Yearly Archives: 2014

קבוצת מעל”ה, שהוקמה על ידי סטודנטים בטכניון, פועלת ליישום הידע המדעי-הנדסי לטובת הסביבה ורווחת האדם.

באחד מימי ד’, בשעות הצהריים, נאספו מאות סטודנטים בטכניון סביב בלון גדול וירוק שריחף באוויר מעל מרכז הקמפוס. תשומת הלב הזאת היתה בדיוק מה שחברי קבוצת מעל”ה ביקשו להשיג. “הבלון, או בשמו הרשמי HIGH-AIR, הוא הפרויקט הראשון שלנו,” מסביר אוריאל קלר, מייסד הקבוצה.

“זוהי בעצם פלטפורמה מעופפת וניידת למדידת איכות האוויר בחתכי גובה שונים. גובהו של הבלון נתון להחלטת המפעילים, והוא מאפשר למדוד את רמת הזיהום במיקומים שונים ובגבהים שונים. הדגמנו את הפלטפורמה הזאת כאן בטכניון, אבל היא כמובן מתאימה לכל מקום שבו אנחנו מבקשים לנטר את זיהום האוויר באופן מהיר ופשוט.”

קבוצת מעל”ה (מהנדסי העתיד למען הסביבה) הוקמה בינואר 2014 במטרה לרתום את הידע הנלמד בטכניון לטובת הסביבה. קלר, סטודנט בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, פנה לחבריו הסטודנטים בפקולטה בהצעה להקים את הקבוצה, וההיענות עלתה על כל ציפיותיו. המתרגל עוז קירה הפנה אותם לפרופסור דוד ברודאי, חבר סגל בפקולטה ומנהל  – TCEEH המרכז למצוינות בחשיפה סביבתית ובריאות בטכניון – שהגיב ליוזמה בהתלהבות. הקבוצה התרחבה במהירות אל מעבר לגבולות הפקולטה, וכיום היא מונה כעשרים סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון. חוקרים צעירים וחברי סגל ביחידה להנדסת סביבה, מים וחקלאות נרתמו ללוות את הקבוצה בהיבטים המקצועיים. “היעד שלנו הוא לגשר בין מחקר והנדסה לקהילה וחברה,” מסביר קלר, “וזאת באמצעות קהילת-סטודנטים ירוקה בטכניון, שתפעל למען הסביבה ולשיפור המודעות לסביבה על סמך הידע המדעי וההנדסי של חבריה.”

הפרויקט השני של הקבוצה, AIR-CLASS, חוקר את הקורלציה בין איכות האוויר במרחב הלימודי לבין יכולות הלמידה של סטודנטים (ריכוז וכיו”ב), וזאת באמצעות אפליקציה הקולטת נתונים ומציגה אותם בזמן אמת. “כדי לחבר לניסוי את כלל הסטודנטים בטכניון אנחנו עורכים אותו בבניין אולמן, ומקווים להביא אותו בהמשך לבתי ספר, כפעילות חינוכית מדעית וסביבתית”.

פעילות מעל”ה – ההגייה הנכונה היא מַעְלָה – היא כאמור יוזמה סטודנטיאלית, המתבצעת על ידי חבריה בהתנדבות מלאה. “זו פעילות שנוצרה מתוך החברוּת. מבחינתנו היא פתוחה לכלל הסטודנטים, וכבר גילינו שדווקא סטודנטים שאינם מתחום הסביבה מביאים איתם רעיונות רעננים ומקוריים. אנחנו מזמינים חברים חדשים להצטרף, ומבטיחים להם הזדמנות להעשיר את שנות הלימודים ולהתכונן לעשייה שתבוא אחריהן. גם ארגונים וגופים עסקיים מוזמנים לשתף איתנו פעולה ולקדם יחד את טובת הציבור.”

 לפרטים נוספים: פייסבוק https://www.facebook.com/mala.technion    דוא”ל:  mala.technion@gmail.com

קבוצת הסטודנטים המשותפת לשתי הפקולטות מתוך פוסטר שהציגה הנבחרת לאחר הזכייה.

הקבוצה, המל”ט ודיקן הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל בערב סיכום הפרויקט

הטכניון ציין את זכייתו של צוות סטודנטים בין-פקולטי במקום החמישי ב’תחרות המטוס האוטונומי’ במרילנד.

ב-12 בנובמבר ציינו הפקולטות למדעי המחשב ולהנדסת אווירונוטיקה וחלל את זכייתה של קבוצת סטודנטים מהטכניון במקום החמישי ב’תחרות המטוס האוטונומי’ הבינלאומית. הפרויקט והדגם הזוכה הוצגו בפני הקהל.

