יום האלצהיימר העולמי: “לדוסטיג’יל” קוצרת הצלחה בניסויים קליניים

התרופה החדשנית, שנולדה משיתוף פעולה בין פרופ’ מוסה יודעים מהטכניון ופרופ’ מרתה וינשטוק רוזין מהאוניברסיטה העברית, נמצאה יעילה בעיכוב ההידרדרות מ- MCI (ליקוי גוקניטיבי מתון) לאלצהיימר.

פרופ’ מוסה יודעים

היום (21 בספטמבר) מציינים בעולם את יום האלצהיימר העולמי, שמטרתו העלאת המודעות הציבורית למחלה.

מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית קשה וקטלנית, הנובעת מתמותה של תאי העצב במוח. הסימפטום הידוע ביותר של המחלה הוא אובדן זיכרון, אולם חולי אלצהיימר סובלים משורה ארוכה של תופעות נוספות ובהן הידרדרות בכישורי שפה ובתפיסת המרחב, הפרעות תנועה והפרעות תחושתיות. בשלבים מתקדמים של המחלה מופיעים גם דיכאון, חרדה ואגרסיביות.

“אלצהיימר היא מחלה מורכבת ולכן היא דורשת תרופה מורכבת,” מסבירה ד”ר אורלי וינרב מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון. “קשה לאבחן את המחלה בשלב מוקדם מפני שהסימפטומים הראשוניים הם קוגניטיביים ולא חיצוניים. קל יחסית לזהות סימפטומים מוטוריים וחיצוניים כמו רעד או שיתוק; קשה הרבה יותר להבחין בהידרדרות הדרגתית בקוגניציה.”

ד”ר וינרב סיימה בטכניון שני תארים בביולוגיה ותואר שלישי ברפואה, והשלימה פוסט-דוקטורט בהולנד אצל פרופ’ הנס בלומנדל, מומחה בינלאומי לביוכימיה של חלבונים בעדשת העין. בשנת 2000 הצטרפה לפקולטה לרפואה בטכניון, וכאן היא עובדת כחוקרת במעבדתו של פרופ’ מוסה יודעים – ‘מרכז המצוינות למחלות נוירודגנרטיביות ע”ש איב טופף’.

מחלת אלצהיימר, הקרויה על שמו של הרופא הגרמני אלויז אלצהיימר (Alois Alzheimer), שייכת למשפחת המחלות הנוירודגנרטיביות הכוללת גם פרקינסון, ALS והנטינגטון. מחלות אלה, הנובעות מפגיעה בתאי עצב במיקומים שונים במוח ובמערכת העצבים, החלו להיחקר בשלב מאוחר יחסית, וגם היום אינן זוכות לתקצוב מחקרי דומה לזה של סרטן ומחלות לב. גם מורכבותן מקשה על התקדמות המחקר, שכן הן מצריכות מאמץ בין-תחומי מעמיק ונרחב.

הבשורות הטובות הן ששיתוף פעולה בין שני חוקרים ישראלים בעלי שם עולמי הוביל בשנים האחרונות לפיתוחה של לדוסטיג’יל – תרופה חדשה למחלת MCI. MCI (“ליקוי קוגניטיבי מתון”), הנובעת מהפרעה ניוונית של מערכת העצבים ומאופיינת בבעיות בזיכרון, בשיפוט, בשפה ובזיכרון, מבשרת במקרים רבים את תחילתה של מחלת אלצהיימר.

ד”ר אורלי וינרב

שני החוקרים האמורים הם פרופ’ מוסה יודעים מהטכניון (ממציא התרופה ‘אזילקט’ לפרקינסון) ופרופ’ מרתה וינשטוק רוזין מהאוניברסיטה העברית (ממציאת התרופה ‘אקסלון’ לאלצהיימר). התרופה החדשה, המבוססת על נגזרות של אזילקט ואקסלון, היא תרופה רב-תיפקודית multifunctional) ) התוקפת באופן ממוקד יעדים ספציפיים במוח. לדברי ד”ר וינרב, “מכיוון שב-MCI מעורבים כמה מנגנונים, התרופה החדשה לוקחת מ’אזילקט’ ומ’אקסלון’ את הרכיבים הפעילים הרלוונטיים וכך תוקפת את המחלה בכמה חזיתות.”

ניסויים פרה-קליניים (בבעלי חיים) ושלבים ראשוניים של ניסויים קליניים (בבני אדם) הוכיחו כי התרופה החדשה לדוסטיג’יל אכן משבשת את הנתיבים העיקריים של התהליך הניווני, מסיגה את המחלה לאחור ומובילה לחידוש תאי העצב. יתר על כן, הניסויים הוכיחו כי השימוש בתרופה מונע במקרים רבים את ההידרדרות מ-MCI לאלצהיימר. “השיפור במצבם של המטופלים הוכח הן ברמה הביולוגית (סריקות מוח), הן בתיפקוד הקוגניטיבי,” מסביר פרופ’ יודעים, “ובעקבות זאת נכנסה התרופה לשלב 3 של הניסויים הקליניים, שאותם מובילה חברת אברהם פארמה הקשורה לטכניון.”  

“למחלות הניווניות השונות במוח ,” מסבירה ד”ר וינרב, “יש הרבה קווים משותפים –פגיעה במערכת האוביקוויטין, שיבוש המטבוליזם של התא, עקה חימצונית, ריבוי של רדיקלים חופשיים וכמובן מוות של תאי עצב. לכן סביר להניח שלתרופה החדשה תהיה רלוונטיוּת מסוימת גם למחלות נוירודגנרטיביות אחרות.”

בין שלוש יבשות

פרופ’ מוסה יודעים נולד בשנת 1940 בטהרן. בגיל 12 נשלח לברייטון (אנגליה) כדי לרכוש השכלה מערבית, ובתום התיכון התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת מקגיל בקנדה. בשלב מסוים זנח את לימודי הרפואה לטובת דוקטורט בתחומי הביו-כימיה והפסיכיאטריה, מתוך הבנה שתחומים אלה עתידים לעמוד בחזית המחקר המדעי-רפואי. מקנדה חזר לאנגליה, ולאחר כעשר שנים באוניברסיטאות לונדון, קיימברידג’ ואוקספורד נענה להזמנת הטכניון לייסד בפקולטה לרפואה מחלקה לפרמקולוגיה. בשנת 1977 עלה לישראל ותוך זמן קצר החל לפתח, יחד עם עמיתו לפקולטה פרופ’ ג’ון פינברג, את הרסג’ילין – תרופה לטיפול בפרקינסון. רסג’ילין, שפיתוחה הושלם באמצע שנות השמונים, היוותה בסיס ל’אזילקט’, שפותחה על ידי חברת ‘טבע’ ואושרה על ידי ה-FDA בשנת 2005.