Yearly Archives: 2014

פרופסור עדית קידר מהפקולטה להנדסת חשמל, כלת פרס ינאי לשנת תשע”ג: “חשוב לי ליצור חוויה אישית ולגרום לסטודנטים להרגיש שהם למדו ממני ולא רק דרכי”.

“פרופסור עדית קידר עוסקת בחינוך במובן הרחב של המילה,” נאמר בנימוקי ועדת פרס ינאי. “יש לה יכולת נדירה לגבש ולסכם תובנות, ולהציג נושאים בצורה מובנית ובהירה. הדבר ניכר הן בהוראה הפרונטלית, הן בפגישות ההנחיה של סטודנטים לתארים גבוהים והן בכתיבה עבור הקהילה המקצועית.”

“קיבלתי השראה מהלהט שלך למחקר האקדמי”, כתב לה אחד מתלמידיה . “את המנחה הטובה ביותר שסטודנט יכול לבקש, ואינני יכול להעריך במילים כמה תרמת לצמיחתי האישית והאקדמית,” כתב עליה אחר.

פרופסור קידר עוסקת בחישוב מקבילי וחישוב מבוזר. היא חוקרת מה קורה כאשר דברים קורים בו זמנית – איך מסנכרנים פעולת מחשב חזק עם כמה מעבדים ואיך גורמים למעבדים לתקשר ביניהם.
“בעצם אני עוסקת בחלוקת עבודה,” היא אומרת. “למחשבים היום יש יותר ממעבד אחד, כלומר כמה מנועים שיודעים לעשות חישוב במקביל. היום, בכל מחשב שולחני או סמארטפון יש כמה מעבדים וחייב להיות תיאום ביניהם, חייבת להיות חלוקת עבודה.”

“חישוב מבוזר זה סינכרון מסוג אחר – שמירת המידע בענן, כלומר בכל מיני מחשבים מסוגים שונים. המידע נשמר בכמה עותקים כדי שיהיה זמין ואמין בזמן אמת.”

המחקר של פרופסור קידר משלב עבודה תיאורטית עם יישום וסימולציות. “אני הכי אוהבת את האמצע בין התיאוריה לפרקטיקה, כלומר לעסוק במשהו שהוא אמיתי, שאפשר לבנות אותו, אך הוא לא טריוויאלי מבחינת התיאוריה שלו. אני אוהבת את החיבור בין הדברים שהיינו רוצים ליישם לבין התיאוריה שמסבירה איך ניתן לעשות זאת נכון.”

פרופסור קידר היא בוגרת שלושה תארים במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, ואת לימודי הפוסט דוקטורט עשתה ב-MIT. משנת 2001 היא חברת סגל בטכניון. “בחרתי בטכניון משום שכאן יש תרבות מחקרית טבעית המשלבת בין פרקטיקה לתיאוריה. המחקר שלי עוסק בהנדסת מחשבים – החיתוך בין מדעי המחשב להנדסת חשמל. בשנים שאני כאן יצא לי לשתף פעולה עם יותר מעשרה חוקרים בפקולטה, וזה בדיוק מה שחיפשתי – אנשים שמשלימים אותי.

“בטכניון יש סטודנטים מעולים לתארים גבוהים, ובשביל זה אני באקדמיה – הנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים. חשוב לי להקנות לסטודנטים האלה כלים שיאפשרו להם להיות חוקרים טובים בהמשך הדרך, וראייה רחבה של תחומי מחקר מעבר לתחום הצר בו הם מתמקדים. חשוב לי ללמד אותם מהי בעיה מחקרית טובה ולחנך אותם לאזרחות טובה בקהילה האקדמית. אני רוצה שתהיה אינטראקציה אישית שלי איתם ואינטראקציה ביניהם. בדרך כלל יש לי 5-4 סטודנטים, והאינטראקציה מאוד אישית. הנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים היא תהליך אישי, שתענוג גדול ללוות אותו. יש בטכניון סטודנטים נהדרים ואני מרגישה שותפה לתהליך הצמיחה שלהם. כשדוקטורנט מסיים את לימודיו, אני מרגישה שהוא קצת כמו ילד שעוזב את הבית. מין ריקנות כזו. בייחוד עם תלמידי הדוקטורט נוצר קשר שהוא לכל החיים – הם שומרים על קשר ומקפידים לבוא לבקר.”

