מדלית החברה הישראלית לכימיה תוענק בכנסת למר אלי הורביץ ולפרופסור מאיר וילצ’ק

מדלית החברה הישראלית לכימיה תוענק בכנסת בחודש הבא למר אלי הורביץ ולפרופסור מאיר וילצ’ק. הטקס יתקיים בכנסת בארבעה בינואר במעמד שרים, חברי כנסת, ראשי המערכת האקדמית והתעשיה הכימית, אורחים מחו”ל ומאות חברי סגל וסטודנטים מכל האוניברסיטאות והמכללות הטכנולוגיות.

אלי הורביץ הוא תעשיין אשר הפך את חברת טבע לחברה הגדולה בישראל, לספינת הדגל של התעשייה הישראלית ולחברה המובילה בעולם בייצור תרופות גנריות. טבע מעסיקה כיום כ- 40 אלף עובדים בעשרות מפעלים וחברות בת ברחבי העולם, אך יחד עם זאת היא שומרת על ליבת הניהול והפיתוח שלה בישראל באמצעות כ- 6000 עובדים.

פרופסור מאיר וילצ’ק הוא אבי הטכנולוגיה, הידועה בשם כרומטוגרפית זיקה להפרדת חלבונים וניקויים, אשר נמצאת בשימוש בכל מעבדה ביוכימית ברחבי העולם ובתעשיית התרופות. הטכנולוגיה הזאת הובילה להקמתן של יותר מ- 75 חברות עתירות ידע ברחבי העולם, עם היקף מכירות של מעל 70 מיליארד דולר בשנה.

מדלית החברה הישראלית לכימיה היא אות הכבוד הגבוה ביותר אשר מוענק ע”י העמותה הזאת, שהוקמה בשנת 1933 ע”י מדענים יהודים יוצאי גרמניה, ונחשבת לעמותה המדעית הוותיקה ביותר בישראל. מטרותיה העיקריות הן קידומם של המחקר וההוראה בכימיה באוניברסיטאות, במכללות הטכנולוגיות ובבתי הספר, וקידומה של התעשיה הכימית במדינת ישראל.

נשיא החברה הישראלית לכימיה, פרופסור אהוד קינן מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון, אמר כי שנת 2011 הוכרזה על ידי האו”ם כשנת הכימיה הבינלאומית וכל הארגונים הלאומיים והבינלאומיים לכימיה נערכים בהתאם. המטרה היא קידום תדמיתם של מדעי הכימיה והתעשייה הכימית, והדגשת תרומתם הרבה לבריאות, לחקלאות, לכלכלה ולפתרון המצוקות של המין האנושי, כמו בעיות מים, מזון, אנרגיה, איכות הסביבה וחומרי גלם.

“עוד מלפני קום המדינה ועד היום, מהווה הכימיה את אחד התחומים הבולטים של מצוינות מדעית במדינת ישראל”, הדגיש פרופסור קינן. “מדע הכימיה מהווה את הבסיס והליבה של כל המדעים הניסויים, ואת הבסיס לכל התעשיות עתירות הידע. התעשייה הכימית בארץ בולטת בתרומתה לכלכלה הלאומית, כאשר מוצרים כימיים מהווים 25% מסך כל הייצוא של מדינת ישראל. במדינת ישראל פועלים כיום מעל 7000 כימאים, 5000 מהנדסי כימיה, 1000 מורים לכימיה ועוד מספר גדול של אנשי מקצוע הפועלים ככימאים, כגון ביוכימאים, ביוטכנולוגים, מהנדסי מזון, מחצבים ואנרגיה”.

מנכ”לית החברה הישראלית לכימיה, חנה אטלי, אמרה כי במהלך האירוע החגיגי בכנסת ייחשפו שני בולים חדשים שמנפיק השירות הבולאי לכבוד האירוע. כמו כן יוענק פרס התעשיה הכימית הירוקה למפעל תעשיה ישראלי. היא הוסיפה כי שנת הכימיה הבינלאומית מציינת גם את השנה המאה לזכייתה של מארי קירי בפרס נובל בכימיה ואת תרומתן של נשים למדע.

אלי הורביץ

למרות שאיננו מוגדר ככימאי על פי השכלתו, תרומתו של אלי הורביץ לתעשייה הכימית בישראל יוצאת דופן, לא רק במונחים לאומיים, אלא על פי אמות מידה גלובליות. הוא הנהיג את קבוצת טבע במשך 35 שנה והביאה מחברת תרופות קטנה ובלתי ידועה, למעמד של החברה המובילה בעולם בתחום התרופות הגנריות. הישגים אלו הושגו על ידי הטמעת תרבות ארגונית של מצוינות וניהול אסטרטגי המבוסס על חזון ארוך טווח, תוך נטילת מנהיגות ואחריות על עתיד החברה.

אלי הורביץ נולד בירושלים בשנת 1932. בשנת 1953, לאחר שסיים את לימודי הכלכלה בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב החל אלי הורביץ את דרכו כעובד זוטר בחברת התרופות “אסיא” ובשנת 1976 מונה למנכ”ל החברה. מתוך ראיה אסטרטגית ארוכת טווח, יזם אלי הורביץ את מיזוגן של כמה חברות פרמצבטיות ישראליות לחברה אחת, בשם טבע, עמד בראשה במשך שנים רבות, תחילה כמנכ”ל (1976-2002) ולאחר מכן כיו”ר מועצת המנהלים עד שנת 2009.

