התקנים לבישים לאבחון רפואי: כנס בינלאומי בטכניון

משתתפי הכנס

משתתפי הכנס

בימים 14-13 במאי התקיים בטכניון הכנס הבינלאומי הראשון להתקנים לבישים לאבחון רפואי (Wearable Devices for Medical Diagnosis) בהשתתפות אנשי תעשייה ואקדמיה מכל העולם. את הכנס הוביל פרופ’ חוסאם חאיק, ראש המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון וחבר במכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי (RBNI).

“תחום ההתקנים הלבישים צובר תאוצה בשנים האחרונות וקיימות היום טכנולוגיות אבחון לבישות כגון שעונים חכמים ובגדים חכמים,” אמר פרופ’ חאיק, “אבל, לרוב, הן לא מדויקות או שהן מוגבלות במגוון היישומים האפשריים. הדרך לקפיצת מדרגה בתחום הזה נמצאת בחישה ביוכימית – ניטור מדויק של מצבים פיזיולוגיים על סמך ניטור כימי של העור ושל איברים שונים. השאיפה שלנו היא לייצר טכנולוגיות ניטור לא פולשניות, או כמעט לא פולשניות, ולחבר את החיישנים לתשתיות IOT, כך שאפשר יהיה לצבור נתונים מרובים ולנתחם באופן ממוחשב לטובת הצוות הרפואי.”

ההרצאות בכנס עסקו במגוון רחב של נושאים ובהם ניטור תפקוד ריאתי, ניטור פעילות הלב, ייצור חיישנים לניטור רפואי ומדבקות חדשניות לניטור מהיר וזול של שחפת. ד”ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיה, בירך את באי הכנס והציג את ערוצי התמיכה של המשרד במדע הישראלי ובשיתופי פעולה בינלאומיים.

 

מימין לשמאל: פרופ' אבי שרודר, פרופ' קנת סוסליק, פרופ' חוסאם חאיק ופרופ' קוראדו די נטלי

מימין לשמאל: פרופ’ אבי שרודר, פרופ’ קנת סוסליק, פרופ’ חוסאם חאיק ופרופ’ קוראדו די נטלי

את הרצאות הפתיחה בכנס נשאו פרופ’ קנת סוסליק מאוניברסיטת אילינוי ופרופ’ קוראדו די נטלי מאוניברסיטת רומא. פרופ’ סוסליק הציג את הפתרונות המפותחים בעשור האחרון בתחום החיישנים העשויים לקחת חלק נכבד באבחון המחלות ע״י טכנולוגיות לבישות: חיישנים מתכלים, זולים, המחקים את מערכת ההרחה הטבעית ומספקים פלט ויזואלי המתאר היטב את תכונות הריח של האובייקט. “למעשה פיתחנו מערכת המזהה את ‘טביעת האצבע המולקולרית’ של ריחות וכך אנחנו מאפשרים מיפוי אלקטרוני מדויק של תמהילי-ריחות ויודעים לנטר גזים רעילים ומזון מקולקל ולהבחין בין סוגים שונים של קפה, וויסקי וכו’. בהקשר הרפואי הצלחנו לבצע ניטור מתמשך לאורך זמן ולזהות סמנים ביולוגיים של מחלות לב וכליות, ולא פחות חשוב – לנטר עמידות של חיידקים לתרופות.”

 

פרופ’ קוראדו די נטאלי מאוניברסיטת רומא תיאר את הגישה שפיתח לניטור אלקטרוני של חומרים ביו-כימיים הקשורים לבריאות האדם. גישה זו, סלקטיביות קומבינטורית, המדמה באופן פעולתה את המערכת הטבעית של חישת הריח האנושית. לדבריו, “לאדם יש כ-350 קולטני ריח, שבאמצעותם אפשר להבדיל בין מיליוני מקורות ריח. בהשראת מערכת ההרחה האנושית פיתחנו טכנולוגיה המאפשרת לנטר מלריה וסרטן וגם להבחין בין סוגי סרטן שונים.”

הדוקטורנט מוחמד חטיב, מקבוצת המחקר של פרופ’ חאיק, הציג טכנולוגיה חדשנית בעולם הניטור הלביש: מערכות חישה גמישות שביכולתן לתקן את עצמן. “כשאנחנו מדברים על מכשור לביש,” אמר חטיב, “אנחנו רוצים כמובן מערכות מתיחות וגמישות, אבל גם שתהיה להן יכולת של תיקון עצמי. זאת היכולת שפיתחנו בהשראת הטבע ובתמיכת קרן ביל ומלינדה גייטס. הרי לבעלי חיים יש יכולת לתקן רקמות פגועות בגופם, וזאת התכונה שרצינו לשחזר. מה שפיתחנו הוא טרנזיסטור מבוסס פולימר, שיודע לתקן את עצמו לא רק מבחינה מבנית ומכנית אלא גם מבחינת תכונותיו החשמליות. אחרי שראינו שהוא מצליח לתקן את עצמו כשאנחנו חותכים אותו, חזרנו על כך במים מסוגים שונים, אפילו מי ים, וגילינו שהוא מתקן את עצמו במהירות ומחזיר לעצמו את יכולותיו הקודמות. המשמעות היא שההתקנים האלה יכולים לעבוד בסביבה הרטובה של רקמות ביולוגית, על עור מזיע, וכו’.

 

פרופ' קנת סוסליק

פרופ’ קנת סוסליק

הכנס התקיים בעיתוי ייחודי מבחינת הפעילויות הבינלאומיות של המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים – סיום מאגד SniffPhone ופתיחתם של שני מאגדים חדשים: VOGAS ו- .A-Patch שלושת המאגדים מתקיימים במסגרת תוכנית Horizon-2020 של האיחוד האירופי, שהקצה להם סכום מצטבר של 18 מיליון יורו.

