הפריצה בוצעה כפרוייקט סטודנטים בפקולטה למדעי המחשב ועוררה ענין רב בשני כנסים מדעיים; הסטודנטים יקבלו על הפרוייקט את פרס “אמדוקס” בטכניון

אלכס קירשון ודימה גוניקמן, סטודנטים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון הצליחו לפרוץ את פרוטוקול הניתוב OSPF, הנפוץ ביותר באינטרנט. הפריצה בוצעה כפרוייקט סטודנטים במסגרת המעבדה לרשתות מחשבים בפקולטה למדעי המחשב ועוררה ענין רב בשני כנסים מדעיים בהם הוצגה. אלכס ודימה יקבלו את פרס “אמדוקס” לפרוייקט מצטיין במדעי המחשב. המנחים שלהם היו ד”ר גבי נקבלי מרפאל ומהנדס המעבדה, איתי דברן.

באינטרנט פועלים מאות אלפי נתבים המקשרים בין הרשתות השונות. כל נתב אמור “להכיר” את כל שאר הנתבים ו”לדבר” איתם (לקבל מידע על שכניהם ועל הרשתות שמחוברות אליהם). העיסוק המתמיד של הנתבים בהעברת מידע זה מכביד עליהם וגורע מיעילותם. לכן רשת האינטרנט מפוצלת למעשה למערכות אוטונומיות אשר “מדברות” זו עם זו. הנתבים בכל מערכת כזו “מכירים” זה את זה.

הפרוטוקול הנפוץ ביותר להעברת מידע בין נתבים במערכות אוטונומיות הוא OSPF. אם הוא משתבש, הודעות רבות לא יגיעו ליעדן. יתירה מכך – יש חשש שהן יגיעו לגורם שתקף את הפרוטוקול. לכן יש מערכות הגנה קפדניות על הפרוטוקולים של הנתבים ברשת.

אחת ההגנות החשובות נקראת “השב מלחמה” ((Fight-back. במהלכה – כאשר נתב מזהה שנתב אחר שלח נתונים בשמו – הוא שולח מיד תיקון.

אלכס קירשון ודימה גוניקמן, בעזרת המנחים שלהם, “התלבשו” על התיקון הזה. הם עוררו נתב ברשת לשלוח Fight-back, אך מיידית בטרם הוא הספיק לעשות זאת, הם שלחו Fight-back עם נתונים מזוייפים שהתקבל על ידי חלק מהנתבים האחרים. כאשר הגיע אליהם ה-Fight-back של הנתב הפגוע, הם דחו אותו משום שכבר קיבלו, כביכול, Fight-back ממנו.

הסטודנטים ה”תוקפים” גם זיהו מראש איזה Fight-back ישלח הנתב המותקף, כך ששאר הנתבים קיבלו אותו מהם “ללא ספקות או תהיות”. מהרגע שהם קיבלו את ה-Fight-back ה”מזוייף”, יש ברשת נתבים המחזיקים בטבלאות ניתוב לא נכונות.

בעזרת התקפה שכזו ניתן לשבש את כל פעולת המערכת האוטונומית, לגרום להודעות לא להגיע ליעדן וליצור עומס רב ומיותר ברשת.

שבע קבוצות סטודנטים יקבלו את פרסי “אמדוקס” לפרוייקט מצטיין בטקס שיתקיים באמצע חודש מארס בפקולטה למדעי המחשב בטכניון.

ראש מינהל התכנון במשרד הפנים בינת שוורץ, התארחה בכנס המתכננים השנתי שהתקיים בטכניון וסיפרה על הרפורמה הצפויה בתכניות המיתאר. “ניצור מהפך בישראל”, אמרה, “נצמצם 300 תכניות ארציות לתכנית אחת ואוגדן הנחיות. במקביל, נרחיב את סמכויות הוועדות המקומיות לאישור תכניות נקודתיות ונפנה את הועדות המחוזיות לעסוק בתשתיות ובתכניות גדולות למגורים”

שוורץ הסבירה כי כובד התכניות ברמה הארצית, משפיע על התכנון המקומי כמעט בכל תחום וגורם למורכבות, חוסר בהירות וחוסר התמצאות. “היעד שלנו הוא לזקק מתוך כל תכנית מתאר ארצית את הליבה העוסקת בשמירת האינטרס הציבורי ולאחד את המידע לשכבה סטוטוטורית רזה. הפשטות והבהירות יסייעו למתכננים ולאזרחים. אוגדן ההנחיות שיצורף לתכנית, יתעדכן תדיר וישמש מסמך מנחה, אשר יסייע בשמירת הידע ועדכונו.

“רוב עיסוקן של וועדות התכנון המחוזיות מוקדש כיום לנושאים בעלי משמעות שולית למשק. 76% ממשאבי הזמן, התקציב וכוח האדם, עוסקים בתכניות קטנטנות המטפלות בפרויקטים של עד 20 יחידות דיור. במצב זה הוועדות המחוזיות לא מביאות לכדי ביטוי את יתרונן ואילו למקומיות אין סמכות לתת שירות לאזרחים. כללת השוק נעצרת מול אזרחים לא מרוצים. אנו פועלים בנחישות לשחרור חסמים בשוק הדיור. בנוסף לרפורמה, אנו מחוייבים ליצור היצע מתאים של 60,000 יחידות דיור בתכנון מפורט בכל שנה. היעד הביא אותנו למעקב בכל רגע נתון, אחר קצב מתן האישורים להקמת דירות בישראל בכל מחוז. נכון להיום, אושרו 10,000 יח”ד מראשית השנה. עד לסיומה צפוי אישורם של כ-60,000 בסה”כ”.

הכנס, שציין את השנה העשירית לקיומו, נפתח בברכת המשנה הבכיר לנשיא הטכניון, פרופ’ פול פייגין, שהזכיר את חלקה של הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בחדשנות, “שקיבלה את ביטויה בין היתר, כאשר זכינו בתחרות להקמת קריה אקדמית טכנולוגית בניו-יורק”. דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, פרפ’ יהודה קלעי, הזכיר כי בעת הנחת אבן הפינה לטכניון בשנת 1912, מנה המחזור הראשון 16 סטודנטים בלבד, שהוכשרו למקצועות האדריכלות והבנייה. “זה לא היה מקרי, כי תפקידו של הטכניון באותם הימים, היה לבנות את הארץ”, אמר.

“כיום האתגר השתנה, כאשר המדינה מונה 7.5 מיליון איש, מהם 90% המתגוררים בערים, בהן קיים הגידול המאסיבי. האתגרים הניצבים כיום בפני המתכננים, אינם פחותים מאלה שניצבו בפנינו בעשרות שנותיו של הטכניון. מסיבה זו, אנו רואים חשיבות גבוהה בשיתוף הפעולה שבין הפקולטה לבין האקדמיה”.

מנכ”ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים נחום איצקוביץ, ציין כי 20% מבתי המגורים במדינה, משתייכים ל-1.5 מיליון איש, “שהם לקוחות המשרד”. איצקוביץ: “אלא שלצערנו, התופעה שאנו נתקלים בה כל העת, היא ה-NIMBY (Not in my backyard). כולם תומכים בסיוע ובקליטת מוגבלים, אבל אף אחד לא רוצה שאנשים בעלי צרכים מיוחדים יגורו בשכנותו. התופעה מובילה להרבה תופעות קשות ומכוערות”.

הכנס היה גם ארוע הפרידה מיו”ר איגוד המתכננים בישראל אדריכל עמוס ברנדייס, שסיכם 13 שנות פעילות באיגוד. את מקומו תמלא סגניתו בשש השנים האחרונות, האדריכלית עדנה לרמן.

בתמונה: בינת שוורץ בכנס. צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון

תערוכת העבודות מוצגת בבנין עירית באר שבע

מרכזת הפרויקט, פרופ’ איריס ערבות מסבירה את הבחירה בעיר: “באר שבע נבחרה בגלל האתגר והעניין שהיא מעוררת, בהיותה בו זמנית מרכז וגם פריפריה, מוקד וגם פרוור, עיר של שכונות, שהן המצע לתחושת זהות ושייכות, ובו זמנית גם עיר ראשה, בפועל ובעיקר בפוטנציה. בעשור הקרוב, עם מעבר בסיסי צה“ל דרומה, היא תקלוט רבבות תושבים קבועים וזמניים, ובמקביל כמעט ותוכפל האוכלוסיה בפזורת הבדווית שבסביבת העיר. ההשפעה של כל אלו על החיים העירוניים של באר שבע היא נקודת המוצא לעבודות הסטודנטים בסמסטר הנוכחי. השאלה הבסיסית היא אם המרחב הציבורי המפוזר של באר שבע יתמקד ויתלכד, או אולי יתחלק ויפרד עוד יותר בגלל רבוי התנועה, כלי הרכב, מיגוון סגנונות החיים וטווח הפערים החברתיים והכלכליים. כל העבודות, ללא יוצא מן הכלל, בחרו באפשרות הראשונה – ליכוד ומיקוד המרחב הציבורי הבאר-שבעי, אולם קני המידה, האמצעים ואופני ההתערבות היו מגוונים ביותר.“

בעבודותיהם של הסטודנטים ניתן לראות התייחסות לבעיות ופוטנציאלים מרכזיים: ניתוק האוניברסיטה, בית החולים ואזורי התעשייה עתירת הידע מהעיר, ובייחוד משכונות ג’ ו-ד’ הסמוכות, התעלמות ו”הפניית גב” של העיר באר שבע למדבר המקיף אותה, ניתוק בין השכונות השונות בעיר והיעדר “מרכז עיר” משמעותי וריבוי שטחים ריקים המעוררים בתושבים תחושה של הזנחה ונטישה.

אחת העבודות המעניינות שהוצגו היא “עיר תעשייתית 2012” של ליטל חיימוביץ’, אשר עוסקת בהחזרת התעשייה לעיר. חיימוביץ’ מסבירה: “התוכנית לפיתוח התעשייה בעיר כוללת שטחים רבים למשרדי היי-טק בפאתי העיר. משרדים כאלה אינם מזהמים או מרעישים והם מושכים אל העיר אוכלוסיה חזקה כלכלית וחברתית, לפיכך, אני מציעה להכניס משרדים אלה למעמקי העיר באר שבע ולפתור בעזרת המהלך מספר בעיות: ריבוי שטחים פתוחים בתוך העיר הגורם לתחושת חוסר עירוניות, חיזוק מוסדות חינוך, ספורט ושיפור פני השכונה ומשיכה של אוכלוסיה לחיזוק וביסוס מעמדה של העיר כמטרופולין דרומי.”

אורלי פרוינד, בעבודתה “מערכות הצללה”, מציעה להציב בעיר שטופת השמש מערכות הצללה אינטראקטיביות, אשר יסייעו ביצירת עיצוב נעים, יאפשרו גישה חופשית למרחב, יעודדו אינטראקציה חברתית בין השוהים השונים במרחב הציבורי, וישתמשו באנרגיה ירוקה- המופקת ממערכת סולארית.

בעבודתה “מתי ניפגש?” עוסקת עדי באום בחיבור בין אוכלוסיית הסטודנטים שמונה כ-30,000 איש, שרובם עוזבים את העיר עם סיום לימודיהם, לבין הקהילה הותיקה בעיר. כרגע, שתי הקהילות מדירות אחת השנייה ממרחביהן. באום רוצה לשנות זאת באמצעות רחוב רינגלבלום. באום מסבירה: “בחרתי ליצור מרחב משותף שמתקיימות בו פונקציות ממסדיות ותרבותיות שמשמשות את שתי הקהילות. כאשר האוניברסיטה תשלח זרועות בדמות מבני תרבות אל תוך השכונה, אשר ידורו בכפיפה אחת עם המוסדות הקהילתיים השכונתיים. כל אלה יתמכו על ידי כיכר שתאפשר התכנסות ומפגש. בחרתי לתכנן את הרחוב לא כמקום למעבר אלא כמרחב לבילוי ושהייה.”