בנוסף למחויבותו הגבוהה של אלי הורביץ לחברת טבע, הוא התגייס לקידום מטרות ציבוריות וחברתיות רבות בישראל ולתמיכה בפעילות מדעית, חינוכית ותרבותית במדינה. הוא כיהן בשורה ארוכה מאד של תפקידים ציבוריים, כגון נשיא התאחדות התעשיינים, יו”ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, יו”ר מכון היצוא הישראלי, יו”ר דירקטוריון בנק לאומי, יו”ר כוח המשימה הישראלי, יו”ר הרשות לפיתוח ירושלים, חבר הועדה המייעצת של בנק ישראל, חבר בחבר הנאמנים של מכון ויצמן ושל אוניברסיטת ת”א, ועוד.

פעילותו הציבורית והתעשייתית הענפה והמגוונת זיכתה אותו בשורה ארוכה של פרסים מטעם גופים אקדמיים וציבוריים בארץ, כולל דוקטורט לשם כבוד מטעם הטכניון, מכון וייצמן למדע, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת תל אביב, ואוניברסיטת בר אילן. הוא חתן פרס התעשייה, פרס היובל ופרס ישראל על מפעל חיים ועל תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

פרופסור מאיר ווילצ’ק

פרופ’ וילצ’ק נולד בוורשה שבפולין בשנת 1935. במהלך מלחמת העולם השנייה שהה בברית המועצות והועבר לסיביר. אביו, רב קהילה בוורשה, נרצח עם רוב בני משפחתו. בשנת 1949 עלה לישראל עם אימו ואחותו והתיישב ברחובות. לאחר שירותו הצבאי בחיל האוויר למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטת בר-אילן, סיים את התואר הראשון בשנת 1960, ובשנת 1965 סיים את לימודי הדוקטורט במחלקה לביופיזיקה במכון ויצמן למדע. במהלך לימודיו עבד ככימאי ראשי בחברת “ידע” ולאחר מכן הצטרף לסגל המחלקה לביופיזיקה במכון ויצמן. הוא מילא תפקידים בכירים במכון, כגון ראש המחלקה לביופיסיקה, ראש מועצת הפרופסורים, ודיקן הפקולטה לביוכימיה וביופיסיקה. הוא היה מדען אורח במכון האמריקאי הלאומי לבריאות, שימש יועץ לחברות ביוטכנולוגיה וכיהן בוועדות מקצועיות רבות, בהן ועדת שמגר.

פרופ’ וילצ’ק פירסם יותר מ-400 מאמרים מדעיים. הוא ידוע בעיקר בזכות פיתוח המושג המודרני של זיקה בין מולקולות ביולוגיות, ובזכות יישומיו של מושג זה בתחומים שונים של מדעי החיים. בשנת 1968 פיתח וילצ’ק יחד עם שותפיו, שיטה הקרויה כרומטוגרפיית זיקה, אשר חוללה מהפכה בבידוד חומרים ביוכימיים וסללה דרכים חדשות בביולוגיה, בביוטכנולוגיה, בכימיה, בננוטכנולוגיה ובתחומים רבים נוספים, לרבות פיסיקה. היא הובילה ותרמה לפיתוחים מודרניים רבים מאוד במדעי החיים, כגון שבבי די-אן-אי ושבבי חלבונים. לשיטה השפעה עמוקה במיוחד על רפואה. כך, לדוגמה, היא האיצה במידה ניכרת את פיתוחן של כל התרופות המבוססות על חלבונים. הטכנולוגיה הזאת הובילה להקמתן של עשרות חברות עתירות ידע ברחבי העולם, עם היקף מכירות שגדל מ- 40 מיליארד דולר בשנת 2008 ל- 70 מיליארד השנה. בנוסף לכך, הוא פיתח את השימוש בטכנולוגית אבידין-ביוטין לאיבחון מחלות, לבידוד חומרים ביולוגיים לשימושים ביוטכנולוגיים וננו-טכנולוגיים, ובמחקר הביו-רפואי. המערכת איפשרה למעבדות רבות לוותר על הצורך בחומרים רדיואקטיביים.

פרופ’ וילצ’ק זכה להכרה רבה על מחקריו: הוא הוכתר בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ווטרלו שבקנדה, מאוניברסיטת בר-אילן, מאוניברסיטת ייבסקילה שבפינלנד ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא חתן פרס וולף לרפואה, פרס ישראל לביוטכנולוגיה, פרס לכימאי קליני מצטיין מהפדרציה הבין-לאומית לכימאים קליניים, פרס כריסטיאן אנפינסן של החברה לחלבונים, מדליית וילהלם-אקסנר מאוסטריה ופרס אמת בכימיה. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר כבוד באגודה של הכימאים הביולוגיים בארה”ב, וחבר זר במכון לרפואה של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב. במכון ויצמן הוא מחזיק הקתדרה לביולוגיה מולקולרית על שם מרק גוטווירט.