בהפסקות נשימה חוזרות בזמן שינה, ומובילה לירידה ברמת החמצן בדם וליקיצות קצרות. מחקרים קודמים הראו שוב ושוב כי דום נשימה בשינה הוא גורם תמותה בלתי תלוי. היפוקסיה לסירוגין (Intermittent hypoxia)  – המאפיין העיקרי של דום נשימה בשינה – גורמת לשרשרת של תופעות, ביניהן עקת חימצון (oxidative stress) ותהליכים דלקתיים המובילים לטרשת עורקים, או חסימת עורקים. זהו “נתיב ההשפעה” של דום נשימה בשינה על המערכת הקרדיו-וסקולרית. המידע שפורסם עתה על ידי הקבוצה החיפאית מראה כי באופן פרדוקסלי, מבוגרים הסובלים מדרגה מתונה של דום נשימה בשינה מאריכים חיים יחסית לבני גילם באוכלוסיה הכללית. ממצאים מפתיעים אלו הביאו את חוקרי הטכניון לינה ופרץ לביא (כיום נשיא הטכניון), המובילים את המחקר, להשערה לפיה בקרב חולים מבוגרים, ההיפוקסיה-לסירוגין מספקת הגנה על המערכת הקרדיו-וסקולרית, הגנה העשויה להסביר את שיעור התמותה הנמוך יחסית בקרב מבוגרים הסובלים מדרגה מתונה של דום נשימה בשינה. השערתם הספציפית היא שלבם של מבוגרים הסובלים מדום נשימה בשינה מקבל דם ממספר רב יותר של עורקים, הקרויים “מעקפים טבעיים” (collaterals); מקור-הדם ה”רזרבי” הזה מגן עליהם במקרה של התקף לב. בני הזוג לביא ביססו את השערתם על ממצאים קודמים של הצוות החיפאי, שהראו כי בדמם של אנשים הסובלים מדום נשימה בשינה יש רמה גבוהה יחסית של חלבון ייחודי הנקרא VEGF, האחראי ליצירה של כלי דם חדשים. ירידה ברמת החמצן בדם מאיצה את יצירת החלבון. הצוות הראה גם כי ישנם הבדלים משמעותיים (בין אדם לאדם) בהשפעת ההיפוקסיה על ייצורו של חלבון זה. צוות המחקר גילה כי לאנשים שביכולתם לייצר את החלבון בכמות גדולה בשעת היפוקסיה יש יותר כלי דם סביב הלב, בהשוואה לאנשים שאינם יכולים לייצר את החלבון.

עתה אומתה השערתם על ידי הקבוצה הגרמנית. בגיליון האחרון של כתב העת Chestמדווחים שטפן שטיינר ועמיתיו מהמחלקה לקרדיולוגיה באוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף, גרמניה, על ממצאים המאששים את השערתם של בני הזוג לביא. שטיינר ועמיתיו השוו את מספרם ואת גודלם של המעקפים הטבעיים, בחולים שהוכנו לצינתור מסיבות רפואיות עם או בלי תסמונת דום נשימה בשינה – עם  הזהים להם במאפייני גיל, משקל, תיפקוד לב ושימוש בתרופות, ודיווחו כי אצל אלה הראשונים נמצאו הרבה יותר מעקפים טבעיים. במאמר מערכת שליווה את מאמרם של שטיינר ועמיתיו ב-Chestציינו לינה ופרץ לביא כי לממצאים אלו  השלכות משמעותיות על הטיפול בתסמונת. יתר על כן, ממצאים כאלה, אם ישולבו בניתוח גנטי אישי, עשויים להוביל לפיתוח אסטרטגיות חדשות של הגנה על המערכת הקרדיו-וסקולרית”.

לממצאים המפתיעים הללו יש משמעות מעשית גם לגבי טיפול בקשישים הסובלים מהתסמונת בצורה מתונה וללא סימפטומים אופייניים כגון עייפות כרונית ונטייה להירדמות במשך היום. יצויין כי עלות הטיפול בסובלים מדום נשימה בשינה נאמדת במאות מיליוני דולר מידי שנה בארה”ב בלבד ויתכן שקופות החולים וחברות הביטוח יוכלו לחסוך חלק ניכר מהוצאה גדולה זו.