ב”עיר  של מדבר”-  של ג’ני דרובובוז, תלמה לויתן ורותם ליטבק, מציעים הסטודנטים יצירת איזון מחדש בין העיר באר שבע למדבר הסובב אותה. “העיר באר שבע הנמצאת בתוך מדבר טבעי יפיפה, מפנה אליו את גבה. למדבר הטבעי איכויות חיוביות וייחודיות רבות כשטח פתוח ובאפשרותו לתרום לעיר מבחינה אקולוגית ולאפשר לה מרחב נשימה”, הן אומרות.

פרויקט שאפתני במיוחד הינו “מנחילים את הנחל” שהציעו איזי מיכאל וגליה אויפה אשר במרכזו הקמת רכבת מגנטית, עילית וירוקה, שתגיע למהירות של כ-500 קמ”ש ולמעשה תבטל את המרחק הפיזי בין הישובים בתוך המטרופולין. כך למשל נסיעה מבאר שבע לערד תימשך שמונה דקות בלבד. “זה יהפוך את באר שבע למרכז מטרופוליני אמיתי, המביא אליו מדי יום את כל אוכלוסיית האזור, בין היתר, את אוכלוסיית הבדואים, אשר סובלת היום מהזנחה מוחלטת”, הם מסבירים.

בתמונה: “מתי ניפגש” של עדי באום

פרופסור חיים גוטסמן מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון ישמש כמנהל המייסד של מכון טכניון-קורנל לחדשנות

“ניו יורק הופכת במהירות למרכז דיגיטלי”, אמר בלומברג. “עם צוות המנהיגות הנפלא הזה, קמפוס ההיי-טק יסייע לנו למשוך ולפתח כשרונות רבים שיתדלקו את מגזר ההיי-טק הצומח. פלטפורמות התקשורת החברתית יתנו לתושבי ניו יורק את המידע הנחוץ להם בערוצים שהם יבחרו”.

“האטנלוכר ודוב ינצלו את הידע והניסיון הנרחבים שלהם, כמו גם את כישוריהם המנהיגותיים הידועים, בכל צעד בפיתוח ובקידום ההצעה שלנו, והם ימשיכו לפעול למימוש הקמפוס למען תושבי ניו יורק”, אמר נשיא קורנל דייוויד סקורטון. “הוספתו של פרופסור חיים גוטסמן כראש המכון לחדשנות של הטכניון וקורנל תוסיף ברק לצוות מרשים זה”.

האטנלוכר, דוב וגוטסמן היו דמויות מפתח בגיבוש וקידום ההצעה הזוכה, ועבדו עם העיר במהלך תהליך הבחירה לקמפוס החדשני לתארים מתקדמים, שיופעל בשותפות עם הטכניון. תחילת ההוראה צפויה במיקומים ארעיים בעיר בספטמבר השנה, וב-2017 תתחיל הפעילות בקמפוס החדש. האטנלוכר ודוב יפקחו על יצירת הקמפוס הידידותי לסביבה, שהוצאות התיפעול שלו יהיו יותר משני מיליארד דולר במשך 30 שנה; על גיבושו של צוות אנשי הסגל, שיעמוד על 280 עוד שלושים שנה; על גיוס הסטודנטים, שייבחרו בתהליכים קפדניים, ומספרם יעמוד על כ-2,500 בשנת 2043; ועל בנייתו של קמפוס על שטח של כ-186 אלף מ”ר. קונספציית ה’מרכזים’ של הקמפוס, שהאטנלוכר סייע בפיתוחה, תאפשר את ארגונו של מחקר והוראה על פני תחומים שונים, ותכוון למגזרים ספציפיים בכלכלת העיר.

להאטנלוכר, בתפקיד הדיקן, תהיה אחריות כוללת על כל ההיבטים התוכניתיים בקמפוס החדש, לרבות על איכות ההוראה, הכוונת המרכזים ופיתוחם במהלך השנים. הוא יפתח תוכניות אסטרטגיות ודרכים אפקטיביות ביותר לעבודה עם חברות ועם ממציאים בשלבים ראשונים בעיר ניו יורק, ויוביל את גיוס הסגל בקמפוס ואת הפרויקטים היזמיים. הוא ישמש גם כחבר בוועד המנהל של מכון טכניון-קורנל לחדשנות ויפקח על ועדת ייעוץ של קמפוס ההיי-טק. האטנלוכר ידווח לפרובוסט של קורנל, יעבוד באופן צמוד עם הדיקנים של קורנל, לרבות דיקן קורנל להנדסה לאנס קולינס, וישמש כחבר בצוות ההנהגה הבכירה של קורנל.

דוב, כסגן נשיא של קמפוס ההיי-טק החדש, תהיה אחראית לכל היבטי הפיתוח, התיפעול וקידום אוכלוסיות מיוחדות, לרבות תחומים של משאבי אנוש, יחסי סטודנטים ויחסי חוץ, פיתוח ותשתיות, IT, שיווק ותקשורת, פיננסים וסיוע לאוכלוסיות נזקקות. היא תהיה האדם המוביל בצוות הבנייה, תפקח על corporate relations ועל שירותים לסטודנטים ותוביל את תוכניות הסיוע לאוכלוסיות מחוץ לקמפוס, לרבות תוכניות K-12 1 (הוראה וירטואלית לתלמידים). היא תדווח לדיקן קורנל, תוביל את ועדת התיפעול, ותשמש כחברה בצוות ההנהגה הבכיר של קורנל.

גוטסמן יוביל את מכון טכניון-קורנל לחדשנות (TCII), גולת הכותרת של הקמפוס ברוזוולט איילנד, כיו”ר המייסד שלו. המכון יציע לתלמידיו תואר שני במדעים ישומיים – תואר כפול (של קורנל והטכניון) המבוסס על תוכנית המדגישה את יישומם של מדע, יזמות וניהול.

