“הטכניון לא ויתר לי על אף קורס” – סא”ל (מיל) אורי ביהם, בן 80, קיבל בטכניון תואר שני מהפקולטה להנדסה אזרחית ותואר ראשון בארכיטקטורה

למד ארכיטקטורה לפני 50 שנה, וחסר לו מקצוע אחד; באותה עת קיבל בהצטיינות תואר ראשון בהנדסה אזרחית; עד מועד שחרורו מהמילואים בשנת 1994 השתתף כטייס חיל האוויר בכל מלחמות ישראל (חוץ ממלחמת השחרור, אז היה תלמיד תיכון; היה ממפקדי מבצע “שלמה” וביחד עם אביו, המהנדס פיליפ ביהם ז”ל, בנה מאות בנינים בחיפה ובעמק חפר, ואת היישוב חופית; נשיא הטכניון העניק לו אישית את שני התארים, בנוכחות דיקני הפקולטות, ביניהם בנו, פרופסור אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון

“פרופסור אחד ירד לחיי בטענה כי מהנדס לא יכול להיות ארכיטקט”, הוא מספר. “חסרה לי בחינה אחת בכלכלה כדי לקבל תואר ראשון גם בארכיטקטורה. עכשיו, כשלמדתי לתואר שני בהנדסת מקרקעין, לקחתי ארבעה קורסים בכלכלה. הגשתי בקשה להכיר בהם גם לתואר הראשון שלא סיימתי בארכיטקטורה, ודיקן לימודי הסמכה, פרופסור דאוד בשותי, הודיע לי כי הטכניון הכיר בהם ואקבל מהנשיא גם תואר ראשון בארכיטקטורה וגם את התואר השני במקרקעין שסיימתי באחרונה”.

בעוד כחודש ימלאו לאורי ביהם 80 שנה. בטקס בלשכת נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, נכחו רוחלה אשתו, בתו תמר ובעלה בנצי, ודיקנים ובהם בנו, פרופסור אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון. אחיו של אלי, עופר, הוא פרופסור לפיסיקה וראש המחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית.

מאז סיים לימודיו בטכניון עשה אורי ביהם כיברת דרך. הוא שירת כטייס תובלה בחיל האוויר, בין השאר על מטוסי דקוטה (“אמי ביקשה ממני לטוס נמוך ולאט”), השתתף בכל מלחמות ישראל עד שחרורו מהמילואים בשנת 1994 (חוץ ממלחמת השחרור, אז היה תלמיד תיכון) ובין השאר היה ממפקדי מבצע “שלמה” בשנת 1991. הוא היה זה ש”דחף” יותר מאלף עולים במטוס “אל-על”. בסך הכל שירת 44 שנים בחיל האוויר, בסדיר ובמילואים, והגיע לדרגת סגן אלוף.

עם סיום לימודיו בשנות ה-60 הצטרף למשרדו של אביו, פיליפ רפאל ביהם, שבנה מאות בנינים בחיפה עוד בשנות ה-30. ביחד בנו את היישוב חופית ומאות בתים, מבני תעשיה, בתי ספר וגנים בעמק חפר וברחבי הארץ.

לפני כשנתיים וחצי החליט לחזור ללימודים. על סמך ציוניו הטובים בתואר הראשון הוא התקבל ללימודי תואר שני במקרקעין. הטכניון לא עשה לו הנחות, גם לא מפאת גילו וניסיונו. אפילו את שכר הלימוד הוא שילם במלואו, שכן התקנות מאפשרות פטור משכר לימוד לילדי המרצים אבל לא להורים שלהם.

“הפעם לא סיימתי בהצטיינות”, הוא כמעט מתנצל. “לא צריך להגזים. סיימתי בסדר. למדתי בעיקר לבד, למרות שהסטודנטים הצעירים קיבלו אותי יפה. אבל בגלל מגורי בחופית לא יכולתי ללמוד איתם בערבים”.

לא, הוא לא חושב על דוקטורט, “למרות שיש כאלה שלוחצים”. הלימודים לא היו לו קלים, “למרות שהבטון הוא אותו בטון והברזל אותו ברזל. רק החוק השתנה, ולא תמיד בכיוון הנכון”.

בימים אלה הוא עוסק עם אלי בנו באיתור מאות הבניינים שבנה אביו בחיפה. באלבומים מצא תמונות של בתים רבים, ומידע רב מפורט בספר הזכרונות של אביו, והוא גם מצא את פנקס ההכנסות של אביו משנות ה-30, עם רישומי הלקוחות. הם כבר זיהו עשרות בניינים, בעיקר בהדר הכרמל, לחלקם סיפורים מעניינים, וביחד עם אלי הוא מצלם ומתעד את הבניינים הללו.

“הגשמתי חלום נעורים והשלמתי את מה שהתחלתי בו. זה מה שחשוב לי”, הוא אומר על קבלת שני התארים ממרום גילו, ניסיונו ומעמדו.

“סגרת היום הרבה מעגלים”, אמר לו נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא. בצד התעודה הוא העניק לאורי את עניבת הגביש המפורסמת של חתן פרס נובל בכימיה, פרופסור מחקר דני שכטמן ולרוחלה רעיתו – את צעיף הגביש.

בתמונה: (מימין לשמאל): פרופסור אלי ביהם, אורי ביהם, פרופסור פרץ לביא, רוחלה ביהם – צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון