טכניון דור 4

ביום חמישי קיבל חגי קירי את תעודת סיום התואר הראשון שלו בטכניון, ובכך הפך לדור רביעי לבוגרי טכניון. אמו למדה בפקולטה להנדסה כימית, סבו בפקולטה להנדסה אזרחית וסבא-רבא שלו למד במחזור השני של הטכניון

נתחיל מהנין.

מימין לשמאל: יוסף דמבו, חגי קירי ויעל קירי דמבו

ביום חמישי [27.6.19] קיבל חגי קירי את תעודת סיום התואר הראשון שלו בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, שבה הוא עושה כיום את התואר השני. הוא אחד מ-1,843 בוגרים, מסיימי מחזור צ’, שקיבלו את התעודה בטקס חגיגי שהתקיים בלב הקמפוס.

גילו הצעיר של חגי, 21, מבהיר שהוא אינו לומד במסלול שגרתי אלא בתוכנית ייחודית. “ברקים” היא תוכנית עילית של העתודה מטעם היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין, המקנה למשתתפיה תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות בטכניון. לדבריו, “זאת תוכנית ממש מעולה, שנותנת לנו תמיכה כלכלית מוגברת, כולל מעונות בטכניון. בזכות התוכנית נוצרה קבוצת לימוד של חבר’ה שלומדים יחד וסיוע של סטודנטים ממחזורים קודמים, המקלה את ההתמודדות היומיומית ומאפשרת  למשתתפים להתמסר ללימודים התובעניים בטכניון.”

קירי השלים את לימודי התיכון בבית הספר ויצו נהלל ובכיתה י”ב הוזמן לטכניון לחשיפה לתוכנית “ברקים”. בתום הלימודים בתיכון הוא החל ללמוד לתואר ראשון ובסיומו המשיך לתואר שני הכולל עבודת מחקר (תזה). במחקר המגיסטר (תואר שני) עוסק קירי, בהנחיית פרופ’ עודד גוטליב מהפקולטה להנדסת מכונות, ב”מידול של אינטראקציות מבנה-זורם”, ובמילים פשוטות יותר – ביחסי הגומלין בין עצם לזרימה שמסביבם. “היחסים האלה מתקיימים בין מטוס לאוויר שסביבו, בין סירה למים שבהם היא שטה, וגם בין נוזל לחלקיקים קטנים שבתוכו. השפעת הגוף על הזרימה מתקיימת תמיד, אבל כשהגוף גמיש, או נתון לתזוזה, הזרימה משפיעה עליו בחזרה וכך נוצרת אינטארקציה הדדית מורכבת.”

הוריו של חגי קירי, אורי ויעל, גם הם בוגרי הטכניון. אבל תואר בוגר הטכניון הולך במשפחתו עוד הרבה אחורה, עד לסבא-רבא משה. כאן נתמקד במסלול הישיר ממשה ועד חגי, ורק נציין שרבים מבני המשפחה הקרובים גם הם בוגרי הטכניון.

משה דמבו (Dembo), דור ראשון לבוגרי הטכניון במשפחתו, עלה מליטא בשנת 1923. “בבואנו ארצה התאהבנו בה, שרפנו את הגשרים מאחורינו, ובכל התנאים החלטנו להמשיך ולבנותה”, כתב לימים. הראש שלו היה מלא בציונות חקלאית וחלוצית, אבל אחרי כמה שנים בחקלאות התגייס לעבודת הבניין , שכן “נמצא כי בכך מילאנו תפקיד חשוב בבניין הארץ”. ואז, אחרי שנתיים בבניין, הוא נרשם למחזור השני של הטכניון, שנקרא אז “תכניון”. מסלולי הלימוד היו מועטים – שניים, למעשה – והוא בחר ב”הנדסה בנאית”. נישואיו לזינה לבית פיקסמן התקיימו בשנת 1926 בטקס צנוע בחצר הטכניון בהדר.

ב-9 ביוני 1931 קיבלו 8 בוגרים את תעודות סיום התואר הראשון שלהם בטקס שזכה לסקירה קצרה בעיתון דואר היום תחת הכותרת “מחזור שני בתכניון”. דמבו היה אחד מהם. שלוש שנים אחר כך עלו גם הוריו לארץ ישראל.

מתום הלימודים ועד פרישתו לגמלאות עסק דמבו בבנייה. בשנותיו הרבות בסולל בונה היה שותף בהקמת הכרמלית בחיפה, בבניית נמל חיפה ונמל הקישון, בהקמת הבניין הראשון במכון ויצמן למדע, בבניית שדה התעופה תל נוף ואפילו בייסוד משרדי סולל בונה בקפריסין, בלבנון ובסוריה. “ויש עוד הרבה לפעול ולעשות ועוד מאבקים וקשיים נועדו לנו עד שנגיע לשלום ולשלווה בארצנו,” כתב לימים למשפחתו הרחבה.