“אנו מברכים את פרופסור דן האטנלוכר ואת קאתי דוב על מינויים, ואת קרייג גוטסמן מהטכניון על מינויו ליו”ר המייסד של מכון טכניון-קורנל לחדשנות”, אמר פרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון. “אין לנו ספק בכך שהצוות הזה יקדם באופן יעיל ומקצועי את התוכנית השאפתנית שגיבשנו לעיר ניו יורק”.

“זוהי הזדמנות חסרת תקדים לבנייה של קמפוס אוניברסיטאי מסוג חדש, הממוקד במיסחור טכנולוגיות שמקורן במחקר אקדמי מעולה, עם תוכניות הוראה הקושרות בין מדע בסיסי ליישום, וקשרים הדוקים עם מגזר ההיי-טק של כלכלת העיר”, אמר פרופסור האטנלוכר. “אנחנו כבר עובדים באופן יעיל לאיתור המבנים הארעיים לשלב הסטארט-אפ, לפני שנעבור לרוזוולט איילנד, נקבל אישורים לתוכניות האקדמיות, נערב גורמים מובילים ממגזר ההיי-טק בתכנון שלנו, וניערך לגיוס סגל אקדמי מעולה”.

“זהו כבוד גדול עבורי לתרום למיזם ההיסטורי הזה, שישפיע עמוקות על קורנל, על הטכניון ועל העיר ניו יורק,” אמרה פרופסור דוב. “המיזם הזה משמעותי עבורי בעיקר בהיותי בוגרת קורנל, שהאמינה מאז ומתמיד כי קורנל ראויה לנוכחות משמעותית בעיר ניו יורק. אני מצפה בכליון עיניים לקראת העבודה הצמודה לא רק עם אנשי הסגל, העובדים והסטודנטים שלנו, אלא גם עם חברות, בוגרים, שותפינו בטכניון ושכנינו מניו יורק ומרוזוולט איילנד”.

“מכון טכניון-קורנל לחדשנות יוקדש להגשמת חזונו מרחיק הלכת של ראש העיר בלומברג לעתידה של העיר ניו יורק כבירת ההיי-טק העולמית. המכון יהפוך לקרקע פורייה להכשרת מהנדסים, ממציאים ויזמים שיתרמו למערכת ההיי-טק של העיר עוד לפני שיסיימו את לימודיהם. הטכניון סמוך ובטוח כי נסיונו בבניית תעשיית ההיי-טק הישראלית ישמש אותו היטב בניו יורק. העובדה שיש לנו שותף מכובד – אוניברסיטת קורנל – רק תבטיח את הצלחתו של המיזם”, אמר פרופסור גוטסמן.

בנוסף לתפקידו כדיקן קורנל להנדסת מחשבים, פרופסור האטנלוכר מחזיק בקתדרה במיחשוב, מדעי האינפורמציה וניהול. הוא חבר סגל בקורנל מאז 1988, וכמה פעמים יצא לעבוד בתעשייה, בין השאר במרכז המחקר של זירוקס בפאלו אלטו, שם  ייסד את קבוצת “פענוח תמונות” ושימש בצוות ההנהלה הבכיר, וב”אינטליג’נט מארקטס”, חברה קטנה לטכנולוגיות פיננסיות, שם הוא שימש כסמנכ”ל טכנולוגיות. תחומי העניין האקדמיים שלו קשורים למדעי המחשב, ובעיקר לראייה ממוחשבת, אבל הוא עבד בכמה תחומים אחרים ביניהם כלי רכב אוטונומיים, התמודד ב- DARPA Urban Challenge, ובניתוח של רשתות חברתיות מקוונות. הוא לימד הן בפקולטה למדעי המחשב והן בתוכנית ה-MBA בקורנל, וזכה להכרה במספר הזדמנויות על מצוינותו בהוראה – בין השאר הוא קיבל את תואר ‘פרופסור השנה’ של מדינת ניו יורק בשנת 1993 – מטעם המועצה לקידום החינוך, וכעמית סטפן וייס בקורנל ב-1996. הוא פרסם כמה מאמרים מדעיים שזכו בפרסים, הוכתר כחוקר צעיר נשיאותי על ידי הקרן הלאומית למדעים ב-1990, והתקבל כעמית באגודה למיכון המיחשוב ב-1007. ב-1998-9 הוא עמד בראש כוח המשימה של קורנל במיחשוב ומדעי האינפורמציה, שהובילה ליצירת CIS  – שם הוא היה הדיקן השני של קורנל. בשנים 2005-6 הוא גם עמד בראש כוח המשימה של קורנל ב”חוכמה בעידן המידע הדיגיטלי”. האטנלוצ’ר משמש כיום בוועד המנהל של קרן מקארתור. הוא קיבל את התואר הראשון באוניברסיטת מישיגן, ואת המאסטר והדוקטורט ב-MIT.

פרופסור דוב שימשה עד לאחרונה דיקנית נספחת בבית הספר להנדסה של קורנל. קודם לכן היא שימשה דיקנית נספחת לתוכניות MBA  בבית הספר למוסמכים בניהול ע”ש סמואל קרטיס ג’ונסון לסגן הנשיא הבכיר ולגזבר הראשי. במהלך עבודתה בקורנל עמדה דוב בראש כמה יוזמות – לאחרונה היא שימשה יו”ר עמית בכוח המשימה למודל תקציבי. לפני הגעתה לקורנל היא שימשה עוזרת למנהל העיר בארלינגטון, מסצ’וסטס, כאנליסטית פיננסית וכמתכננת שיווק בחברת אלי לילי, וכמנהלת מערכות הנדסיות ופיתוח בחברת אנרן. יש לה תואר ראשון מאוניברסיטת ג’ורג’טאון, MBA  מקורנל, ודוקטורט מאוניברסיטת פנסילבניה.