מערכת SniffPhone מבוססת על טכנולוגיה מצומדת-סמארטפון לאבחון מהיר של סרטן ומחלות נוספות על סמך הבל פיו של הנבדק. החומרה החדשה היא מערכת בגודל סמאטרפון, שלתוכה נושף המטופל (ללא צורך בהצמדה של הפה). הנתונים מועברים באמצעות הטלפון הנייד לענן שבו מנותח המידע והתוצאות מועברות לרופא המטפל. מאגד Vogas, בו שותפים גורמי אקדמיה ותעשייה מאירופה ומאמריקה הלטינית, ממשיך למעשה את אותו פרויקט לקראת יישום קליני.

מאגד Apatch שבו שותפים חוקרים מהאקדמיה, בתי חולים וחברות שונות, פועל להמשך פיתוח מדבקה זולה ואמינה לניטור שחפת. השחפת, אחת המחלות המידבקות הקטלניות בעולם, גובה מדי שנה כ-1.8 מיליון קורבנות. שיטת האבחון הנפוצה כיום מצריכה שירותי מעבדה ואורכת זמן רב; זהו תבחין עורי, תהליך שכולל הזרקת חומר (טוברקולין) לאחת הזרועות, בדיקת התגובה העורית כעבור כמה ימים וחזרה על התהליך כולו בזרוע השנייה כעבור שבועיים. הפיתוח שעליו עובד המאגד החדש הוא מדבקת אבחון קטנה וזולה – המדבקה החד-פעמית תעלה כ-1.5 דולר, והרב פעמית בערך כפליים. המדבקה קוראת את נתוניו הפיזיולוגיים של המטופל והצמדתה לסמארטפון מעבירה לתוכו נתונים אלה, ומשם הם יכולים לעלות לענן לטובת אנליזה ואבחון על ידי רופא. קרן ביל ומלינדה גייטס מלווה את הפרויקט כבר כמה שנים.

פרופ' חאיק (מימין) וד"ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיה

פרופ’ חאיק (מימין) וד”ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיה

פרופ' קוראדו די נטלי

פרופ’ קוראדו די נטלי

הדוקטורנט מוחמד חטיב

הדוקטורנט מוחמד חטיב

לסרטון המציג את מערכת SniffPhone

 

 

חוקרים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון פיתחו טכנולוגיה חדשה לטיפול בפציעות חמורות: אקדח דבק חם להדבקת רקמות

 

פרופ’-משנה בעז מזרחי

פרופ’-משנה בעז מזרחי

רוב הפציעות החמורות מטופלות כיום באמצעים כגון סיכות ותפרים שחסרונותיהם רבים: הם מכאיבים מאוד למטופל, משאירים צלקות, דורשים מיומנות גבוהה מהרופא ולעיתים דורשים הסרה כעבור תקופה מסוימת. דבק רפואי, לעומת זאת, צפוי להביא לתוצאות רפואיות וקוסמטיות טובות יותר.

כיום קיימים דבקים רפואיים המשמשים ברפואת עור ובהקשרים אחרים, אולם השימוש בהם מוגבל מסיבות שונות: רעילות גבוהה המתירה שימוש על פני העור בלבד, התקשות הפוגעת בגמישות האיבר המטופל, הדבקה שאינה חזקה מספיק ועוד. זה הרקע לחתירה הנמשכת לפיתוחו של דבק שיתאים לרקמות יעד שונות, לא יהיה רעיל, יהיה גמיש לאחר התקשותו ויתכלה בגוף בתום פעילותו.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת –  Advanced Functional Materials

מציגים פרופ’-משנה בעז מזרחי, ראש המעבדה לביו-חומרים והדוקטורנטית אלונה שגן דבק רקמות חזק מאוד, לא רעיל, הנותר גמיש גם לאחר התמצקותו.

המסת הדבק ומריחתו על הרקמה הפגועה מבוצעות באמצעות אקדח דבק חם. בניגוד לאקדחי הדבק המוכרים לנו, כאן מדובר באקדח המחמם את הדבק לטמפרטורה מתונה – מעט מעל חום הגוף – כדי לא לגרום כוויה. לאחר מריחת הדבק הוא מתקשה במהירות ותוך שבועות אחדים הוא מתפרק. הדבק מותאם גם להדבקת רקמות פנימיות, והוא חזק פי 4 מדבקים קיימים המשמשים למטרה זו. הוא נבדק על תאים ועל חיות מעבדה ונמצא יעיל ובלתי רעיל.

 

החוקרים מעריכים כי הקונספט החדש יוביל לפיתוח התקנים שיצמצמו את השימוש בתפרים ובסיכות, יאיצו את תהליך ההחלמה ויצמצמו את הצלקות הנותרות.

למאמר המלא לחצו כאן

אלונה שגן

אלונה שגן

איור של הקונספט החדשני: מריחת הדבק על החתך באמצעות אקדח דבק חם

איור של הקונספט החדשני: מריחת הדבק על החתך באמצעות אקדח דבק חם

צילום של הרקמה שבועיים לאחר ההדבקה. החץ השחור מצביע על החתך הדק והמצומצם המעיד על יעילות הטיפול

צילום של הרקמה שבועיים לאחר ההדבקה. החץ השחור מצביע על החתך הדק והמצומצם המעיד על יעילות הטיפול

 

מלגת אדמס היוקרתית מוענקת מידי שנה לשמונה דוקטורנטים מצטיינים בישראל. אחת הזוכות היא אסיל שומר, דוקטורנטית מצטיינת בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון. “מאז שהייתי בת 12 חלמתי להיות מדענית”, מספרת אסיל, שעודנה בשנות ה־20 לחייה. “תמיד היו לי סקרנות רבה ורצון לפענח את סודות הבריאה האדירה של אלוהים.

” לכתבה בישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/article/659913

אסיל שומר

 

יצאו מהקופסה – הסטודנטים אורי מיכאל ואורי נסים הם הזוכים במקום הראשון בתחרות טכנוראש סלינקי 2019

 

1.צוות האורים שזכה במקום הראשון – מימין לשמאל: פרופ' דוד דורבן, פרופ' אלון גני, שיר חן, אורי מיכאל ואורי ניסים.

צוות האורים שזכה במקום הראשון – מימין לשמאל: פרופ’ דוד דורבן, פרופ’ אלון גני, שיר חן, אורי מיכאל ואורי ניסים.