פרופסור קידר מאמינה שיתרונו של הטכניון מתבטא בשני אספקטים: הוראת העקרונות התיאורטיים (מתמטיים ומדעיים) העומדים בבסיס הפרקטיקה ההנדסית; וחשיפת הסטודנטים לחזית המחקר הטכנולוגי ולמגמות טכנולוגיות עכשוויות. “בהוראה פרונטלית חשוב לי להביא מניסיוני האישי (הן במחקר והן בחשיפה לטכנולוגיות) ומנקודת מבטי האישית, כדי לתת לסטודנטים ערך מוסף מעבר למה שיכלו להפיק מקריאת החומר בספר הלימוד. לכן אני משתדלת ליצור חוויה אישית ולגרום לסטודנטים להרגיש שלמדו ממני ולא רק דרכי. חשוב לי מאוד גם ליצור אווירה נעימה ופתוחה בכיתה, כדי שסטודנטים ירשו לעצמם להשתתף ולשאול שאלות באופן חופשי (מבלי לוותר על רמה אקדמית ודרישות גבוהות). חשוב גם שסטודנטים ירגישו שיש להם כתובת לפניות ולהתייעצויות כלליות, גם מעבר לשאלות על חומר הקורס. אני משתדלת להיות קשובה מאוד למשוב הסטודנטים, כדי לשפר את שיטות ההוראה שלי באופן מתמיד. אני מתייחסת גם למשוב הישיר (תלונות, מחמאות, הערות במשאל המרצה הטוב), להערות המתרגלים וכן ליכולתם של הסטודנטים להתמודד עם שאלות שונות במבחנים. בשנותי הראשונות בטכניון ציוני ההוראה שלי לא היו גבוהים, אולם עם השנים למדתי מהמשוב והשקעתי מאמצים רבים בשיפור, דבר שנשא פרי הן בציוני הוראה והן בהבנת הסטודנטים את החומר.

“הסטודנטים בדור הזה יודעים לפרגן ואני מאוד אוהבת את זה”, היא אומרת. “הדור שלי פחות ידע לפרגן. הסטודנטים מרגישים אתנו מאוד נוח ויש פחות דיסטנס. בסוף השיעור האחרון או אחרי הבחינה הם מגיעים אלי, אומרים תודה ושהיה להם מעניין. זה המשוב הכי חשוב בעיני וזה כיף.”

“כשהוכרז פרס ינאי לא שיניתי דבר בדרך ההוראה שלי. זה נהדר לקבל את ההכרה, אבל  מכתב תודה מסטודנט בסוף השנה מרגש אותי לא פחות.”

בתמונה: נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא ומשה ינאי יחד עם פרופסור עדית קידר. צילום: יוסי שרם

פרויקט ארכימדס, המציע חינוך אקדמי במקצוע הכימיה לתלמידי תיכון, שינה את חייהם של רוב הנערות והנערים שהצטרפו אליו. במפגש השבוע, של בוגרי ארכימדס ואולימפיאדות הכימיה לדורותיהם, נחשפנו אל התלמיד בן ה-13 שנדחה כשביקש ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ואל התלמידה מבית הספר בו לא היו שיעורי מדע.

“אחרי שבלעתי כל אנציקלופדיה בסביבה, הגעתי בכיתה ז’ למצב בו הייתי תלמיד שהשתעמם בשיעורי המדעים בבית הספר”, נזכר דן דבירי, “אז הלכתי אל מזכירות האוניברסיטה הפתוחה וביקשתי להירשם לקורס מדעי. היועצת שסירבה לקבל אותי, אמרה – “תחזור אלינו בסוף כיתה ח’. אבל כבר בשנה הזו, אני זוכר את היום בו תוך כדי הליכה במסדרון, נתקלתי בפוסטר של הכימיאדה, התחרות הארצית בכימיה. זה היה הרגע המכריע של חיי”.