צוות הסטודנטים זכה במקום במקום החמישי (מתוך 48 נבחרות) בתחרות היוקרתית של האגודה הבינלאומית לכלי טיס בלתי מאוישים (AUVSI) שהתקיימה במרילנד, ארה”ב. נבחרת הטכניון, שכללה סטודנטים משתי הפקולטות, פיתחה שתי מערכות מוטסות המבצעות תצפית, זיהוי מטרות, העברת תקשורת והטלת מטענים למטרה – וכל זאת בשני כלי טיס אוטונומיים לחלוטין. בכל אחד מכלי הטיס הותקנו מערכות מתקדמות ובהן מצלמה מיוצבת, מחשב מוטס לעיבוד התמונה ומערכת תקשורת לשליטה, בקרה והעברת תמונות. תחנת הקרקע כוללת מערכת שליטה למעקב אחרי הטיסה האוטונומית, איסוף תמונות ועיבודן, ומערכת תקשורת לפיקוד, בקרה והעברת התמונות.

בקו הטיסה ניתנו לצוותים 20 דקות להכנת המערכת, כולל התחנה הקרקעית. מנחה הפרויקט, דרור ארצי, סיפר כי “במשך שלושים דקות ביצענו את המשימות שלקחנו על עצמנו – טיסה אוטונומית דרך נקודות שהוגדרו, זיהוי תמונות, הטלת ביצה מגובה 350 רגל אל מעגל מטרה ברדיוס של 50 רגל, ועוד. השופטים התלהבו מאוד מביצוע תרגיל הטלת הביצה.”

במהלך תשעת החודשים שקדמו לתחרות התנסו הסטודנטים בפיתוח מערכת כוללת, בייצור כלי טיס, בביצוע אנליזות וניסויים מורכבים, בתפעול המערכת כולה תוך עבודת צוות מתואמת (CRM) ובביצוע פרישׂה מבצעית. “קיבלנו סיוע ותמיכה מכמה חברות וארגונים,” אומר ארצי, “ובכלל זה מגזין ‘ישראל דיפנס’, חברת רפאל, התעשייה האווירית, התוכנית למערכות אוטונומיות בטכניון, המעבדה לעיבודים גיאומטריים של תמונות במדעי המחשב בטכניון, אלביט מערכות וחברת VectorNav. הצוות הדגים בתחרות את הרמה האקדמית הגבוהה של בוגרי הטכניון לעתיד, והציג שוב את יכולותיה של ישראל בפיתוח מערכות משולבות וכלי טיס בלתי מאוישים”.

פרופסור דוד גרשוני

פרס לנדאו מטעם מפעל הפיס יוענק לפרופסור דוד גרשוני מהטכניון, על תרומתו המחקרית ביצירת פוטונים שזורים.

פרופסור דוד גרשוני, מהפקולטה לפיזיקה בטכניון, יקבל את פרס מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים על שם לנדאו לשנת 2014. זאת על תרומתו לפיתוח עתידי של הֶתְקֵן הפולט זוגות של פוטונים שזורים. ועדת הפרס ציינה כי “שיטה זו שונה מהותית מקודמותיה, ויתרונה באפשרות לשכפל התקנים אלה וכך לייצר פוטונים שזורים לפי דרישה. לשיטה זו חשיבות רבה במחקר הניסיוני בתחום של אינפורמציה קוואנטית.”

פרופסור גרשוני, יליד 1953, רכש את השכלתו האקדמית בטכניון. ב-1986 יצא לפוסט-דוקטורט במעבדות בֶּל בניו-ג’רזי, ולאחר כשנה התקבל שם כחבר סגל ועסק במחקר ובפיתוח. ב-1991 חזר לטכניון, הפעם כחבר סגל אקדמי בפקולטה לפיזיקה.

בשנת 2006 הוכיח פרופסור גרשוני את אפשרות יצירתם של פוטונים (חלקיקי אור) שזורים באמצעות מוליך-למחצה. שיזור (entanglement) הוא תופעה שבה שני חלקיקים קוונטיים מתנהגים כתאומים פיזיקליים המקיימים ביניהם קורלציה קוונטית: כאשר מאפייניו של אחד החלקיקים משתנים, משתנים בו זמנית גם מאפייני של החלקיק-התאום, ואי אפשר לתאר את מצבו של האחד בנפרד ממצבו של השני.

בעבודה משותפת עם פרופסור יוסף אברון והדוקטורנטים ניקה אקופיאן ונתנאל לינדנר הוכיח פרופסור גרשוני – באופן תיאורטי וניסויי כאחד – כי בתנאים מתאימים, מוליך-למחצה בעל ממדים ננומטריים עשוי להוות מקור של אור שזור. החוקרים הוכיחו כי אפשר לבנות התקן המבוסס על מקורות אלה, שיאפשר לייצר פוטונים שזורים ‘על פי דרישה’ – צעד משמעותי בדרך לתקשורת קוונטית, מחשוב קוונטי ואולי אף טלפורטציה.

 “מעשה כשפים במרחב”

ההיסטוריה של השיזור הקוונטי יסודה במחקר עיוני שערכו אלברט אינשטיין, בוריס פודולסקי ונתן רוזן (רוזן היה ממייסדי הפקולטה לפיזיקה בטכניון). בשנת 1935 פרסמו השלושה את המאמר, המכונה בקיצור EPR  – האותיות הראשונות של שמותיהם. במאמר זה באה לידי ביטוי הסתייגותו של אינשטיין מהמכניקה הקוונטית, ה’מרשה’ לכאורה מצב שבו המידע נע במהירות הגבוהה ממהירות האור. אינשטיין האמין כי ‘אפשרות’ זו אינה אלא פיקציה, או כלשונו: “מעשה כשפים במרחב” (spooky action at a distance).