בתחרות טכנוראש סלינקי 2019, שהתקיימה אתמול (ד’) בטכניון, זכו הסטודנטים אורי מיכאל מהפקולטות להנדסת מכונות ולמדעי המחשב ואורי נסים, סטודנט בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. זאת לאחר שהמתקן שבנו, “האורים”, זכה בציון הטוב ביותר בתחרות וזיכה אותם בפרס הראשון בסך 10,000 שקל.

25 צוותים, בהם סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, תלמידי תיכון וחיילים, התמודדו השנה בתחרות הטכנוראש עם אתגר הנדסי בהשראת הסלינקי – קפיץ צעצוע המסוגל להתקדם במישורים משופעים או במדרגות באמצעות התמתחות והתכווצות לסירוגין. הקפיץ המפורסם הומצא על ידי מהנדס המכונות ריצ’רד ג’יימס ורעייתו בטי ונרשם כפטנט בשנת 1947.

על המתמודדים השנה היה לבנות מתקן שיירד באופן עצמאי 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח. המתקנים נשפטו על סמך שורה של קריטריונים מוגדרים מראש ובהן משך הירידה וכמות המים שתישאר במיכל בסוף הירידה.

חברי הצוות הזוכה הם אורי מיכאל מקרית שמונה, נשוי ואב לשניים, הלומד לתואר כפול בהנדסת מכונות ובמדעי המחשב; ואורי נסים ממצפה נטופה, נשוי ואב לילדה, הלומד בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. השניים בנו מתקן המתבסס על זרוע עם מספר רב של דרגות חופש המותקנת על משטח חלק שיחליק על פני המדרגות. הזרוע הורכבה משני מפרקים וחיבור קפיצי (גומיות) בקצה. הלוח שמחליק מונע טלטלות של הקערה, ובקצה מוצבים שני גלגלים שתפקידם לדאוג שהמפגש עם הקרקע בסוף הירידה יהיה מתון.

 

המתקן הזוכה בתחרות של צוות האורים.

המתקן הזוכה בתחרות של צוות האורים.

בתחילת העבודה על הפרויקט היו להם תוכניות רבות, למשל לסובב את קערת המים בצנטריפוגה כך שהמים לא יישפכו, אבל הם גילו שזה לא עובד. “עזוב,” אמר אורי נסים, “בוא נרד מהתחרות הזאת,” אבל אורי מיכאלי התעקש ואמר שיהיה בסדר. הם שיפרו את המתקן והוסיפו גומיות המשככות את טלטול הקערה, תחתית עץ מחוספסת שתגדיל את החיכוך בקרקע ומפרש שבולם את תנועת המתקן. הם עבדו על הפרויקט בלילות, אחרי שהילדים הלכו לישון, ובשבוע האחרון כמעט לא ישנו.

לדברי נסים, הם לא מצטערים על כך. “הלימודים בטכניון עמוסים וקשים גם כך, אבל תחרות כזאת היא הזדמנות לפתוח את הראש ולהתמודד עם אתגר הנדסי משמעותי. החלטנו להשתמש באמצעים זולים יחסית, ואת מה שחסר הדפסנו במדפסת התלת-ממד שאורי מיכאל קיבל במתנה מאשתו.”

במקום השני זכו חברי צוות “ירידה לצורך ירידה” דובי כוגן, שחר צור ושחר צדוק, ובמקום שלישי זכו סם מנדס, שר חזן ואביחי לאל, חברי צוות Stairship.

אמיר דוד ניסן כהן יו”ר אס”ט (אגודת הסטודנטים בטכניון) אמר כי “תחרות הטכנוראש מוציאה את הסטודנטים מהסביבה הסטרילית שבה הם עובדים רוב הזמן, ומציבה להם אתגרים אמיתיים לביצוע בשטח. אין ספק שניב-יה חזה בשלב מוקדם מאוד את מה שברור כיום לכולם בעולם ההיי-טק: שחשוב להוציא את האנשים מהקופסה ולעורר בהם יצירתיות באמצעות משימות מעניינות.”

 

את התחרות ארגנה השנה הסטודנטית שיר חן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. השופטים בתחרות היו פרופ’ אלון וולף, פרופ’ אלון גני, פרופ’ תנחום וולר והוריו של ניב-יה פרופ’ דוד דורבן ורעייתו רחל. את האירוע הנחה פרופ’ עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב

במקום השני זכו חברי צוות “ירידה לצורך ירידה” דובי כוגן, שחר צור ושחר צדוק, ובמקום שלישי זכו סם מנדס, שר חזן ואביחי לאל, חברי צוות Stairship.

 

תחרות הטכנוראש נהגתה לפני 21 שנים על ידי ניב-יה דורבן ז”ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. ניב-יה, סטודנט ובוגר מצטיין של הטכניון, היה קצין בצה”ל כאשר נרצח בתל אביב בחודש מארס 2003. מאז מותו של ניב-יה מתקיימת התחרות לזכרו, ובכל שנה מוגדר בה אתגר חדש למתמודדים.

התחרות מתקיימת הודות לתמיכתו הנדיבה של דוקטור רוברט שילמן (“דוקטור בוב”). דוקטור בוב הוא “גארדיין” של הטכניון – תואר השמור לאנשים שסייעו לטכניון ברמת התמיכה הגבוהה ביותר. הוא זכה בתואר דוקטור של כבוד מהטכניון ב-2018.

צוות "ירידה לצורך ירידה" שזכה במקום השלישי

צוות “ירידה לצורך ירידה” שזכה במקום השלישי

המתקן שזכה במקום השלישי בפעולה

המתקן שזכה במקום השלישי בפעולה

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

 מאות תלמידים מרחבי הארץ השתתפו באולימפיאדת המח”ר בטכניון

מהנדסי המחרהטכניון קיים זו השנה העשירית את אולימפיאדת המח”ר (מתמטיקה, חלל, רובוטיקה), פרי שיתוף פעולה בין חברת YTEK לבין המרכז לרובוטיקה ע”ש לאומי בפקולטה להנדסת מכונות והפקולטות למתמטיקה ולהנדסה ביו-רפואית בטכניון.