 מהפוסטר, הגיע דבירי בן ה-13 לראיון במשרדו של פרופסור גבי קוונצל, לקראת התחרות אותה יזמה הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך של הטכניון. הפרופסור שהתרשם מיכולותיו, שאל אותו בסוף המבחן אם הוא באמת תלמיד כיתה ח’… דבירי התקבל לפרויקט ארכימדס, שקולט כל שנה כ-50 תלמידי תיכון מצטיינים, לשלוש שנים של קורסים בטכניון. לאחר שזכה בפרסים בכימיאדה ובארכימדס, נשלח לייצג את ישראל באולימפיאדה הבינלאומית שהתקיימה באותה שנה בדרום קוריאה.

 “הפקולטה לכימיה אימצה אותי עוד בהיותי תלמיד”, סיפר השבוע, “כיום, אחרי שסיימתי שני תארים בכימיה ובפיזיקה במסגרת תכנית המצוינים, אני משרת בצבא ככימאי וכמהנדס חומרים. מתכנן להשתחרר ולחזור ללמוד וללמד באקדמיה”.

 סיפורו של דבירי משקף במידה רבה את מסלול חייהם של רוב בוגרי פרויקט ארכימדס: נערות ונערים שהתאהבו בגיל ההתבגרות בעולם הכימיה ונקלטו אל תוך המסגרת שהטכניון העמיד לרשותם. הלימודים שהתקיימו בעיקר בימי שישי, ב-6 שעות מרוכזות בכל פעם, כללו בסיומם בחינות סמסטר זהות לחלוטין לאלה בהן נבחנים הסטודנטים בטכניון. רבים מהתלמידים בפרויקט בחרו במסלול עתודה והתגייסו לצה”ל, כאשר פרויקט תלפיות או חיל המודיעין מסמנים אותם כיעד מועדף להשקעה.

 האחראי האקדמי על התכנית, פרופסור זאב גרוס, ציין כי ארכימדס מהווה עבור בוגריו כרטיס כניסה לקריירה ולתפקיד הבא בחייהם. שיאו של המפגש, אליו זומנו בוגרי פרויקט ארכימדס ואולימפיאדות לכימיה לדורותיהם, היה בהרצאה מפיו של חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2011, פרופסור דן שכטמן. בהרצאה התעכב פרופסור שכטמן על שינויים משמעותיים שעברו על העולם בשישים השנים האחרונות, הציג כיווני מחשבה על מקומה של הכימיה בעולם והעלה תהיות על העתיד לבוא.

 למרות ההתפתחות העצומה בעולם המטוסים, פרופסור שכטמן אינו צופה מהפיכה שתאפשר לנו לטוס מהר יותר, אם נרצה להגיע בטיסה מישראל לשטוקהולם למשל. “כיום אני עולה את כביש פרויד במכוניות פריוס בעלת מנוע חשמלי ומרגיש כמו פופאי”, סיפר, “זהו רכב עם מנוע חשמלי חזק. עברנו 100 שנות פיתוח של כלי רכב, אבל הבטריות עדיין לא מאפשרות נסיעה של מאות ק”מ. אולי בשנת 2020 יהיו בטריות מתאימות. מה שבטוח, לישראל יש אינטרס שהעולם לא יהיה תלוי בנפט ואנו פועלים נמרצות בתחום.

 “בעידן בו אנו חיים, כבר ברור לכולם שגם מקצועות מעולם הרפואה או מדעי המחשב, הם בסופו של דבר, עניין שאפשר להסביר בעזרת הכימיה”, סיפר פרופסור שכטמן, הנשוי לציפורה, פרופסור לפסיכולוגיה. “לי ברור שהמדע הבא שיוסבר באמצעות הכימיה, הוא הפסיכולוגיה. על כך נוהגת אשתי לומר, ‘ומה עם רגשות? מה עם סימפטיה ואמפטיה?’ ואני משיב לה: זה הכל עניין של כימיה”.