פרופסור גוטסמן הצטרף לטכניון ב-1992. הוא ייסד והוביל את תוכנית ידידי התעשייה של הפקולטה למדעי המחשב, פלטפורמה מצליחה לקידום קשרי אקדמיה-תעשייה. במסגרת זו הוא ופיתח קורס ‘פרוייקט תעשייתי’, המאפשר לסטודנטים לבצע פרוייקטי תוכנה בפיקוחם של מומחים מהתעשייה; ואת תוכנית ‘לפידים’, המזהה ומטפחת את הדור הבא של מנהיגות בהיי-טק. הוא ייסד וניהל שתי חברות סטארט-אפ, שאחת מהן מבוססת על טכנולוגיה שהוא פיתח בטכניון, ויעץ לרבות מהחברות ברשימת Fortune 100. לפרופ’ גוטסמן דוקטורט במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, והוא היה פרופסור-אורח באוניברסיטת הארוורד וב-ETH  ציריך, ומדען חוקר ב-MIT. הוא פרסם יותר מ-150 מאמרים בעיתונות המקצועית, ורשם חמישה פטנטים בארה”ב.

בתמונה: פרופסור חיים גוטסמן. צילום: דוברות הטכניון

הכנס הישראלי השנתי ה-52 למדעי התעופה והחלל יתקיים השנה ב- 29 בפברואר ו-1 במרץ.  כבעבר, יומו הראשון של הכנס יהיה במלון דן פנורמה בתל אביב ויומו השני בקרית הטכניון בחיפה.  תוכנית הכנס כוללת כ- 90 הרצאות וביניהן הרצאות מוזמנות של מרצים בעלי שם עולמי.  מגוון הנושאים בהם יעסוק הכנס רחב, החל מתצורות חדשניות למטוסים מאוישים ולא מאוישים, דרך עבודות מחקר בסיסיות במכניקה של זורמים, דינמיקה של מבנים, ניווט והנחיה של טילים, בעירה ושריפה ועד לבקרת המצב הזוויתי של חלליות.

את הכנס יפתח פרופ’ דן גבעולי, מהפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, יו”ר הועדה המארגנת של הכנס.  בהמשך תינתן הרצאה מוזמנת ע”ש פרופ’ מ. חנין ז”ל, ע”י פרופ’ ב. צין, מאוניברסיטת ג’ורג’יה-טק בארה”ב, בנושא תאי שריפה “נבונים” במנועי כלי טיס. הרצאה נוספת תינתן ע”י פרופ’ ד. אינמן מאוניברסיטת מישיגן בארה”ב, בנושא חומרים “נבונים” ליישומים תעופתיים.  בהמשך, תינתן הרצאה של מר א. ברוט מהתעשייה האווירית, בנושא שיטות להבטחת שלמות מבנים תעופתיים לאורך זמן.

את יומו השני של הכנס תפתח הרצאתה של פרופ’ ק. אמון מאוניברסיטת טורונטו בקנדה, בנושא אנליזות מעבר חום מרובות סקאלות.  הרצאה אחרת תינתן ע”י פרופ’ א. קרוי מאוניברסיטת סטנפורד בארה”ב בנושא תצורות למטוסים עתידיים, וימשיך מר משה עטר מתעשייה אווירית  בנושא שיקולים בתכנון מערכות בקרת טיסה FBW למטוסים.   את מושבי הבוקר יסגור דיון בנושא “יישומים אזרחיים למטוסים ללא טייס” בהנחיית מר ב. דוידור מרשות התעופה האזרחית הישראלית, ובהשתתפות נציגי התעשיות המובילות בארץ בתחום זה. הקהל יוכל לשאול שאלות.

את הכנס יכבדו בנוכחותם מרצים בעלי שם מחו”ל. כך למשל, פרופ’ ג. גינסברג מג’ורג’יה-טק יתן הרצאה באוירו-אקוסטיקה, ופרופ’ פ. פרידמן מאוניברסיטת מישיגן ירצה בנושא אוירו-אלסטיות.

הכנס גם יארח את תחרות פרויקטי הסטודנטים, הכוללת השנה ארבעה צוותים, אשר יציגו את פרויקטי הגמר השנתיים המסכמים את הלימודים, תוך הדגשת נושאים חדשניים וגישה מערכתית בהנדסת אוירונוטיקה וחלל.

“תושבי ניו יורק והנהלת העירייה נרגשים מאוד לקראת הקמתו של מרכז המחקר ההנדסי-יישומי המשותף לקורנל ולטכניון”.  כך אמרה כריסטין קווין, ראש מועצת עיריית ניו-יורק, בביקורה בטכניון. “אין לנו ספק שהמיזם החשוב הזה, שעתיד להפוך את העיר שלנו לבירת ההיי-טק העולמית, יזרים לתוכה דם חדש וישפר את מכלול ההיבטים העירוניים – מדיור בר-השגה ועד בתי קפה ומסעדות”.

קווין, שדורגה על ידי ה”ניו-יורק פוסט” בשנת 2007 במקום השלישי ברשימת הנשים המשפיעות ביותר בניו יורק, היא חברת המפלגה הדמוקרטית, ונחשבת למועמדת מובילה במירוץ לראשות העירייה, שיסתיים בשנה הבאה. היא משקיעה משאבים רבים בשיפורה של מערכת הבריאות ובקידומו של דיור בר-השגה בניו-יורק. “אנחנו כעירייה לא יכולים לייצר יזמות, אבל אנחנו יכולים ומחויבים ליצור את המעטפת המתאימה ליזמות: מערכת תחבורה יעילה, ביטחון אישי, דיור, חינוך איכותי ותעסוקה – בלעדי כל אלה אין אפשרות למשוך יזמים וחברות היי-טק לעיר”.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר לאורחת כי העתיד טמון בבין-תחומיות, וכי זה הרציונל העומד בבסיס הקמפוס החדש שיוקם על האי רוזוולט בניו יורק. “יתכן שפרופסור שכטמן הוא המדען האחרון המקבל פרס נובל על מחקר שבוצע על ידי אדם אחד הספון במעבדה אחת,” אמר פרופסור לביא. “כיום, כדי להשיג פריצות דרך מדעיות והנדסיות משמעותיות נדרש ידע עצום, שאיננו מצוי ברשותו של המדען הבודד. לאור זאת יוקם הקמפוס החדש במבנה של מרכזים בין-תחומיים, שיקיימו ביניהם תקשורת וחפיפה, ולא במודל האוניברסיטאי המוכר של חוגים ופקולטות. סביב המוקד הזה יקומו חברות סטרט-אפ ושלוחות של חברות היי-טק גדולות, במודל דומה להתפתחותן ההסטוריות של חברות ושלוחות כאלה בקרבת הטכניון. אינטל היא דוגמה לחברת ענק שבחרה להקים כאן את מרכז המחקר הראשון שלה מחוץ לארה”ב, ולכן, כשאני שומע את הסיסמה Intel Inside אני אומר: Haifa inside. המיזם החדשני שלנו יבנה גשר של ידידות ושיתוף פעולה בין ניו יורק לבין חיפה”.