האולימפיאדה, המתקיימת בתמיכת משרד המדע והטכנולוגיה, היא אירוע השיא בפעילות ארצית המטפחת בקרב תלמידי בית ספר יסודיים חשיבה מתמטית והנדסית בסביבת למידה טכנולוגית. התוכנית מבוססת על רובוטיקה (RBL) ועל למידה מבוססת בעיות (PBL). לתחרות בטכניון הגיעו כ-300 תלמידים מצטיינים מתוך אלפי התלמידים שלקחו חלק השנה בתוכנית. בטכניון הם התחרו בשתי קטגוריות – חשיבה הנדסית וחשיבה מתמטית – לפי שכבת הגיל שלהם.

סגן נשיא הטכניון לקשרי ציבור ופיתוח משאבים, פרופ’ בועז גולני, בירך את התלמידים המשתתפים ואמר כי “בדור שבו נולדים כוכבים, שפים וזמרים, חשוב לזכור שהלימוד ארוך הטווח, מהבסיס כלפי מעלה, חיוני לטיפוח דור המהנדסים והמדענים של מחר. אני מזמין את כולכם בעוד מספר שנים להגיע ללמוד בטכניון.”

מנכ”ל משרד המדע והטכנולוגיה רן בר הדגיש את חשיבותה של חשיבה הנדסית ויצירתית בפעילות האולימפיאדה. פרופ’ משה שהם, ראש המרכז לרובוטיקה ע”ש לאומי בטכניון, אמר למשתתפים כי “הרובוטיקה תיכנס לכל תחומי החיים, ובראש הרשימה נמצאות כיום המכוניות האוטונומיות. יתכן שבעתיד האנשים לא יצטרכו ללמוד נהיגה. נהגי מוניות, נהגי אוטובוס ופחחים יאבדו את עבודתם, ואילו לכם לא תחסר עבודה. ”

באירוע נכחו גם דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית פרופ’ שולמית לבנברג ופרופ’ אלי אלחדף מהפקולטה למתמטיקה בטכניון. בסיומה הוענקו גביעים לקבוצות הזוכות מידי מנכ”ל YTEK ארתור זמשמן.

מהנדסי המחר מהנדסי המחר מהנדסי המחר מהנדסי המחר מהנדסי המחר מהנדסי המחר מהנדסי המחר

גמר תחרות הטכנוראש לשנת 2019 יתקיים בטכניון היום, יום רביעי. האתגר: בניית מתקן שיצליח לרדת 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח

תחרות טכנוראש סלינקי 2019 תתקיים בטכניון היום, 22 במאי, במרכז קמפוס הטכניון, בשעות 14:30-12:30.

השנה, יתמודדו 25 הצוותים המשתתפים עם אתגר הנדסי בהשראת הסלינקי – קפיץ צעצוע המסוגל להתקדם במישורים משופעים או במדרגות באמצעות התמתחות והתכווצות לסירוגין. הקפיץ המפורסם הומצא על ידי מהנדס המכונות ריצ’רד ג’יימס ורעייתו בטי, ונרשם כפטנט בשנת 1947.

על הקבוצות לבנות מתקן היורד 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח. השיפוט יהיה על סמך שורה של קריטריונים מוגדרים מראש, בהם: משך הירידה, המהירות וכמות המים שתישאר במיכל בסוף הירידה. המשתתפים שהעפילו לגמר התחרות הם סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, תלמידי תיכון וחיילים.

טכנוראש סלינקי

 

תחרות הטכנוראש מתקיימת בטכניון לזכרו של ניב-יה דורבן ז”ל ובחסות דוקטור רוברט שילמן (“דוקטור בוב”). השנה מארגנת את התחרות הסטודנטית שיר חן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. את האירוע ינחה פרופ’ עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב. השופטים הם פרופ’ אלון וולף, פרופ’ אלון גני, פרופ’ תנחום וולר והוריו של ניב-יה פרופ’ דוד דורבן ורעייתו רחל.

הפרס הראשון הוא 10,000 שקל, השני 5,000 שקל והשלישי 3,000.

 

תחרות הטכנוראש נהגתה לפני 21 שנים על ידי ניב-יה דורבן ז”ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. דורבן, שייסד את התחרות מתוך רצון לאתגר את הסטודנטים בטכניון במשימות הנדסיות יצירתיות, אמר אז כי “התחרויות נולדו כדי להרחיק את הסטודנט מספרי הלימוד וממסך המחשב, לתת לו במה לביטוי יצירתי תוך התמודדות עם אתגר התחרות – בעיות הנדסיות מורכבות באווירת כיף.”

התחרות והפרסים ממומנים על ידי דוקטור רוברט שילמן (“דוקטור בוב”), שהשתלם בטכניון ולאחר מכן המשיך לדוקטורט ב-MIT.

התחרות תתקיים בצהרי יום ד בשעות 14:30-12:30 בטיילת מול רחבת הדשא המרכזית בטכניון

כנס מדע וספורט אולימפי התקיים בטכניון. זהו כנס ראשון מסוגו בישראל שעסק באתגרים המדעיים והטכנולוגיים בתחום הספורט ההישגי, בהם גם אתגר שבירת מחסום השעתיים בריצת מרתון

מימין לשמאל: פרופ' אלון וולף, יעל ארד, פרופ' יאניס פיטסילאדיס ומולי אפשטיין.

מימין לשמאל: פרופ’ אלון וולף, יעל ארד, פרופ’ יאניס פיטסילאדיס ומולי אפשטיין.

הכנס המדעי הראשון של “המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי” – שיתוף פעולה חדש בין הטכניון לוועד האולימפי בישראל, התקיים אתמול (ד’) בטכניון. בכנס, שהתקיים במסגרת הסימפוזיון השנתי ע”ש בלפר, השתתפו מאמנים בכירים, מדענים וחוקרים, אנשי תעשיית הספורט-טק ומרצים אורחים מארה”ב ומבריטניה. המרכז, בראשותו של פרופ’ אלון וולף מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, בשיתוף המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל מולי אפשטיין והיחידה לספורט הישגי, מעודד מחקרים יישומיים שיקדמו את הספורט האולימפי בישראל על ענפיו השונים.