 “מגיל צעיר נמשכתי למדע. הרגשתי שזה סוג של קסם”, סיפרה אושרי הלימי, “בכיתה י’ למדתי בביה”ס עירוני ו’ בחיפה, בו לא היו לימודי כימיה. היועצת המליצה לי לגשת למבחני קבלה לארכימדס. אני זוכרת שהייתי לחוצה מאוד בראיון הקבלה אצל פרופסור גבי קוונצל, מי שאחר כך גיליתי שהוא הרוח החיה של התכנית. עברתי את הראיון בהצלחה ומכאן, בלעתי ספרים של כימיה לתוך הלילה. בשנה הראשונה זכיתי במקום השני באולימפיאדה בארץ. שנה אחר כך זכיתי במקום הראשון ואחרי כמה חודשים כבר התמודדתי בתחרות העולמית שהתקיימה בבודפשט. ארכימדס נתנה לי בסיס חזק להבנת המדע. ללא התכנית לא הייתי נחשפת למעגלים החברתיים אליהם הגעתי. סיימתי תואר ראשון בפקולטות חשמל ופיזיקה בטכניון ואני מתכננת להמשיך ולעסוק במחקר”.

 שירה מוסקוביץ, בוגרת המחזור הראשון של ארכימדס, לומדת כיום באוניברסיטה העברית, שנה שישית של לימודי רפואת שיניים. בעוד סמסטר אחד, היא תסיים את הלימודים ותתגייס לצה”ל בתור רופאת שיניים. “תכנית ארכימדס עוררה אצלי את התשוקה ללימודים גבוהים”, היא מספרת, “הטכניון שימש בית חם עבורי, גם בתקופה בה עברתי ללמוד בירושלים. את כל חופשות הסמסטר העדפתי להעביר כאן. אני מודה לכל האנשים שסייעו לי לקחת חלק בפרויקט”.

 “הטכניון משקיע מאמצים גדולים, על מנת שכל תלמיד יוכל לקבל פה את התנאים הטובים ביותר להצלחה”, אמר הפרופסור לכימיה נועם אדיר, שבירך את בוגרי ותלמידי התכנית, “יש כאן לא מעט בניינים ומעבדות יפות. אבל כל מה שאנו רואים מסביב, הם כמו תכשיטים יפים שלא שווים כלום ללא האנשים. תכנית ארכימדס עושה זאת, כאשר היא מצרפת אתכם לידע חדש, שהוא יהיה המקור לטכנולוגיות העתיד”.

600 תלמידים מצפון הארץ השתתפו בתחרות FLL (FIRST Lego League), שנערכה בטכניון. קבוצת תלמידים מבית הספר העל יסודי משגב זכתה במקום הראשון והבטיחה את מקומה בגמר הארצי. יחד איתה העפילו לתחרות הגמר הארצית קבוצות מבית הספר האזורי משגב, תפוח פיס עמק חפר ואשכול פיס קריית ביאליק. התחרות תתקיים ב-4 במארס בהיכל “נוקיה” בתל אביב.

התחרות, בה לקחו חלק 26 קבוצות תלמידים מכל אזור הצפון, נוסדה במסגרת שיתוף הפעולה בין FIRST, תכנית החינוך הקדם-אקדמית המובילה של הטכניון וקבוצת LEGO, במטרה לעודד ילדים ובני נוער להיחשף לעולם המדע והטכנולוגיה. תחרות הרובוטיקה השנתית, המתקיימת במסגרת התכנית, מיועדת לתלמידי כיתות ד’-ט’. התלמידים נדרשים להתמודד מדי שנה עם אתגר חדש, והשנה היה זה אתגר בתחום ההתמודדות באסונות הטבע.

FLL היא תחרות עולמית, שבה משתתפים יותר מ-200,000 תלמידים בכיתות ד’–ט’ מ-70 מדינות ברחבי העולם, כ-3,300 בישראל. התלמידים חקרו סופות, רעידות אדמה, גלי צונאמי ותרחישים נוספים של אסונות טבע, והציעו פתרונות יצירתיים להתמודדות עם אתגרי הטבע. בנוסף לעבודת החקר נדרשו התלמידים לבנות ולתכנת רובוט אוטונומי מלגו, בעזרת תכנת LEGO MINDSTORMS, שיוכל להתמודד עם סדרת משימות בשולחן משימה מיוחד.

הניקוד ניתן לקבוצות על ידי השופטים על סמך תהליך המחקר, חדשנות הפתרון ואופן ההצגה. בנוסף קיבלה כל קבוצה ניקוד על תכנון ותכנות הרובוט ברמה המכאנית, ועל הצלחתו בביצוע המשימות.