נילס בוהר, אבי המכניקה הקוונטית, טען בתגובה למאמר ה- EPR כי אותה ‘פעולה מרחוק’ דווקא אפשרית, בהיותה מבוססת לא על ‘השפעה מכנית’ אלא על ‘השפעה לוגית’ על התנאים המגדירים את אפשרויות ההתנהגות של המערכת. אינשטיין לא נותר חייב, והגדיר את תגובתו של בוהר כ”פלפול תלמודי”.

בשנת 1962 הראה הפיזיקאי האירי ג’ון בל כי את מחלוקת איינשטיין-בוהר אפשר להכריע באופן ניסויי. ניסויים שנערכו בשנות השבעים והשמונים, בעקבות המודל המתמטי שניסח בל, הוכיחו כי חלקיקים שזורים אכן ניחנים בקורלציות המופלאות שמנבאת המכניקה הקוונטית. המחקר של הפרופסורים גרשוני ואברון, שהתבסס בין השאר על עבודתו התיאורטית של חבר הפקולטה בעבר, פרופסור מחקר אשר פרס ז”ל, היווה פריצת דרך במסלול זה.

“למעשה הראינו כיצד ניתן לפתח התקן ש’יורה’ צמד פוטונים שזורים ברגע הרצוי,” מסביר פרופסור גרשוני. “התגלית הזאת היא צעד חשוב בדרך מהטכנולוגיה הנוכחית (הקלאסית) לטכנולוגיה העתידית (הקוונטית). הטכנולוגיה הנוכחית – לרבות מיחשוב, תקשורת, תאורה, איחסון מידע ועיבוד מידע – מבוססת על מוליכים-למחצה, ולכן התגלית שלנו רלוונטית מאוד לעולם ההיי-טק. אנחנו מפתחים מבנים ננומטרים של מוליכים-למחצה הפועלים למעשה כ’אטומים מלאכותיים’, שאפשר להסביר ולנבא את התנהגותם על סמך המכניקה הקוונטית. אנו מאמינים כי התגלית שלנו תקדם את התחום של עיבוד-מידע קוונטי שיעמוד בבסיס טכנולוגיית העתיד, והמוטיבציה המחקרית שלנו נובעת גם מהתקווה שהטכנולוגיה תצעד בעקבות המחקר, ושבעתיד הלא-רחוק נוכל לראות טכנולוגיה קוונטית אמיתית בשימוש נרחב.”

 פרס מפעל הפיס למדעים ולמחקר על שם לנדאו מוענק למדענים שהגיעו להישגים ראויים בתחומם ותרמו תרומה רבת ערך לקידום המדע והמחקר. פרופסור גרשוני יקבל את הפרס בתחום הפיזיקה, על פי החלטת ועדת השיפוט, שבה חברים הפרופסורים דן שחר, שמואל פישמן ואורה וולמן. הזוכים בקטגוריות האחרות הם פרופסור דנה וולף (בתחום הווירולוגיה), פרופסור אלישע קימרון (חקר הלשון העברית), פרופסור אמיר שגיא (חקלאות), פרופסור הווארד ליטווין (מדעי הזיקנה), ופרופסור דניאל חנוך וגנר (הנדסה כימית והנדסת חומרים).

גשר בין האקולוגי לעירוני – הפרויקט של עינת לובלינר

עינת לובלינר

“פגשנו כאן דור חדש של סטודנטים, עם עומק אינטלקטואלי מרשים ואומץ לגעת בסוגיות המסעירות את החברה הישראלית” – כך אמרו השופטים בתחרות עבודות הגמר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.

עינת לובלינר ולוטם סגל הן הזוכות במקומות הראשונים בתחרות עבודות הגמר שהתקיימה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. דיקן הפקולטה, פרופסור יהודה קלעי, אמר למתחרים כי “הזכייה שלכם היא הזכייה שלנו, והתחרות היא הזדמנות לראות ולהראות לסטודנטים החדשים לאיזו רמה אנחנו מצפים כאן.” הטקס, שכלל גם פרסים רבים אחרים, התקיים  ביום רביעי, 29 באוקטובר בניהולה של פרופסור רבקה אוקסמן ובהנחייתו של פרופסור יאשה גרובמן.

צפון תל אביב: הירקון כגשר

בפרס רייסקין זכתה עינת לובלינר על עבודתה “טיפולוגיות של אקולוגיה עירונית”, שעסקה בדופן הירקון בתל אביב. היא גדלה בשיכון ל’ בתל אביב, והפרויקט הנוכחי קשור מאוד לעובדה ש”גרתי בתל אביב, אבל תמיד אמרו לי שאני מנותקת ממנה. כעת ניסיתי להציע חיבור בין העיר לכל מה שנמצא מעבר לירקון.”

הארכיטקטורה לא היתה חלום-ילדות שלה, ואין לה שום אדריכל במשפחה. “זה קצת קלישאי, אבל נדלקתי על התחום הזה כשהייתי בפריז. כשחזרתי לארץ התחלתי לברר על אפשרויות לימוד, ולמרות שהתקבלתי גם לבצלאל, חברים המליצו לי על הטכניון, והשתכנעתי.”