שני הדוברים המרכזיים בכנס, ד”ר אליסון שיטס ממעבדת הביומכניקה בחברת נייקי (NIKE) ופרופ’ יאניס פיטסילאדיס מאוניברסיטת ברייטון בבריטניה, דיברו על האתגרים המדעיים והטכנולוגיים בתחום הספורט ההישגי ועל השאיפה לרדת מזמן ריצה של שעתיים במרתון. בקהילה האולימפית שוררת מחלוקת בשאלה אם היעד האמור אפשרי, אולם רבים סבורים כי הרץ הקנייתי אליוד קיפצ’וגה  עשוי להשיגו בעתיד הקרוב.

פרופ’ פיטסילאדיס אמר כי אתגר שבירת מחסום השעתיים בריצת מרתון אפשרי לדעתו, שכן “הגבולות אינם קבועים – ובאמצעות השקעה של זמן ואנרגיה אפשר להזיז אותם”. עם זאת, לדבריו, יעד זה מצריך שיתוף פעולה בין חוקרים מתחומים שונים ובהם תזונה, משק האנרגיה בגוף, ביומכניקה ומדעי הנתונים. “עלינו לפתח עבור הספורטאי כלים להחדיר פחמימות לגופו באופן יעיל, לספק לו מערכי חישה חכמים שמנטרים משתנים פיזיולוגיים ומספקים לו משוב על מצבו בזמן אמת.”

מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל גילי לוסטיג

מנכ”ל הוועד האולימפי בישראל גילי לוסטיג

“מדוע איני יכולה לרוץ מהר ורחוק יותר, מדוע איני יכולה לקפוץ גבוה יותר – השאלות האלה מדירות שינה מעיני,” אמרה ד”ר אליסון שיטס מנייקי. מחקריה עוסקים במנגנונים הביומכניים המגבילים את ביצועיהם של ספורטאים באמצעות גישות ניסוייות ומחשוביות. הרצאתה התמקדה בתרומת החדשנות הטכנולוגית לשיפור הביצועים הספורטיביים של ספורטאי העל.

“מעבדת הביומכניקה של נייקי הוקמה ב-1980,” אמרה ד”ר שיטס בהרצאתה, “והיעד שלה לא השתנה מאז: לפתח דרכים להתגבר על מגבלות קיימות ולאפשר לספורטאים לשפר את הישגיהם תוך צמצום הפציעות. מאז שנות השמונים חלו התפתחויות מדעיות עצומות, ובהן כוח המיחשוב, מדעי הנתונים והדפסת תלת-ממד, שנותנות לנו כלים חדשים לאתגרים ספורטיביים ישנים.”

ראש מרכז המחקר פרופ’ אלון וולף אמר כי המרכז נועד לקדם את הספורט ההישגי בישראל באמצעות מחקר בשלוש רמות: הפיזיולוגיה של הספורטאי הבודד, הטכנולוגיה של הציוד והאינטראקציה בין השניים (הספורטאי והציוד). פרופ’ וולף ושותפו להובלת המרכז, המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל מולי אפשטיין, הציגו את תולדות המחקר המדעי בתחום הספורט האולימפי ואת אתגרי המחקר בתחום זה כיום.

מנכ”ל הוועד האולימפי בישראל גילי לוסטיג אמר כי “לפני כמה חודשים חנכנו את המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי – שיתוף פעולה משותף לוועד האולימפי ולטכניון, שהוא גוף מוביל במדע ובטכנולוגיה. אין לי ספק שיחד נוכל לשפר את דפוסי האימון ואת המעקב הפיזיולוגי אחר הספורטאים שלנו וכך להוביל אותם לשיאים חדשים.”

 

 

יעל ארד, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ויו”ר ועדת הספורט, אמרה כי “שיתוף הפעולה עם הטכניון בא יחד עם קפיצת מדרגה ביעדים שהגדרנו לעצמנו; אם עד כה שאפנו לחזור מכל אולימפיאדה עם מדליה אחת או שתיים, כעת אנחנו רוצים להשיג יותר. לא רק להיות טובים אלא להיות הכי טובים. ולשם כך אנחנו חייבים להתמקד בדברים שאנחנו פחות טובים בהם, להשתפר ולהביא תוצאות מדידות, ובקיצור – יותר מדליות. זהו תהליך ארוך טווח, שאת פירותיו נראה רק באולימפיאדת 2024 ואולי אפילו אחר כך. אבל זה יקרה אם רק נפגין סבלנות, נחישות ועקביות.”

בסוף הכנס הציגו ארבעה מאמנים אולימפיים ישראליים אתגרים מהשטח לאנשי המרכז החדש בטכניון. ניב ליבנר, מאמן נבחרת הנשים של ישראל באופני כביש, ביקש לפתח כלים לשיפור האימונים וקבלת ההחלטות באימונים ובמירוצים. רוגל נחום, שייצג את ישראל שלוש פעמים במשחקים אולימפיים בקפיצה משולשת , אמר כי תחומים אלה משוועים לכלים שישפרו את הדיוק בריצה ובהגעה לקרש הקפיצה. מאמן השייט גור שטינברג ביקש לפתח שיטות מדויקות למדידת מרחקים וללימוד האופן שבו שייטים אלופי עולם מגיעים להישגיהם. קלאודיה לסיגה, מאמנת נבחרת כדורעף החופים בישראל, אמרה כי שחקני הענף זקוקים לכלים שישפרו את יכולתם לקרוא את היריב ואת כוונותיו.

 

מולי אפשטיין, המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל.

מולי אפשטיין, המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל.