בתמונה: כריסטין קווין עם נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא. צילם: יואב בכר, דובר הטכניון

למד ארכיטקטורה לפני 50 שנה, וחסר לו מקצוע אחד; באותה עת קיבל בהצטיינות תואר ראשון בהנדסה אזרחית; עד מועד שחרורו מהמילואים בשנת 1994 השתתף כטייס חיל האוויר בכל מלחמות ישראל (חוץ ממלחמת השחרור, אז היה תלמיד תיכון; היה ממפקדי מבצע “שלמה” וביחד עם אביו, המהנדס פיליפ ביהם ז”ל, בנה מאות בנינים בחיפה ובעמק חפר, ואת היישוב חופית; נשיא הטכניון העניק לו אישית את שני התארים, בנוכחות דיקני הפקולטות, ביניהם בנו, פרופסור אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון

“פרופסור אחד ירד לחיי בטענה כי מהנדס לא יכול להיות ארכיטקט”, הוא מספר. “חסרה לי בחינה אחת בכלכלה כדי לקבל תואר ראשון גם בארכיטקטורה. עכשיו, כשלמדתי לתואר שני בהנדסת מקרקעין, לקחתי ארבעה קורסים בכלכלה. הגשתי בקשה להכיר בהם גם לתואר הראשון שלא סיימתי בארכיטקטורה, ודיקן לימודי הסמכה, פרופסור דאוד בשותי, הודיע לי כי הטכניון הכיר בהם ואקבל מהנשיא גם תואר ראשון בארכיטקטורה וגם את התואר השני במקרקעין שסיימתי באחרונה”.

בעוד כחודש ימלאו לאורי ביהם 80 שנה. בטקס בלשכת נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, נכחו רוחלה אשתו, בתו תמר ובעלה בנצי, ודיקנים ובהם בנו, פרופסור אלי ביהם, דיקן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון. אחיו של אלי, עופר, הוא פרופסור לפיסיקה וראש המחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית.

מאז סיים לימודיו בטכניון עשה אורי ביהם כיברת דרך. הוא שירת כטייס תובלה בחיל האוויר, בין השאר על מטוסי דקוטה (“אמי ביקשה ממני לטוס נמוך ולאט”), השתתף בכל מלחמות ישראל עד שחרורו מהמילואים בשנת 1994 (חוץ ממלחמת השחרור, אז היה תלמיד תיכון) ובין השאר היה ממפקדי מבצע “שלמה” בשנת 1991. הוא היה זה ש”דחף” יותר מאלף עולים במטוס “אל-על”. בסך הכל שירת 44 שנים בחיל האוויר, בסדיר ובמילואים, והגיע לדרגת סגן אלוף.

עם סיום לימודיו בשנות ה-60 הצטרף למשרדו של אביו, פיליפ רפאל ביהם, שבנה מאות בנינים בחיפה עוד בשנות ה-30. ביחד בנו את היישוב חופית ומאות בתים, מבני תעשיה, בתי ספר וגנים בעמק חפר וברחבי הארץ.

לפני כשנתיים וחצי החליט לחזור ללימודים. על סמך ציוניו הטובים בתואר הראשון הוא התקבל ללימודי תואר שני במקרקעין. הטכניון לא עשה לו הנחות, גם לא מפאת גילו וניסיונו. אפילו את שכר הלימוד הוא שילם במלואו, שכן התקנות מאפשרות פטור משכר לימוד לילדי המרצים אבל לא להורים שלהם.

“הפעם לא סיימתי בהצטיינות”, הוא כמעט מתנצל. “לא צריך להגזים. סיימתי בסדר. למדתי בעיקר לבד, למרות שהסטודנטים הצעירים קיבלו אותי יפה. אבל בגלל מגורי בחופית לא יכולתי ללמוד איתם בערבים”.

לא, הוא לא חושב על דוקטורט, “למרות שיש כאלה שלוחצים”. הלימודים לא היו לו קלים, “למרות שהבטון הוא אותו בטון והברזל אותו ברזל. רק החוק השתנה, ולא תמיד בכיוון הנכון”.

בימים אלה הוא עוסק עם אלי בנו באיתור מאות הבניינים שבנה אביו בחיפה. באלבומים מצא תמונות של בתים רבים, ומידע רב מפורט בספר הזכרונות של אביו, והוא גם מצא את פנקס ההכנסות של אביו משנות ה-30, עם רישומי הלקוחות. הם כבר זיהו עשרות בניינים, בעיקר בהדר הכרמל, לחלקם סיפורים מעניינים, וביחד עם אלי הוא מצלם ומתעד את הבניינים הללו.

“הגשמתי חלום נעורים והשלמתי את מה שהתחלתי בו. זה מה שחשוב לי”, הוא אומר על קבלת שני התארים ממרום גילו, ניסיונו ומעמדו.

“סגרת היום הרבה מעגלים”, אמר לו נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא. בצד התעודה הוא העניק לאורי את עניבת הגביש המפורסמת של חתן פרס נובל בכימיה, פרופסור מחקר דני שכטמן ולרוחלה רעיתו – את צעיף הגביש.