במסגרת לימודיה בטכניון יצאה לסמסטר באוניברסיטת דלפט, הולנד, ו”זה היה הסמסטר הטוב בחיי, שגם נתן לי פרספקטיבה על הטכניון – פתאום הבנתי כמה הפקולטה בטכניון רצינית ומעמיקה, וכמה דברים חשובים למדתי כבר בסמסטר הראשון.” במסגרת לימודיה בפקולטה עשתה כמה פרויקטים, ובהם מרכז למידה בכפר הנוער “הדסה נעורים”  בבית ינאי ו”ספרייה כמרחב אורבני” בשפרעם. לאחרונה זכתה במקום הראשון בתחרות של מגזין “אדריכלות ישראלית” בשיתוף האיחוד האירופי.

הפרויקט הנוכחי, בהנחיית גבי שוורץ ודקלה יזהר, נולד כאמור מתוך חווית הניתוק בין תל אביב ‘האמיתית’ למרחב שמצפון לירקון. “מקרה הבוחן שלי היה דופנות פארק הירקון והאפשרות לגשר בין שני חלקי העיר. בממד הרחב יותר ניסיתי ליצור מודל של ‘עיוּר אקולוגי’ המגשר בין אקולוגיה לאורבניזציה, ואמור להחליף את התפיסה של טבע ועיר כשתי ישויות מתחרות שאי אפשר ליישב ביניהן.”

בפרס השני זכו שני פרויקטים – “כלכלת שדה שכונת הארגזים” (עמרי שורץ) ו”בני ברק” (רות גרסטל) – ובפרס השלישי עבודתו של גילי קסלמן על הכנסת וגבעת השלטון בירושלים. יו”ר ועדת הפרס, צבי אפרת, אמר כי “הפרויקטים האלה נגעו באומץ לב  בסוגיות המסעירות את החברה הישראלית. פגשנו כאן דור חדש של סטודנטים שיש להם עמדה ברורה בשאלת מקומו של האדריכל בחברה. בתחרות הנוכחית אנחנו עדים לעומק אינטלקטואלי מרשים מאוד – גם ביחס לשנים עברו וגם ביחס למה שאני רואה במקומות אחרים בעולם. בעבודות שהוגשו ניכר הקשר בין מחקר לפרויקט, וכמי ששואפים לטשטוש הגבול בין אקדמיה לפרקטיקה אנו רואים בכך הישג גדול. ראויה לציון המחויבות הפוליטית והחברתית הניכרת בעבודות, כמו גם הרגישות הרבה. עם זאת, ראוי לציין את המחיר של אותה מחויבות ושל אותו עומק: מימד דידקטי ‘נחמד’ ו’נכון’, שהוא פחות אקספרימנטלי, רדיקלי וביקורתי.”

פרופסור אלונה נצן-שיפטן הוסיפה כי איכות הפרויקטים, והאמירה האמיצה וממוקדת, הן תוצאה של חיבור בין פרויקט הגמר לקורס ב’אדריכלות חוקרת’. “זהו חלק מתוכנית הלימודים החדשה, ובאופן זה הפרויקט אינו  מתפתח לאחר המחקר, אלא המחקר נעשה דרכו. במילים אחרות, העמדה המחקרית מתנסחת באמצעות הפרויקט ובכך מעניקה לו עומק ועוצמה.”

“פרויקט מגובש ושלם”. לוטם סגל

באר שבע: לחפש את העיר

במקום הראשון בתחרות הפרויקטים באדריכלות נוף זכתה לוטם סגל על הפרויקט “כאפיקים בנגב”, בהנחיית אמיר מילר ואסיף ברמן. “אדריכל הנוף,” אומרת סגל, “מנצח על תזמורת שלמה – אקולוגיה, תשתיות, אדריכלות, קהילה, מדיניות ועוד – ואמור להוביל לתוצאה מתפקדת וגם הרמונית.” היא עובדת גם כמדריכת טיולים, ולכן רואה בעיסוק בשורשיות כחלק אינטגרלי מהעיסוק באדמה. ההשראה שלה, וגם שמו של הפרויקט, לקוחים מהמקורות.

“למעשה הצגתי כאן חזון לגן-רחוב,” היא מסבירה. “באר שבע תוכננה לראשונה על פי מודל ‘עיר גנים’, שפותח בעבר כפתרון לבעיות העיור הבלתי נשלט באנגליה. באופן אירוני, מודל שמטרתו הבראת העיר הותיר את באר שבע הצעירה חסרת תחושת עירוניות. הפרויקט שלי מציע להסתכל דווקא על פירבור גניה של העיר כנקודת מוצא לתכנון. הטמעת תכונות הרחוב בתוך הגן, המאפשרת חזרה אל עקרונות הרחוב האורגני, שיחררה אותי מהכבלים של תקנֵי תחבורה ותשתיות, ואיפשרה לי תכנון חופשי ויצירתי יותר, המתחשב בהולך הרגל.”