פרופ' אלון וולף, ראש המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי

פרופ’ אלון וולף, ראש המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי

ד"ר אליסון שיטס ממעבדת הביומכניקה בחברת נייקי (NIKE)

ד”ר אליסון שיטס ממעבדת הביומכניקה בחברת נייקי (NIKE)

פרופ' יאניס פיטסילאדיס מאוניברסיטת ברייטון בבריטניה

פרופ’ יאניס פיטסילאדיס מאוניברסיטת ברייטון בבריטניה

יעל ארד, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ויו"ר ועדת הספורט

יעל ארד, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ויו”ר ועדת הספורט

  1. הטריאתלט שחר שגיב

    הטריאתלט שחר שגיב

    הטריאתלט שחר שגיב

    הטריאתלט שחר שגיב

    Shaharsagiv – הטריאתלט שחר שגיב במעבדת הביומכניקה של פרופ' אלון וולף בטכניון.

    Shaharsagiv – הטריאתלט שחר שגיב במעבדת הביומכניקה של פרופ’ אלון וולף בטכניון.

 

 

אורחי הכנס בביקור במעבדת הביו רובוטיקה והביומכניקה של פרופ' אלון וולף בטכניון

אורחי הכנס בביקור במעבדת הביו רובוטיקה והביומכניקה של פרופ’ אלון וולף בטכניון

יום ד’, 15.5, בשעות 10:00 – 15:00, בשדרה המרכזית בקמפוס

75 חברות טכנולוגיה מהמובילות במשק הישראלי השתתפו ביריד התעסוקה של הטכניון, יום רביעי, 15 במאי 2019. ביריד, שיתפרס על פני 160 ביתנים, ויתקיים בשדרה המרכזית בלב הקמפוס ישתתפו מאות סטודנטים ובוגרים מכל הפקולטות בטכניון. עבורם זוהי הזדמנות לפגוש נציגי חברות ישראליות ובינלאומיות ובהם: התעשייה האווירית, אלביט, אינטל, אמזון, אפל, צ’ק פוינט, מרוול, מלאנוקס, סיסקו, Biosense Webster, רפאל, JP Morgan וגם תוכנית #סולמות של הטכניון, החושפת את הסטודנטים למחקר המתקדם המתבצע במעבדות הטכניון כבר במהלך לימודי התואר הראשון ומציעה להם אפשרויות תעסוקה במעבדות של חברי הסגל.

“חשיפת הסטודנטים והסטודנטיות לשוק העבודה הוא מנוף להתפתחות הקריירה המקצועית שלהם ומהווה בסיס לקשרי עבודה עתידיים,” אמר דיקן הסטודנטים בטכניון פרופ’ בני נתן, “לחברוֹת זו הזדמנות לקלוט כוח אדם איכותי ומוכשר. היריד יוביל ללא ספק להצטרפותם של בוגרים נוספים למאגר המכובד של בוגרי טכניון התופסים עמדות מפתח במגזר הציבורי, הביטחוני והתעשייתי ותורמים לעוצמתה הטכנולוגית של מדינת ישראל.”

את היריד מארגנת היחידה להכוון קריירה בלשכת דיקן הסטודנטים.

 

לרשימת החברות המשתתפות ביריד לחצו כאן

חוקרים מהטכניון וממרכז המחקר של IBM בציריך פיתחו התקן המזרים נוזלים בערוצים וירטואליים ללא צורך בתעלות ובצינורות

פרופ' מורן ברקוביץ

המזעור ההדרגתי של טרנזיסטורים משפופרות-ואקום למיקרו-צ’יפים הוביל למזעורם של מחשבים ממכונות התופסות חדרים שלמים להתקנים הנכנסים לכיסינו. באופן דומה, התפתחות התחום של מעבדה-על-שבב (lab-on-a-chip) צפויה לחולל מהפכה באנליזה כימית וביולוגית, וזאת על ידי מיזעור של מעבדות גדולות לכדי שבב מיקרופלואידי (microfluidic chips) – שבב המכיל ערוצי זרימה זעירים.

אף שהקונספט של מעבדה-על-שבב הוצג לפני יותר מ-30 שנה, המערכות המיקרופלואידיות הקיימות כיום רחוקות מהגשמתו של חזון זה. זאת במידה רבה בשל העובדה ששבבים אלה בנויים ברובם מחומרים כגון פולימרים וזכוכית בהן נחצבות תעלות בעלות צורה מוגדרת מראש. מבנה קשיח זה מאפשר להשתמש בהם רק לתפקיד המוגדר שלטובתו יוצרו. כדי לשנות את יישומם יש לשנות את המבנה הפיזי שלהם. כל זה רחוק מאוד מהגמישות הפונקציונלית שאמורה לאפיין מערכות של מעבדה-על-שבב.

 

כאן נכנסת לתמונה קבוצת מחקר משותפת של מדענים ומהנדסים מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון וממרכז המחקר של IBM בציריך, בהובלת פרופ’ מורן ברקוביץ מהפקולטה להנדסת מכונות וד”ר גובינד גאיקלה ממרכז המחקר של IBM בציריך.

 

במאמר שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת של האקדמיה האמריקנית למדעים PNAS מציגים החוקרים פרדיגמה חדשה לגמרי: שבב מיקרופלואידי שבו מתועל הנוזל בערוצים וירטואליים הנשלטים על ידי שדות חשמליים. דפוסי הזרימה של הנוזל נשלטים באופן אלקטרוני וכך מאפשרים לבצע מניפולציות על הזרימה בכל נקודת זמן.

“כשהשדה החשמלי פועל על מטענים הקרובים לפני השטח הוא מניע אותם וגורר את הנוזל איתו,” מסביר ד”ר פדריקו פרטורה, המחבר הראשי של המאמר. “באמצעות מערך של אלקטרודות בתחתית התא המיקרופלואידי ושליטה במטען החשמלי שלהם, אנחנו למעשה מקימים מערך של מסועים זעירים שביכולתנו לשלוט באופן דינמי בכיווניהם ובעוצמתם.”

 

הקבוצה הציגה יכולת לייצר מגוון רחב של זרימות ולשנות אותן בזמן אמת. “מה שממש מרגש הוא שמאחר שאנו משפיעים על הנוזל מבפנים, ביכולתנו ליצור גם זרימות  ייחודיות שאי אפשר להשיג בדרכים מקובלות כמו משאבות לחץ,” אמרה וסנה בצ’בה, החתומה גם היא על המאמר.  “לדוגמה, ביכולתנו לערבב את הנוזל באזורים מסוימים בלי לשנות את הזרם מסביבם, או להיפך – ליצור אזורים שבהם הנוזל עומד במקום ואילו מסביבם הכל זורם.”