בתמונה: (מימין לשמאל): פרופסור אלי ביהם, אורי ביהם, פרופסור פרץ לביא, רוחלה ביהם – צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון

הקרן שהקימה תמשיך ותתרום חמש מלגות דומות מדי שנה

ד”ר אביטל שטיין, המשנה לנשיא ומנכ”לית הטכניון, תרמה מלגות לחמש סטודנטיות מצטיינות בטכניון, באמצעות קרן שהקימה. הקרן תמשיך ותתרום חמש מלגות דומות מדי שנה. בטקס הענקת המלגות השתתפה הנהלת הטכניון כולה ובכירי הטכניון.

“נפגשתי באופן אישי עם כל אחת ואחת מחמש הסטודנטיות ולמדתי מהן מה הפירוש של נחישות ורצון להצליח”, אמרה ד”ר שטיין בטקס. “אחר כך ישבנו כולנו ביחד. כל אחת מהן מצטיינת בלימודיה, נאבקת בקשיים כלכליים אך תורמת לקהילה, מתנדבת ומעניקה. הנהלת הטכניון, ובמיוחד נשיא המוסד, עושים רבות בהשגת מלגות לסטודנטים ובעלי ואני שמחים שיכולנו להוסיף את תרומתנו הצנועה למפעל חשוב זה”.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, בירך את ד”ר שטיין על יוזמתה ואת מקבלות המלגה. “אנו רוצים לקדם את ‘הכוח הנשי’ בטכניון”, הדגיש.

דיקנית הסטודנטים, פרופסור מיכל גרין, אמרה כי הטכניון מעניק מידי שנה מלגות בסכום של ארבעים מיליון שקלים והוא עושה זאת בשמחה ובהנאה.

שירה גור זאב, סטודנטית שנה שניה בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, אמרה בשם מקבלות המלגה: “שיחת הטלפון שבה התבשרתי על קבלת המלגה הגיעה אלי בשבוע קשה שבו אפילו שקלתי להפסיק ללמוד. חשתי שחיברו לי צינור חמצן”.

שרי דואק, סטודנטית למדעי המחשב, הוסיפה שהטכניון איפשר לה להגיע בהצלחה לשנה הרביעית בטכניון. “משפחתי תומכת בי בכל דרך אפשרית, חוץ מאשר בתחום הכלכלי שהוא למעלה מכוחותיה”, אמרה. “עם סיום לימודי אני מקווה להצליח בחיי המקצועיים ולעזור לאחרים, כפי שהטכניון עזר לי”.

בתמונה: ד”ר אביטל שטיין (שלישית משמאל), נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא (לשמאלה) ופרופסור מיכל גרין (לשמאלו) עם מקבלות המלגות. צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון

נתונים חדשים אודות הרגלי הנסיעה של תושבי ישראל באמצעות הטלפונים הסלולאריים נחשפו בהרצאה של ראש המכון לחקר התחבורה בטכניון, פרופ’ שלמה בכור מהפקולטה להנדסה אזרחית, ב”יום פתוח” שנערך בטכניון. פרופ’ בכור, הנחשב לחלוץ בתחום זה של מחקר, הציג שני פרויקטים שהשתתף בהם, אשר בוצעו עבור משרד התחבורה.

 הפרויקט הראשון מנסה לתאר את הגודש במערכת הכבישים בזמן ובמרחב, כלומר, באילו שעות ובאילו מקומות צפויים להתרחש עומסי תנועה, וכמה זמן הולך לאיבוד עקב הגודש בכבישים. “במטרופולין תל אביב, בחודש אחד מתבזבזות 2,400 שנות אדם בכבישים, זהו מספר עצום”, מסביר פרופ’ בכור. “אם נדע לחזות את נפחי התנועה ואורך התורים, ניתן יהיה, על פי מודל סטטיסטי, לתכנן בצורה טובה הרבה יותר את אמצעי התחבורה, ובעתיד אפשר יהיה להסביר את הנסיעות ולסייע בתכנון אורבאני”. על פי בסיס נתונים שנבנה על ידי משרד התחבורה לנסיעות והתקבלו באמצעות הטלפונים הסלולאריים, מתכנן המשרד אמצעי תחבורה נוספים. תוצרי השיטה אפשרו לבנות מודלים לקיצור הנסיעות גם לשנת 2030 .

פרויקט שני מזהה את המוצא והיעד של נסיעות על פי רישום נתוני מיקום של הטלפון הסלולארי. פרופ’ בכור: “המידע המתקבל עבור כל נדגם כולל מספר זיהוי השונה ממספר הקו שלו ומיקומו בכל עת במהלך תקופת המעקב אחריו במונחי קואורדינאטות האנטנה המכסה אותו, שהיא לרוב האנטנה הסמוכה אליו ביותר.  תדירות רישום מיקומי הטלפונים הינה אחת לשעתיים בהעדר תזוזה ושיחה וכל שינוי באנטנה בעת תזוזה. ניתן לאבחן מתי האדם נמצא בביתו, זאת כאשר הטלפון אינו נמצא בתזוזה בשעות הלילה. לא ניתן לקבל נתונים במידה והטלפון כבוי”. יש לציין, כי במחקר נלקח שבוע עבודה, כלומר, ימים ראשון עד חמישי, כאשר הנתונים נאספו על ידי חברות פרטיות. מחקר שנעשה בטכניון ידי גב’ אילאיל בלום, בהנחיית פרופ’ בכור, מצליח לזהות נסיעות ארוכות וגם נסיעות קצרות, ולהתגבר על בעיות של “קפיצות” בין אנטנות סמוכות.