גדעון שריג, יו”ר ועדת השיפוט בפרס, אמר כי מדובר ב”פרויקט מגובש ושלם, המציע פתרון כולל ברמה העירונית, המקומית והרובעית. בכלל, הסטודנטים לאדריכלות נוף הפגינו יכולת ניתוח מרשימה, ולא פחות חשוב – תכנון מרשים על סמך אותו ניתוח.”

בפרס ע”ש גרהרט וגרטרד קרפלוס זכה אמיל ישראל, על הדוקטורט שלו בנושא “צדק חברתי ושוויון הזדמנויות בעידן של פרבור עירוני”, בהנחיית פרופסור אמנון פרנקל. בפרס ע”ש אילנה ליבמן זכתה יוני אבידן, על עבודת המאסטר שלה בהנחיית פרופסור (אמריטוס) גבריאלה גולדשמיט.

ד”ר גל מרקל

פרס ציגלר לשנת 2014 הוענק לד”ר גל מרקל, על פיתוח טיפול חדשני במלנומה.

ד”ר גל מרקל, 35, הוא הזוכה בפרס ציגלר לשנה זו. הפרס הוענק לו ב-21 בנובמבר על פיתוחו של טיפול חדשני במלנומה. בהמשך הארוע התקיימה הרצאתו של פרופסור זקי קריים מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, שם נערך הטקס, בנושא “תופעות הנגרמות על-ידי חסר ביוד”.

ד”ר מרקל, מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב ובית החולים שיבא,

מתמחה באימונו-אונקולוגיה – טיפול בסרטן באמצעות מערכת החיסון. הפרס הוענק לו על פיתוח נוגדן חדש כנגד חלבון  – CEACAM1 חלבון הממלא תפקיד מרכזי בהתפתחות מחלה גרורתית אגרסיבית וקטלנית. החלבון צפוי לשמש בטיפול אימונותרפי במלנומה ממאירה, והניסויים הקליניים אמורים להתחיל כבר בשנה הקרובה. בארוע קבלת הפרס הרצה ד”ר מרקל על “סרטן מתחת לרדאר” – כלומר על האופן שבו ‘מסתתר’ הגידול הסרטני וכך חומק ממערכת החיסון.

ראובן ציגלר ז”ל נולד בשנת 1907 בבוברקה, פולין. הוא הצליח לשרוד בשואה יחד עם רעייתו מלכה ועם בנו צבי ציגלר, שהוא היום חבר סגל בפקולטה למתמטיקה בטכניון. בשנת 1946 עלתה המשפחה לישראל והתגוררה בירושלים, ושם נולדה הבת עדנה שכטמן (כיום פרופסור בסטטיסטיקה באוניברסיטת בן גוריון). בשנת 1948 הגיעה משפחת ציגלר לחיפה, וראובן עסק במסחר בעצים והיה חבר פעיל בלשכת המסחר בעיר.

בשנת 1971 נפטר ראובן ממחלה ממארת, ומשפחתו החליטה להנציח את זכרו בהקמת קרן שתעניק פרסים לרופאים-חוקרים צעירים על עבודת מחקר בעלת יישומים רפואיים. הפרס מוענק אחת לשנתיים, החל משנת 1974, וגובהו 7,000 שקלים. הוא פתוח למועמדים מכל האוניברסיטאות, מכוני המחקר ובתי החולים בישראל, ועד היום זכו בו 20 חוקרים, שבעה מהם מהטכניון. “נראה כי פרס ציגלר מנבא הצלחה בעתיד,” אמר פרופסור מיכאל אבירם, מנחה הארוע, “שכן רבים מזוכי הפרס זכו לעמדות מכובדות מאד ברפואה ובמחקר רפואי בארץ ובעולם.” חברי ועדת הפרס הם מיכאל אבירם (יו”ר), ישראל וולודבסקי, זאב הוכברג, נתן קרין, זאיד עבאסי ואסיה רולס.

פרופסור יוג’ין רבקין

כנס DIMAT בקיץ האחרון. באדיבות DIMAT 2014

ועדת ההיגוי של DIMAT קבעה: הכנס הבא יתקיים בישראל. כנסי DIMAT מפגישים חוקרים מובילים בתחום הדיפוזיה בחומרים.

ועדת ההיגוי של DIMAT קבעה כי הכנס הבא של של DIMAT יתקיים בישראל. פרופסור יוג’ין רבקין, דיקן הפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, אמר כי “זוהי החלטה מרגשת מאוד, בעיקר לנוכח העובדה שהיא התקבלה בעיצומה של מתקפת הטילים על ישראל. הוועדה בחרה בנו על פני פלורידה, הונגריה ופולין, ועבורי זו הבעת אמון בישראל, והכרה של הקהילה המדעית הבינלאומית ברמתו הגבוהה של המחקר המדעי הנעשה בטכניון.”

DIMAT מאגד חוקרים העוסקים בתחום הדיפוזיה – תנועת-אטומים אקראית (“הילוך אקראי”) – במוצקים. תופעה זו ממלאת תפקיד מרכזי בכמה תהליכים טכנולוגיים חשובים כגון ייצור טרנזיסטורים על גבי שבבי סיליקון. כנסי DIMAT נוסדו לפני יותר משלושים שנה, וכיום הם מהווים ארוע מדעי משמעותי מאוד עבור הקהילה המדעית העוסקת בדיפוזיה.