 

החוקרים מאמינים כי הפיתוח הנוכחי סולל דרך ליצירה של מערכות מיקרוזרימה הנשלטות באופן דינמי, ועשוי להוביל לשינוי פרדיגמה בתחום המעבדה-על-שבב.המחקר מומן על ידי הנציבות האירופית (מענק מארי קירי) והמועצה האירופית למחקר (מענק ERC).

 

למאמר בכתב העת  PNASלחצו כאן

ד"ר פדריקו פרטורה

ד”ר פדריקו פרטורה

וסנה בצ'בה

וסנה בצ’בה

ד"ר גובינד גאיקלה

ד”ר גובינד גאיקלה

בתמונה: מערך האלקטרודות יוצר זרימות דיפול. סופרפוזיציה של זרימות אלה מאפשרת יצירה של שדות זרימה מורכבים.

בתמונה: מערך האלקטרודות יוצר זרימות דיפול. סופרפוזיציה של זרימות אלה מאפשרת יצירה של שדות זרימה מורכבים.

 

שוב הגיע היום הקבוע בלוח השנה, בו אנו מתכנסים כאן, מול קיר הזיכרון ועליו שמות הנופלים, בני משפחת הטכניון שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה הוא יום נדיר, יחיד ומיוחד בלוח השנה הישראלי.

על לוחות הזיכרון, כאן וברחבי הארץ, סביבם אנו מתקבצים ביום המיוחד והקשה הזה חקוקים שמותיהם של הנופלים כולם. הצעירים, המבוגרים, ההורים, הבנות והבנים של כולנו. מאחורי כל שם מסתתר סיפור עצוב וכואב על אב, בן, אח או אחות ששילמו בחייהם על זכותנו לחיות כאן בביטחון ובשלווה.

למעלה מ-25 אלף אישה ואיש, חיילים ואזרחים, נהרגו בקרבות, פיגועי טרור ותאונות אימונים. רשימה ארוכה, מרה וקשה.  רשימה שהיא תזכורת תמידית לאיום הקיומי המרחף מעלינו מראשית ההתיישבות בארץ ועד עצם הימים האלה.

ארבעה שמות חדשים נוספו לרשימה רק בימים האחרונים: משה אגדי,  משה פדר, פנחס מנחם פשווזמן וזאיד אלחמאמדה. 4 אזרחים שנהרגו בידי מחבלים בסבב הטרור שהסתיים רק אתמול. יהי זכרם ברוך .

לצדו של השכול המוכר והכואב כל כך מתקיים לו סוג נוסף של שכול. קשה ומר לא פחות, ויש שיאמרו אפילו יותר. זהו כאבם של בני המשפחה, חבריהם ומכריהם של חללי צה”ל שמקום קבורתם לא נודע ושל הנעדרים, אלו שיצאו לקרב ואשר גורלם אינו ידוע בוודאות.

היעדר הוודאות בדבר גורל יקירם היא גזירה אכזרית מאין כמוה עבור בני המשפחה. קרועים בין ייאוש לתקווה, מיטלטלים בחוסר יכולת למצוא מזור לנפש הדוויה, הם נדונים להמתין. המתנה ארוכה, מייאשת ומייסרת. המתנה מכלה את הימים וטורפת את הלילות. ימים ושבועות הופכים לחודשים, שנים הופכות לעשורים. את התקווה לאות חיים או לשובו של הבן האובד מחליפה תפילה חרישית לקבר, לציון זכר כלשהוא.

וכך הם חיים ומתים בינינו – הנוכחים הנפקדים של משפחת השכול הישראלית.

בחודש שעבר נקרע צוהר קטן לעולמן של משפחות הנעדרים, עם הבאתו לקבר ישראל של זכריה באומל ז”ל, אחד משלושת נעדרי קרב סולטן יעקב, כמעט 37 שנים לאחר שנפל בקרב על אדמת לבנון. אביו של זכריה, יונה ז”ל, שהלך לעולמו לפני עשור, הפך בעל כורחו לסמל של משפחות הנעדרים ובשברון ליבו האמין עד יומו האחרון כי בנו חי ומוחזק בסתר בשבי.

אחותו של זכריה, אסנה הברמן, ספדה לו בבית העלמין הצבאי בהר הרצל וחשפה בדבריה טפח מעולמם של משפחות הנעדרים, כשתיארה את תחושתה בביטוי “עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת”, כשהיא מכוונת לתערובת הבלתי אפשרית כמעט של אבל, שכול והקלה. בסיום דבריה פנתה אסנה לאחיה ואמרה לו: “אנחנו נפרדים ממך היום. אני משחררת אותך לאדמה כי טובה היא מאוד. נוח בשלום על משכבך אחי היקר”.

גם אנחנו, במשפחת הטכניון נחשפנו לכאבן העצום של משפחות הנעדרים במס’ הזדמנויות. את סיפורו של הנעדר הראשון, רפאל מוקדי ז”ל, ששמו מופיע כאן על הלוח מאחורי, סיפרנו בעצרת יום הזיכרון לפני שנתיים. רפי, שנהרג במהלך הפריצה לרמת הגולן במלחמת ששת הימים, נחשב לנעדר במשך שמונה ימים, עד שחבריו, שיצאו לחפשו בכוחות עצמם, מצאו את גופתו בשטח – לא הרחק מן המקום בו נפגע. הפרשה כולה, על ספיחיה השונים, ובהם ניסיונות הטיוח וההסתרה של מחדל הפקרתו של רפי ז”ל בשטח,  הותירה צלקת עמוקה בליבם של בני המשפחה והחברים.

הסיפור השני הוא סיפורו של אהוד גולדווסר ז”ל.

בבוקר ה-12 ביולי 2006,  הותקף סיור שגרתי של חיילי מילואים בגבול לבנון מן המארב בידי מחבלי חיזבאללה. שניים מלוחמי הסיור, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, נחטפו בידי המחבלים ללבנון, באירוע שהיווה את יריית הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה.