“זו הפעם הראשונה שאני משתתפת בתחרות הזו וזה כיף גדול,” מספרת אריאל ברק, תלמידת כיתה ט’ מבית הספר המשותף חוף הכרמל במעגן מיכאל, שקבוצתה זכתה בפרס על מציאת פתרון חדשני ועל אופן הצגתו. “בקבוצה שלנו יש שבעה תלמידים, ויחד פיתחנו אפליקציה המאפשרת לאזרחים להתמודד עם מצב של רעידת אדמה, ונותנת בזמן אמת הנחיות כיצד לנהוג. האפליקציה כוללת גם משחק, שמי שמשחק בו לומד להתמודד עם רעידת אדמה. רק בזכות התחרות הגעתי להתעניין בנושאים של רובוטיקה וטכנולוגיה, ובלעדיה  לא הייתי עוסקת או מתעניינת בהם. בזכות FLL אלך ללמוד במגמה הקשורה לרובוטיקה. הופתעתי עד כמה זה תפס אותי.”

“זה פרויקט שכל מי שמתחיל בו נתפס ולא רוצה להפסיק. התחרות הופכת לחלק משמעותי בחיים שלך,” אומר יהונתן אלדר, תלמיד כיתה י”א, שהדריך את תלמידי כיתות ח’-ט’ מבית הספר חוף הכרמל. “היות שהעבודה על הפרויקט גוזלת זמן רב, וההשתתפות בתחרויות גורמת לנו להחסיר ימי לימודים, לקבוצה נבחרים תלמידים מצטיינים שיכולים להשלים את חומר הלימודים הרגיל. “

“בתחילת כל שנה אנו מקבלים את לוח המשימות ועלינו להחליט באיזו דרך לפעול. התלמידים מתכננים ומפתחים הכל לבד, ואנחנו המדריכים רק מלמדים אותם על התופעה ומכוונים אותם. התחרות פשוט סוחפת אותם.”

“ברור שאלמד בטכניון כשאהיה גדול,” מוסיף יהונתן. “אני בטוח שלפחות  80% מהמשתתפים בתחרות ילמדו בעתיד לימודים אקדמיים בתחומי המדע וההנדסה. אחרי שאתה נחשף לתחומים האלה אתה לא רוצה לעסוק בשום דבר אחר.”

שירה סנה, תלמידת כיתה ו’ מבית הספר “המגינים” בקרית שמונה, השתתפה גם היא לראשונה בתחרות. “מרגש מאוד להשתתף בתחרות,” היא אומרת. “אני לומדת עם 15 תלמידים נוספים בכיתה מיוחדת של יזמות, ואנחנו יוצרים כל מיני דברים ברובוטיקה ועושים ניסויים. לתחרות התאמנו כשלושה חודשים, והמדריכים ליוו אותנו בתהליכי הפיתוח. בחרנו להתמקד בעבודת החקר בנושא רעידת אדמה. הפתרון שהצענו, לאחר התייעצות עם מומחים בתחום, היה פיתוח שבב להתרעה על תזוזת בנייני מגורים, שיוצב בגומחה בתחתית הבניין וייתן התרעה לשירותי הביטחון על התרחשות של רעידת אדמה. כשנרשמת תזוזה משמעותית בקרקע, השבב מפעיל אזעקה אצל כוחות הביטחון.”

תחרות ה-FLL  ידועה בעולם לא רק בזכות קידום והקניית הטכנולוגיה לגיל הצעיר, אלא גם בזכות הערכים אותם היא מעניקה, תוך שימת דגש על ערכי שיתוף פעולה והתנהלות אדיבה ומכבדת של התלמידים בתוך הקבוצה.

בתמונות: תלמידים בתחרות. צילום : שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון

כך אמר פרופסור משנה לירון ידידציון מהפקולטה להנדסה תעשייה וניהול, חתן פרס ינאי לשנת תשע”ג. “העובדה שהייתי תלמיד בינוני תורמת לי היום ומסייעת לי להיות מרצה טוב יותר”

נא להכיר – פרופסור משנה לירון ידידציון מהפקולטה להנדסה תעשייה וניהול, חתן פרס ינאי לשנת תשע”ג, בן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בחיפה. את שלושת התארים הוא עשה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ואת הפוסט דוקטורט עשה  ב-MIT, אצל פרופסור רצף לוי.