אבל הרבה לפני היות המשפחה הרחבה, בשנת 1929, עוד בהיותו סטודנט בטכניון, נולד בנו הבכור יוסף דמבו, לימים דור שני לבוגרי הטכניון.

יוסף דמבו נולד בחיפה ב-1929 וגדל ברחובות. לאחרונה, ב-13 במאי, הוא חגג את יום הולדתו ה-90. “בתקופת התיכון עבדתי המון עם אבא וכך הכרתי את עולם הבנייה והחלטתי שזה מה שאלמד. לכן, לאחר מלחמת העצמאות ושירות בהגנה ובצה”ל, נרשמתי לטכניון ללימודים לתואר בהנדסת בניין.” מה הוא זוכר מתקופת הלימודים? “היה נהדר בטכניון. היינו מעט תלמידים והיחסים עם חברי הסגל היו מצוינים.”

את התואר סיים יוסף בשנת 1953, זמן קצר לפני העתקת הטכניון משכונת הדר למיקומו הנוכחי בנווה שאנן. את התואר השני – בתעשייה וניהול – עשה באוניברסיטת קולומביה. במהלך השנים עבד גם הוא בסולל בונה אבל גם בחברות רבות אחרות, ובין השאר השתתף בתכנון המרכז למחקר גרעיני שורק, הקריה למחקר גרעיני בדימונה ופרויקטים אזרחיים רבים. בתפקידו האחרון עבד כמנהל מחלקת מכרזים בחברת החשמל. ליוסף ולאשתו נימה, בעלת תואר ראשון ושני בבוטניקה ובכימיה מהאוניברסיטה העברית, ארבעה ילדים ו-11 נכדים. אחד הנכדים הוא חגי קירי, שבו פתחנו את הכתבה הנוכחית.

ארבעת ילדיהם של יוסף ונימה הם בוגרי הטכניון. רן, שסיים בטכניון תואר ראשון בהנדסת מחשבים, מתגורר בחיפה ועובד כיועץ בתחום המחשוב. יעל, בוגרת הפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון, מתגוררת ביישוב הקהילתי תמרת ועובדת בחברת טאואר סמיקונדקטור. דינה, בוגרת הפקולטה לתעשייה וניהול ע”ש דוידסון, שהשלימה גם תואר שני בפקולטה, מתגוררת בצופית הסמוכה לכפר סבא ועוסקת במערכות מידע.  תמר, בוגרת אותה פקולטה, המשיכה ל-MBA באוניברסיטה הפתוחה וכיום מתגוררת ברעננה ועובדת בהנהלת החברה המרכזית למשקאות קלים.

יעל קירי דמבו, בתו של יוסף ואמו של חגי, השלימה בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון תואר ראשון ושני. במהלך התואר הראשון החלה לעבוד בכימיקלים לישראל, שם עבדה 10 שנים, ולפני 19 שנה החלה לעבוד בטאואר סמיקונדקטור – עבודה שהביאה אותה גם לארצות הברית וליפן. כיום היא עוסקת בניהול פרויקטים באתר החברה באזור התעשייה מגדל העמק הסמוך ליישובה, תמרת. גם לה, כמו לאביה, ארבעה ילדים.

בתשובה לשאלה כיצד נוצרה השושלת הטכניונית הזאת משיבה יעל: “כמו שיש משפחות של רופאים, ומשפחות של מוזיקאים, אנחנו  משפחה של מהנדסים. זאת נטייה מולדת. בשום שלב לא לחצו עלינו, ואנחנו לא לחצנו על ילדינו, ללמוד בטכניון. הכרנו את הטכניון מצוין, וגם גרנו לידו בתקופת לימודנו בטכניון, אבל איש לא אמר לנו שחשוב שנלמד בטכניון.”

בטקס הענקת התארים שהתקיים ביום חמישי התייחס נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא למשפחת דמבו-קירי ולסיפורה. “יש משפחות שהטכניון זורם בעורקיהן,” אמר, “ומשפחת דמבו-קירי היא משפחת הטכניון במלוא מובן המילה.” הוא פנה לכלל הבוגרים ואמר: “להיות בוגר טכניון – זה כרטיס הכניסה שלכם להצטרף למחנה מפואר של חולמים ומגשימים: אלו שהיו שם בראשית הדרך ואלו שבאו אחריהם – כולם כאחד חלק מחבורה שקשה להפריז בחשיבות תרומתה למדינה ולחברה לאורך עשרות שנים. מדינת ישראל זקוקה לא רק לידע ולמומחיות שרכשתם כאן בלימודיכם. מדינת ישראל זקוקה למנהיגים אמיצים בכל שטחי החיים, מנהיגים בעלי תחושת אחריות, שאינם מהססים לומר את דעתם באומץ ובנחישות. מנהיגים אלה צריכים להשמיע את קולם בצורה ברורה בעד כבוד האדם, ללא הבדל של מין, מוצא אתני, דת או השקפה פוליטית, ובעד שלטון החוק וחופש דעות.”