פרופסור רבקין רכש את השכלתו במכון לפלדה וסגסוגות בעיר מוסקבה (תואר ראשון) ובמכון למצב מוצק בצ’רנוגולובקה שבמחוז מוסקבה (דוקטורט). לאחר הדוקטורט עבד בקבוצה של פרופסור גוסט במכון מקס-פלנק באוניברסיטת שטוטגרט, בתחילה כפוסט-דוקטורנט ואז כעוזר הוראה. ב-1997 הצטרף לפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון, ולאחרונה מונה לדיקן הפקולטה.

החלטת ועדת ההיגוי לקיים את הכנס הבא (2017) בישראל פורסמה בכנס DIMAT האחרון, שהתקיים הקיץ במינסטר, גרמניה. יחד עם פרופסור רבקין נסעו לכנס הדוקטורנט דור עמרם והמסטרנט נמרוד גזית. גזית זכה במדליית ארד בתחרות הפוסטר הטוב ביותר, ואילו עמרם זכה השנה (לפני הכנס) בפרס Acta materialia , וזאת על מאמרו שהתפרסם בכתב העת Acta materialia בשנת 2013. הוא אחד מעשרה זוכים שנבחרו על ידי צוות שופטים על סמך איכות המאמר, מכתבי המלצה ופוטנציאל מנהיגותי.

פרופסור צ’חנובר

הטכניון והחברה הישראלית לכימיה ציינו מאה שנים ל”תגלית האצטון” של ד”ר חיים ויצמן, שהשפיעה עמוקות על מלחמת העולם הראשונה ועל ההיסטוריה הציונית.

ביום ג’, 18 בנובמבר, התקיים בטכניון כנס לציון מאה שנה ל”תגלית האצטון” של ד”ר חיים ויצמן, תחת הכותרת “כימיה וביוטכנולוגיה בשירות האדם”. בכנס השתתפו מדענים רבים מחברות עסקיות וממוסדות אקדמיים, וכן מאות תלמידי מדעים מבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ.

“ויצמן עשה ביו-טכנולוגיה לפני שהמציאו את המונח הזה,” אמר המנחה פרופסור אהוד קינן מהטכניון, “ומורשתו כמדען חשובה לא פחות ממורשתו כמנהיג ציוני. לבני הנוער הרבים שהגיעו לכאן אני מבקש לומר: אם אתם מחפשים חיים קלים, ויצמן איננו המודל לחיקוי, אבל אם אתם מחפשים חיים מרתקים, ויצמן הוא המודל האולטימטיבי. וזיכרו שנקודת המוצא שלכם טובה הרבה יותר, ולכן סיכוייכם להצליח הרבה יותר גבוהים.”

פרופסור קינן, חבר סגל בפקולטה לכימיה בטכניון ונשיא החברה הישראלית לכימיה, דיבר על מרכזיותה של הכימיה במדע ובחיים. “שני נשיאים-כימאים היו למדינת ישראל – חיים ויצמן ואפרים קציר – וששת פרסי נובל שהוענקו למדענים ישראלים, שלושה מהם מהטכניון, היו כולם בתחום הכימיה. ד”ר ויצמן ידע היטב כי המדע וההנדסה הם היסודות לקידמה, ובניסוחו: ‘עלינו  לתת את כל תקוותינו במדע של ישראל. היא ארץ קטנה ואוצרותיה דלים, נוכל לעשות ממנה משהו ממשי רק אם נבסס אותה על יסודות המדע ועמודי הטכניקה’.”

 בשנת 1914 ניתנה לד”ר חיים ויצמן הזדמנות להטביע חותם בהיסטוריה של בריטניה; הצבא הבריטי העמיד לרשותו מפעל שבו יוכל לממש את המצאתו – ייצור אצטון בדרך חדשנית. התהליך החדשני שפיתח ויצמן התבסס על התססת תירס באמצעות חיידק ייחודי שייקרא לימים על שמו (קלוסטרידיום אצטובוטיליקום ויצמן), ונועד במקורו לייצור גומי סינתטי; אך צורכי הצבא הבריטי היו אחרים. כך הפך ד”ר ויצמן לגורם מרכזי בייצור חומרי נפץ עבור צבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה. פעילות זו העניקה לו יוקרה רבה בקרב מנהיגי בריטניה, וזו תורגמה לסיוע לפעולותיו במישור הציוני ולימים, יש אומרים, גם להצהרת בלפור. “אי אפשר להבין את ההיסטוריה של בריטניה במלחמת העולם הראשונה בלי להתייחס לתרומתו של חיים ויצמן,” אמר בכנס ד”ר רוב דיקסון, משנה לשגריר בריטניה בישראל.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי גם הטכניון חב את קיומו, במידה רבה, לד”ר ויצמן. “בשנת 1901 מונה ויצמן על ידי הקונגרס היהודי בבאזל, יחד עם ברתולד פייבל ומרטין בובר, לדון בשאלת הצורך באוניברסיטה יהודית. ויצמן המליץ בפני הקונגרס בחיוב: ראוי להקים אוניברסיטה יהודית, שתהיה אוניברסיטה טכנולוגית. ממשרדו באוניברסיטת ז’נבה הוא פעל לקידומה של היוזמה הזאת, שהובילה להקמת הטכניון.”