בשיטה שהיתה נהוגה עד לתקופה האחרונה באמצעות סקרים, התוצאות לא היו מדויקות. לדוגמה, באמצעות נתוני טלפונים סלולאריים, התברר כי מדי יום, 28,000 בני אדם עושים את דרכם מתל אביב בלבד לירושלים. בתוצאות סקר שנערך, הכמות הייתה בערך מחצית מהכמות האמיתית והמדויקת שנמדדה במחקר זה. ההסתמכות על סקרים דומים שנעשו בעבר השפיעו לרעה על תכנון התחבורה כיום.

עם זאת, ישנן מגבלות הנובעות מאופי איסוף הנתונים הפסיבי, שכן המידע שנאסף בכל מקרה על ידי חברות ספקי התקשרות לא מיועד לאיסוף נתונים לטובת תחבורה אלא להתנהלות תקינה של טכנולוגיית הטלפונים הסלולאריים. אחת השאלות הנשאלות היא שאלת האתיות הקשורה לחדירה לפרטיות. משרד התחבורה מקבל אישור מיוחד לבצע את חקירת הרגלי הנסיעה באמצעות טלפונים סלולאריים למרות שבמדינות מערביות רבות נמנעים משימוש בשיטה הזאת.  חסרונות נוספים הם: אי הכרת מטרות הנסיעה ואי הכרת מאפייני הנוסע (נתוניו אינם ידועים גם לחברת הטלפונים הסלולאריים, שכן היא מכירה רק את פרטי משלם החשבון, העשוי להיות מעסיק של המשתמש, הורה שלו וכו’).  בנוסף, קיימת אי בהירות גם לגבי אמצעי הנסיעה.

בתמונה:  דוכן הפקולטה להנדסת חומרים, שקושט בעניבות הגביש הקוואזי-מחזורי, משך תשומת לב רבה בעקבות זכייתו של פרופסור דן שכטמן, חבר סגל הפקולטה, בפרס נובל בכימיה לשנת 2011. צילם: יואב בכר, דוברות הטכניון

חוקרי הטכניון פיתחו מחשב ביולוגי, אשר בנוי כולו ממולקולות דנ”א ואנזימים, אשר באמצעותו ניתן לפענח מידע חזותי המוצפן על-גבי שבבים. זוהי הפעם הראשונה שבה מחשב ביולוגי משמש לצורך הצפנה ופענוח של מידע באמצעות התקן מעבדתי. החוקרים הרכיבו תוכנות מתאימות, בצורה של תמיסות כימיות, שבעזרתן הצליחו לפענח תמונות פלואורסצנטיות מוצפנות, כגון לוגו הטכניון או לוגו של מכון המחקר ע”ש סקריפס.

מחקר זה פורסם בכתב העת המדעי Angewandte Chemie (DOI: 10.1002/ange.201107156)  ובוצע על ידי פרופ’ אהוד קינן מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון יחד עם הדוקטורנטית סיון שושני, פוסט-דוקטורנט ד”ר רון פירן וד”ר יואב ערבה מהפקולטה לביולוגיה בטכניון.

“עד כה הוצעו כמה מודלים תיאורטיים להצפנה  ולהחבאה (סטגאנוגרפיה) של מידע על בסיס דנ”א”, מסביר פרופ’ קינן. “כמה מהם מומשו בהקשר של הצפנת טקסט, אבל הצפנה  מולקולרית של תמונות לא נבדקה מעולם בכלים ניסויים, ובוודאי לא בשיטות הקשורות למחשבים מולקולריים. האופן שבו הצלחנו להצפין תמונות על גבי שבבים מודפסים, מהווה התקדמות משמעותית בתחום מכיוון שבכך הודגם לראשונה, כי מכונת חישוב מולקולרית ניתנת לתיכנות וליישום מעשי בתחום חשוב מאד. ההתקדמות המרשימה של טכנולוגיית שבבי דנ”א בשנים האחרונות, מאפשרת הדפסה של מיליון פיקסלים על משטח קטן של ס”מ רבוע. משמעות הדבר היא שניתן להצפין על משטח מסוג כזה תמונות שונות במספרים אסטרונומיים, כך שהיכולת לפענח אותן נמצאת רק בידי מי שבידיו התכנה המתאימה”.

על פי הגדרתו הבסיסית, המחשב הוא מכונה אשר בנויה מארבעה מרכיבים:  חומרה, תוכנה, קלט ופלט. “בניגוד למחשב האלקטרוני, המחשב הביו-מולקולרי הוא מכונה, שבה כל המרכיבים הנ”ל הם מולקולות, אשר “מדברות” ביניהן באופן לוגי בשרשרת של אירועים כימיים, אשר ניתן לתכנת אותם. החומרה וגם התכנה של המחשב הביולוגי הן מולקולות ביולוגיות מורכבות, אשר מפעילות אלו את אלו בתגובות כימיות מוגדרות. הקלט הוא מולקולה, אשר עוברת עיבוד מסוים, כלומר שינויים כימיים, לפי חוקים קבועים מראש. תוצאת החישוב, או הפלט של המחשב הזה, גם היא מולקולה מוגדרת.

“מחשבים ביו-מולקולריים אינם מסוגלים להתחרות במחשבים האלקטרונים במונחים של מהירות ויעילות במשימות חישוביות רגילות”, מסביר פרופ’ אהוד קינן. “העניין ההולך וגובר במחשבים אלו נובע מיתרונותיהם על מחשבים אלקטרונים דווקא בכיוונים אחרים. למרות שכל צעד בחישוב מולקולרי הוא איטי יותר מתנועת אלקטרונים במחשבים המוכרים לנו, העובדה שטריליונים של תגובות כימיות מתרחשות במקביל, הופך את תהליך החישוב למהיר מאוד. העבודה הנוכחית מדגימה את היכולות הגבוהות של איחסון מידע והצפנתו באמצעות מולקולות דנ”א וכן יכולות גבוהות של חישוב מקבילי. בנוסף, כפי שמצאנו במחקרים אחרים המתבצעים במעבדותינו, מכונות חישוב מולקולריות מסוגלות לתקשר באופן ישיר עם מערכות ביולוגיות ואפילו עם אורגניזמים שלמים כדי לבצע משימות רצויות”.