“אני דיסלקטי ועד כיתה ג’ לא ידעתי לקרוא ולכתוב,” מספר פרופסור ידידציון, “השנתיים הראשונות שלי בבית הספר היו קטסטרופליות, והמורה העדיפה להמליץ לשלוח אותי לכיתה טיפולית מאשר להשקיע בי. המלצה שכמובן לא התקבלה ע”י הורי. התיקון הגיע רק בכיתה ג’, בעזרת מורה נהדרת שנשאה אותי על כפיים, ובזכותה למדתי לקרוא. קצת נגיעה אישית ואנושית עשתה פלאים וגרמה לי להאמין שאני יכול. תמיד ידעתי שאני טוב במתימטיקה ואני משער שהיכולת המתמטית הגבוהה שלי היא סוג של פיצוי על הדיסלקציה, אבל להנדסה הגעתי במקרה.”

“כפיצוי על הקושי בלימודים פיתחתי יכולות אוטודידקטיות,” הוא מספר. “ללימודי התואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון בהנדסה תעשייה וניהול הגעתי עם מספיק בגרות והבנה שכלי הלמידה אליהם הורגלתי במשך 12 שנות לימודי בבית ספר אינם מתאימים לי. סיכומי השיעור דרשו ממני מאמצי ריכוז אדירים, והבנתי שאני מתרכז בכתיבה ולא בהבנת החומר. אז הפסקתי לכתוב ובכל לימודי האקדמיים לא הייתה לי מחברת. כשהפסקתי לכתוב פתאום קלטתי את החומר תוך כדי שיעור. זה לא שיש לי זיכרון טוב, יש לי יכולת להבין תהליכים וכשאתה מבין את הקונספט – ההבנה שלך הרבה יותר עמוקה ואתה לא צריך לזכור. בסוף הסמסטר הראשון הפתעתי את עצמי וסיימתי כמצטיין הכיתה שלי. כשסיימתי גם את הסמסטר הבא כמצטיין הכיתתי פתאום התחילה לחלחל אצלי ההכרה שאני טוב משחשבתי, והביטחון העצמי שלי עלה.

“אף פעם לא ביקשתי או הסכמתי לקבל הארכות זמן או הקלות משום שאני דיסלקט, היה לי חשוב להתחרות באותם תנאים כמו כולם ולדעת שאת הישגיי השגתי ללא הקלות. הדרך הזו לא הייתה קלה, אך בסופה הגעתי להישגים ללא הקלות ואני שמח שבחרתי בה.”

פרופסור משנה  ידידציון הוא מומחה לאופטימיזציה קומבינטורית. הוא חוקר ועוסק בבעיות שיש בהן משמעות לסדר הדברים. באיזה סדר לבצע תהליכים בעסק כדי למקסם את השירות והיעילות ולצמצם את העלויות? “אנחנו מוצאים הוכחות מתמטיות ומפתחים אלגוריתמים שישפרו את היעילות של הארגון ויעזרו לו להתמודד בצורה היעילה והזולה ביותר,” הוא מסביר.

לטכניון הגיע לפני חמש שנים עם ניסיון רב בהוראה כמתרגל וכמרצה באוניברסיטת בן גוריון. “למדתי הרבה מהמורים שלי באוניברסיטה,” הוא מספר, “הם השפיעו רבות על דרך ההוראה שלי. השנה אני מלמד שני קורסי חובה בפקולטה, של סטודנטים לתואר ראשון. זה לא פשוט להגיע אל הסטודנטים משום שמדובר בכיתות גדולות. אני שובר מוסכמות בהוראה ונמנע משימוש במצגות או בתדפיסי שיעור מוכנים. אני מנתב את השיעור אבל נותן לסטודנטים להגיע בעצמם לתשובות, כך הם מפתחים כלי ניתוח ומגיעים לרמת הבנה מעמיקה הרבה יותר. בנוסף, אני נותן בונוסים לסטודנטים על סיכומי שיעור, בדיקת תרגילים וכתיבת תרגילים. משימות הבונוס באות מתוך רצון של הסטודנט לעשות את המשימה ואז גם אחוזי ההצלחה גבוהים יותר. אני דורש הרבה מהסטודנטים לאורך הסמסטר, כך שבסופו, לקראת הבחינה, הם רק יצטרכו לחזור על החומר אבל לא ללמוד אותו מההתחלה.