פרופסור אהרן צ’חנובר, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2004, נשא את הרצאת הפתיחה, שעסקה במהפכת הרפואה המותאמת-אישית. “זו בעצם המהפכה השלישית, אחרי עידן-התגליות-המקריות, שהתרחש במאות ה-19-20 וכלל בין השאר את גילוי הפנצילין; ועידן הסריקה, שהוביל לפיתוח שיטתי יותר של תרופות ושל טכנולוגיות הנדסיות כגון “חלקי חילוף” מלאכותיים. המהפכה הנוכחית, השלישית, מפנה את הזרקור מן המחלה אל החולה, ולכן היא נקראת ‘רפואה מותאמת אישית’.

“הרפואה החדשה הזאת, המוּנעת על ידי ריצוף הגנום והוזלתו של תהליך הריצוף ממיליארד דולר ל-200 דולר (לכל הגנום של אדם אחד) תוך 14 שנה בלבד, היא מהפכה אמיתית, והיא מאפשרת לנו לנבא איך יגיב המטופל הספציפי לטיפול כלשהו. כיום ברור לנו שכל אדם הוא תמהיל של תכונות רבות ושונות, כגון מיגדר, מוצא וסוג דם, וטיפול שהוא יעיל לאדם אחד עשוי להיות בלתי יעיל, ואפילו מזיק, לאחר. ריצוף ה-DNA הוא שלב ראשון בלבד במהפכה, ולא הקשה ביותר, שכן אחריו באים ריצוף ה-RNA וריצוף החלבונים. ככל שנתקדם במסע הזה נקבל פרופיל מדויק יותר של החולה הספציפי, ונוכל לנבא באופן טוב יותר ויותר מהו הטיפול האופטימלי עבורו.

“אם כן, הרפואה החדשה היא רפואה מנבאת. בכך יתרונה ובכך חסרונה – שכן ידע הוא מקור לדאגה. ברגע שאנחנו יודעים, כמו אנג’לינה ג’ולי, על מוטציה מסוימת בגנים שלנו, אנחנו יכולים להחליט מה לעשות עם גופנו – לדוגמה, האם לבצע כריתה מוֹנעת או לא; אבל הידע הזה מאלץ אותו לקבל החלטה גם לגבי הדור הבא, הנושא חלק מהמטען הגנטי שלנו, והחלטה זו מורכבת אפילו יותר. זאת אחת הסיבות לכך שההכרעה בדבר הטיפול עוברת במידה רבה מן הרופא אל החולה.

“4,000 שנים נדרשו לאנושות כדי להכפיל את תוחלת החיים הממוצעת של האדם מ-25 שנה ל-50, ורק מאה שנה נוספות כדי להאריך אותה ב-30 שנים נוספות. זה הישג שקשה לתאר, אבל יש לו גם מחיר, בדמותן של מחלות חדשות כמו סרטן ואלצהיימר, שלא הכרנו קודם. הרפואה מתמודדת עם הבעיות החדשות הללו, אבל עלינו לזכור תמיד את הסוגיות האתיות שמתעוררות בעקבות כל התפתחות רפואית וביו-רפואית.”

להלן ההרצאות האחרות שנישאו בכנס:

פרופסור מוטי גולני, אוניברסיטת תל אביב: ד”ר חיים וייצמן, מבט ביוגרפי.

פרופסור צבי רפופורט, מכון ויצמן: חיים וייצמן הכימאי.

אבישי לוי, מנכ”ל מיגל: מחקר תרגומי – הממשק שבין מחקר לפיתוח.

ד”ר שי מרצקי, בונוס ביוגרופ: שימוש בתאי גזע לצרכים רפואיים.

פרופסור דן תאופיק, מכון ויצמן למדע: אנזימים – מעל ומעבר לטבע.

ד”ר גל ארליך, Ehrlich & Fenster, Patent and Trademark Attorneys: קניין רוחני.

פרופסור איילת פישמן, הטכניון: אבולוציה של אנזימים במבחנה: פיתוח גיבורי-על לטובת התעשייה.

רון מילוא, מכון ויצמן למדע: אוכל ודלק מאוויר – צמחים, חיידקים ואנחנו.

ד”ר אורן בקר, מנכ”ל ונשיא וידאק פארמה: האם ניתן להכניס חולדה לתוך המחשב?

בתמונוה בעמוד הבית: פרופסור אהוד קינן על הבמה

פרופסור פרץ לביא ומר ביל פנס

“אמריקה און-ליין” תשקיע 5 מיליון דולר במחקר שיתקיים בטכניון, ב-JCTI ובמרכז הפיתוח של AOL בישראל; בכירי AOL מארה”ב ומישראל ביקרו השבוע בטכניון.