אהוד גולדווסר, אודי בפי מכריו, אמור היה לסיים ביום החטיפה את שירות המילואים שלו ולשוב ללימודיו כסטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל.

רעייתו של אודי, קרנית, הפכה בין לילה לסמל בעל כורחה. מאבקה חסר הפשרות להשבתו של אודי הביתה, מאבק אותו ניהלה ברחבי העולם במקביל ללימודי התואר השני שלה בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, נגע לליבות כולנו ואיחד סביבו את העם כולו בתקווה ובציפייה.

לאחר 735 ימים קשים מנשוא של חוסר ודאות בנוגע לגורלם, הגיעה התעלומה אל קיצה העגום: גופותיהם של אודי ואלדד ז”ל הושבו ארצה והם הובאו למנוחת עולמים.

את שמו של הנעדר השלישי, אין איש בישראל שאינו מכיר.

סרן רון ארד, נווט פאנטום במילואים בטייסת “הפטישים”, נשוי לתמי ואב ליובל התינוקת בת השנה, היה סטודנט להנדסה כימית בטכניון באוקטובר 1986, כאשר נקרא להשתתף בתקיפה אווירית על מטרות מחבלים באזור צידון. תקלה בעת שחרור הפצצות גרמה לכך שרון והטיס, ישי אבירם, נאלצו לנטוש את המטוס שהתפוצץ. ישי חולץ, בעוד שרון נפל בשבי ארגון אמל.  בשנים הראשונות לשביו, עוד התקבלו ממנו סימני חיים בדמותם של מכתבים ספורים ובאמצעים אחרים. אך במהלך 1988, שעה שארגון אמל שהחזיק בו היה שרוי בעיצומו של סכסוך פנימי אלים, נעלמו עקבותיו של רון בשבי. הסברה הרווחת היא כי שוביו ערקו לשורות חיזבאללה כשהוא בחזקתם ומשם ייתכן כי עבר לידי האיראנים. כך או כך, עקבותיו לא נודעו עוד.

ממשלת ישראל, לאחר שדחתה תחילה על הסף את האפשרות לעסקת חליפין בה ישוחררו מאות מחבלים תמורת שובו של רון הביתה, מצאה עצמה כעת בעיצומו של מאמץ מודיעיני ומדיני חובק עולם לקבל אינדיקציה כלשהיא אודות גורלו, אך לשווא.

בישראל נותרו ממתינים ומייחלים לאות כלשהוא רעייתו תמי, בתו יובל, אחיו חן ודודו ואמו של רון, בתיה ארד ז”ל, שהלכה לעולמה בלא שתדע מה עלה בגורל בנה.

היטיב לסכם את הדברים אורי לוברני ז”ל, האיש ששימש במשך שנים רבות כמתאם פעולות הממשלה בלבנון. בריאיון שהעניק לפני שנים אחדות, אמר לוברני: “עד היום, בכל בוקר אני נזכר ברון ארד כשאני מתגלח. אני עומד מול המראה ושואל את עצמי אם באמת עשינו את כל מה שיכולנו, ואין לי תשובה. זה ילווה אותי עד יומי האחרון”.

בחודש אוקטובר הקרוב ימלאו 33 שנים לנפילתו של רון בשבי. מדינת ישראל עשתה כברת דרך משמעותית מאד בכל הנוגע לטיפול בנושא הנעדרים, מאז נאלצו חבריו ובני משפחתו של רפי מוקדי לצאת לשטח ולחפש אותו בעצמם. למודי הניסיון המר של פרשת רון ארד, שילמו ממשלות ישראל בעשורים האחרונים מחיר כבד מאד בעסקאות חילופי שבויים על מנת להשיב שבויים וחללים הביתה, לא פעם בצלו של ויכוח ציבורי נוקב.

גם המשפחות הפיקו את הלקח הנדרש ואת מקומה של התחינה האילמת של משפחות ארד, באומל, כץ ופלדמן, החליפו הקמפיין הבינ”ל הפומבי של משפחות רגב וגולודווסר, המאבק הציבורי שהביא לשחרורו של גלעד שליט וזה, שעדיין מתנהל, של משפחות גולדין ושאול הפועלות להשבת גופות בניהן מידי חמאס ושל בני משפחתם של אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד המוחזקים בשבי החמאס.

השבתו הטרייה של זכריה באומל ז”ל לקבר ישראל מוכיחה כי הערבות ההדדית, זו שאנו נוטים לא פעם לחשוב כי פסה מן העולם, היא עדיין ערך מרכזי בחברה הישראלית. העובדה כי גם בשעה זו יש מי שפועל ללא לאות ובחשאי על מנת להשיב את הבנים הביתה אין בה כדי להוות נחמה כלשהיא למשפחות המתענות יום יום ושעה שעה, אך היא צריכה להוות תזכורת לנו, הישראלים, בדבר הערכים שאנו רוצים לקדם ולטפח בחברה בה אנו שואפים לחיות.

אינני יודע כמה מכם יודעים זאת, אך שלשום, ה-5 במאי, היה יום הולדתו ה-61 של רון. לו היה כאן היום היה ודאי חוגג אותו בחיק משפחתו, עם רעייתו ובתו יובל, שלא באמת זכה להכיר, ושהיא עצמה כבר אמא לנכדותיו. במכתבים שכתב למשפחתו בשבי ושהגיעו ארצה באיחור של שנים רבות, כתב רון בין היתר: “ועכשיו ליקרות לי מכל, תמי ויובל – אני משתדל לשכוח אתכם כי כל זיכרון שהוא חונק את גרוני, אבל דעו לכם שאני אוהב אתכם וכנראה אתם הסיבה היחידה המונעת ממני לחשוב על הרע מכל. אני מבטיח לכם לפחות את הדברים הבאים:

א. אני עוד אחזור. שנה? שנתיים?

ב. לעולם ושוב לעולם לא אעזוב אתכם שנית אפילו אם אצטרך להפסיק לטוס.

ג. יהיה לנו בית חם ואוהב וטוב כפי שלא היה לנו מעולם”.

יהי זכרם ברוך.