“אני מאמין שבהוראה מצוינת ישנם מרכיבים רבים וכל רכיב תורם את חלקו. אם נשלב את כל הרכיבים, כל אחד במקומו הראוי, יקבלו הסטודנטים את התמונה המלאה ותהליכי ההוראה והלמידה יעשו באופן מעמיק ויסודי. בראש ובראשונה אני מאמין שמתן יחס מכבד לסטודנטים הוא העיקר. סטודנטים שהגיעו ללמוד בטכניון הם בעלי מוטיבציה גבוהה והקלה בדרישות מהווה  זלזול בהם וביכולותיהם. אני רואה בכל סטודנט פוטנציאל למהנדס מוצלח שעלי לציידו במיומנויות ובכלים הנדסיים כדי שיוכל לשפר ולייעל כל ארגון אליו יגיע בהמשך דרכו. לכן אחד הדברים החשובים ביותר מבחינתי הוא טיפוח תפישות והקניית כלים הנדסיים (בניגוד לפתרון בעיות ספציפיות).”

“אני אוהב מאוד את נושאי המחקר שלי,” הוא מוסיף, “ואני מאמין שאם אתה מצליח להראות לאנשים שנושא מסוים מרתק, אתה סוחף אותם אחריך.”

“העובדה שהייתי תלמיד בינוני תורמת לי היום ומסייעת לי להיות מרצה טוב יותר. משום שחוויתי את המקום של חוסר הבנה וקושי. היום, כשסטודנט לא מבין, אעשה מאמץ להסביר לו את הנושא בדרך אחרת לגמרי ומכיוון אחר לגמרי.” ואכן, פרופסור משנה לירון ידידיציון מוביל כבר שלוש שנים במדדי הסטודנטים למרצה המצטיין.

“מרצה בעל כישורי הוראה נדירים”, כתב עליו אחד סטודנטים שלו בהמלצות לפרס ינאי. “במשך חמש שנותי בטכניון מעולם לא נתקלתי בקורס עם היענות כה גדולה לנוכחות בשיעורים מצד הסטודנטים. הנוכחות נבעה בראש ובראשונה מאווירת הלימוד הנעימה שהצליח פרופסור ידידציון להשרות בכיתה. הוא מעודד את הסטודנטים לנסות ולחקור לבד ומפנה שעות רבות לעזור לסטודנטים ולעודד אותם ברמה האישית להמשיך לנסות.”

“פרופסור ידידציון הוא בהחלט אחד המרצים הטובים שלימדו אותי במהלך שבע השנים שלי בפקולטה. הוא מצטיין ביחס חם וידידותי לסטודנטים, בעל יכולת הוראה גבוהה ותקשורת ‘בגובה העיניים’ עם כל אדם. הוא מצליח ליצור אווירה כוללת בכיתה (גם עם  150 סטודנטים) שמתאימה לכל סטודנט עם נגיעה אישית בכל סטודנט, חלש או חזק,” כתב עליו סטודנט אחר.

“כאבא לילדה בכיתה א’ , אין לי כעס על מערכת החינוך,” מדגיש פרופסור ידידציון,  “לרוב כשאתה מצליח להגיע להישגים יש בך את הרצון לפגוש את מי שפיקפק ביכולותיך ולהוכיח אותו על טעותו. אבל אם הייתי יכול הייתי שמח לפגוש דווקא את אתי, המורה שלי מכיתה ג’ שהאמינה והשקיע בי, ולספר לה שהיום אני מרצה מצטיין בטכניון, ולהודות לה על כך שלא ויתרה עלי”.

בתמונה למעלה ובעמוד הבית: פרופ’ לירון ידידציון מקבל את הפרס ממשה ינאי ומנשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא

בתמונה למטה: לירון ועדי ידידציון