AOL הודיעה בסוף השבוע שעבר כי תשקיע 5 מיליון דולר במחקר שיתקיים בטכניון, ב-JCTI (הקמפוס המשותף לטכניון ולאוניברסיטת קורנל) ובמרכז הפיתוח של AOL בישראל. שיתוף הפעולה יעודד חוקרים בטכניון ובקורנל-טק להעמיק את מחקריהם בתחומים כגון תקשורת, מזון, בריאות, חינוך, בטיחות, ממשק אדם-מחשב ועוד, להעניק למקבלי החלטות מידע נרחב ומדויק יותר, ולהעצים קהילות מקומיות.

 מרכז הפיתוח של AOL בישראל מתמחה בפיתוח חדשנות בתחום ה-Online video, ולכן יתמקד המחקר בטכניון בנושא זה ויעסוק בבדיקת השפעות הצפייה בווידאו על תחושות הצופה. המחקר יכלול חוקרים מתחום הפסיכולוגיה, מדעי המחשב ועוד, ו-50% מהחוקרות יהיו נשים. פרופסור מור נעמן, חבר סגל ב-JCTI, אמר כי “שונוּת היא יעד משמעותי של כל ארגון, בין אם אקדמי או אחר, והטכנולוגיות שאנו מפתחים ישרתו אוכלוסייה שחציה נשִׁים. לפיכך מן הראוי שהרכב צוות החוקרים ישקף יחס זה.”

משלחת של נציגים בכירים מחברת AOL ביקרו בטכניון ביום ב’ (17.11.2014), בראשותו של ביל פנס, סמנכ”ל טכנולוגיות ב-AOL  העולמית. חברי המשלחת התקבלו על ידי נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא, סגן נשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים פרופסור בועז גולני, וראש המרכז להנדסת מחשבים בטכניון, פרופסור רפי רום.

פנס ועמיתיו ביקרו במעבדה לעיבודים גיאומטריים של תמונות, בפקולטה למדעי המחשב. במעבדה, בראשותו של פרופסור רון קימל, הוצגו מסכת אינהלציה מותאמת-אישית וטכנולוגיות של מציאות-רבודה. לאחר מכן ביקרה המשתחת במעבדה למערכות מקבילות, בראשות פרופסור צחי בירק, בפקולטה להנדסת חשמל.

התפרצויות שמש, צילום: יגאל פתאל

“המועדון האסטרונומי בטכניון” נפתח בהרצאה שעסקה בשמש ובהשפעתה.

ב-10 בנובמבר 2014 נפתח רשמית “המועדון האסטרונומי בטכניון”, בארוע שכלל הרצאה ותצפית אסטרונומית שבהן נכחו כמאה איש. המועדון הוא יוזמה משותפת של אגודת הסטודנטים, מכון אשר לחקר החלל והאגודה הישראלית לאסטרונומיה (IAA).

“הכוונה היא לקיים מדי חודש ארוע כזה, המקרב את הציבור הרחב לתחום האסטרונומיה,” אמרה אור כהן, סטודנטית במסלול המשולב לפיזיקה והנדסת אווירונוטיקה וחלל וחברה באגודה הישראלית לאסטרונומיה. פרופסור אהוד בכר, ראש המכון לחקר החלל, אמר כי כבר שנים רבות הוא חולם לקיים פעילות מסוג זה בשיתוף הסטודנטים בטכניון, והודות לאור כהן יצא הרעיון הזה אל הפועל.

את ההרצאה נשא ד”ר יגאל פת-אל, יו”ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה ומנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים. “אני רוצה לדבר הערב על השמש,” אמר ד”ר פת-אל. “השמש היא הכוכב הכי חשוב לנו בשמים, כי בזכותה יש לנו חיים. אמנם היא לא כוכב גדול במיוחד, ואינה נמצאת במרכז הגלקסיה אלא בשוליה, אבל יש לה יתרונות רבים מבחינתנו, האסטרונומים: אפשר לצפות בה מכל מקום, דרך הפילטרים הטבעיים של עננים ואובך, ולא צריך לקום בשבילה באמצע הלילה.”

בהרצאתו שבר ד”ר פת-אל כמה מיתוסים הקשורים בשמש, למשל המחשבה שמרכז המסה של מערכת השמש נמצא בתוך השמש (“רוב הזמן זה נכון, אבל לא תמיד”), שהאדם הוא יצור מרכזי מאוד (“אנחנו רק אבק כוכבים, כי כל דבר על כדור הארץ, כולל היצורים החיים, עשוי מחומרים שמקורם בהתפוצצויות של כוכבים”), ושהשמש היא כדור עגול וחלק (“נהוג לומר ‘ברור כשמש’, אבל השמש מלאה כתמים, כפי שאפשר לראות כשמביטים בה היטב”).

ד”ר פת-אל הסביר כי החום והלחץ השוררים במרכז שמש יוצרים היתוך גרעיני, ובמהלך התנגשות אטומי המימן הופך חלק קטן מהמסה (כ-0.7%) לאנרגיה, שחלקה מגיע לכדור הארץ. “בשל הצפיפות הגבוהה בתוך השמש, האור מוחזר בתוכה פעמים רבות עד שהוא מתקרר ונפלט ממנה כאור צהוב – וכך אנו מכירים אותו.”