כ-200 תלמידים מצטיינים בני הקהילה האתיופית ביקרו בטכניון במסגרת אירוע “מצוינים”
כ-200 תלמידי תיכון בני הקהילה האתיופית ביקרו בטכניון בשבוע שעבר במסגרת אירוע “מצוינים”. האירוע נועד לחשוף את התלמידים לאפשרויות הקבלה והלימוד בטכניון ולאופקים שלימודים בטכניון עשויים לפתוח בפניהם. האירוע התקיים בשיתוף עמותת מנהיגי העתיד ו-ENP – הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית בישראל.
יהונתן דוד, מייסד עמותת מנהיגי העתיד, הפועלת למיצוי הפוטנציאל הגלום בקרב נערים ונערות מהקהילה האתיופית בישראל, אמר: “אני כאן כי אני רוצה להשקיע בכם ולקדם סטודנטים מהעדה האתיופית, ואני מצפה שתגיעו לטכניון ותשקיעו בלימודים.”
רוני אקלה מנכ”ל ENP הציג את הישגיה של הקהילה האתיופית בישראל, ש”מצמצמת תוך 30 שנה פער של 2,500 שנים.” הוא אמר לתלמידים כי “עבור חלק מכם, היום הזה ייזכר כיום ששינה את חייכם, כי הוא היום שחיבר בין חלומות למימושם. לא משנה אם אתם רוצים להיות יזמים או חוקרי סרטן או כל דבר אחר – הסטטיסטיקה קובעת שהטכניון הוא הכרטיס הכי בטוח להגשמת חלומות. אנחנו לא יכולים להתקדם דרך תלונות– אנחנו חייבים להאמין בעצמנו, לעבוד קשה ולזכור שהמחסום היחיד להצלחה הוא בתוכנו. אני מקווה שבעתיד תייצגו בכבוד לא רק את הקהילה האתיופית אלא את מדינת ישראל כולה.”
פרופ’ נועם סוקר ראש המרכז לחינוך קדם-אקדמי בטכניון אמר לתלמידים כי ה”הטכניון עוסק בהכשרת מדענים ומהנדסים, אבל לא פחות חשוב, בקידום מחקר שמרחיב את הידע האנושי ומועיל לאדם. עיקר המחקר נערך על ידי סטודנטים לתארים מתקדמים, אבל כבר בתואר הראשון יש לסטודנטים אפשרות לעסוק במחקר.” הוא הוסיף כי צעירים שאין להם תעודת בגרות, או שהתעודה שלהם אינה מספקת, יכולים לעבור בטכניון מכינה המכשירה אותם ללימודים בטכניון. “הטכניון מקדם מאז ומעולם את השתלבותם של כל המגזרים בחברה הישראלית, בעיקר בהקשר של השכלה גבוהה במדע ובטכנולוגיה. אנו שמחים על ההזדמנות לארח בטכניון נערים ונערות מהעדה האתיופית, בתקווה שרבים מכם יגיעו לטכניון.”
שרה נגוסה, העומדת לסיים את לימודי הדוקטורט בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, סיפרה על דרכה לטכניון ועל שנותיה בקמפוס. נגוסה, עלתה מאתיופיה לישראל בגיל 3 וגדלה בקריית מלאכי. על הטכניון שמעה בפעם הראשונה בגיל 17, כשזוג התורמים האמריקאים ג’ואל וג’ואן קושן הגיעו לתוכנית שבה הייתה מעורבת – מועצת הנוער בקריית מלאכי. לאחר שהשלימה בטכניון תואר ראשון בביולוגיה היא עבדה כשנתיים בחברת פלוריסטם, המפתחת טיפולים המבוססים על תאי גזע שמקורם בשיליה. משם חזרה לטכניון לתואר שני, שהפך לדוקטורט במסלול ישיר בהנחיית פרופ’ רובי שלום-פוירשטיין. היא סיפרה לסטודנטים על הקשיים, על הכישלון במבחן בכימיה אורגני ועל העידוד שקיבלה ממשפחתה ומהטכניון עצמו. “הטכניון קשוח מבחינה אקדמית אבל רך מכל בחינה אחרת. מעולם לא התפשרו איתי מבחינה אקדמית אבל תמיד סייעו לי בכל היבט אחר, וכאן למדתי שאם עובדים קשה, מצליחים.”
בסיום האירוע התקיים פאנל סטודנטים שבו השתתפו קרן יצחק, איתמר אורדני, שי אביג, אביאל יצחק וימסרץ דסטה.
קרן יצחק, בת 25, עומדת לסיים את לימודיה בפקולטה למדעי המחשב ועובדת במקביל בחברת מלאנוקס. היא סיפרה שלקראת השחרור מצה”ל השתתפה בכנס משתחררים בטכניון. “לפני חמש שנים הגעתי כמוכם לאולם צ’רצ’יל בטכניון ושמעתי הרצאה על מכינה בטכניון. אמרו לנו שיש מלגות למחיה, ללימודים ולמעונות, אבל לא האמנתי ושאלתי אם באמת יעזרו לי בכל הדברים האלה. כשהשתחררתי התחלתי מיד ללמוד במכינה, ועבורי זו התרגשות גדולה לשבת כאן, הפעם על הבמה, ולספר לכם כמה כדאי ללמוד בטכניון.”
אביאל יצחק, בן 22 מאשדוד, קיבל הצעה לעשות מכינה בטכניון במסגרת תכנית העתודה עתידים. לדבריו הוא הגיע עם ציונים בינוניים אבל עבר את המכינה בהצטיינות והתקבל לפקולטה להנדסת מכונות, שם הוא לומד כיום. “הדרך הייתה קשה, ובמבחן הראשון קיבלתי ציון כל כך נמוך שהייתי בטוח שזה לא המקום בשבילי. אבל עודדו אותי ועזרו לי, ובהמשך ראיתי שכשמשקיעים, מצליחים.”
שי אביג, גם הוא בן 22, גדל ביבנה וגם הוא בא לטכניון לא מוכן, לדבריו, אבל סיים את המכינה בהצטיינות. “קודם חשבתי שלטכניון מגיעים רק בנים ובנות של מהנדסים ורופאים ומדענים, אבל כשהגעתי ראיתי כאן עוד אתיופים. נכון שאנחנו באים מבתים לא קלים, עם הורים שאפילו לא יודעים עברית, אבל עם הזמן אתה לומד ללמוד קשה והתהליך הזה בטכניון גם הופך אותך לאדם יותר רציני וטוב.”
איתמר אורדני , שלומד בפקולטה למדעי המחשב, אמר כי בשכונה שבו גדל אין הרבה סטודנטים. “כשאני חוזר לשכונה כולם אומרים שם, ‘הסטודנט חזר הביתה’. הם גאים בי וגם אני גאה ומנסה להראות לצעירים שם שגם הם יכולים ללמוד כאן.”
ימסרץ דסטה, העומדת לסיים תואר במערכות מידע בפקולטה למדעי המחשב ובפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, עברה בהצלחה את מכינת הטכניון ומשם המשיכה לתואר הראשון. “אצלי במשפחה ובסביבה אין מהנדסים, כך שהרבה דברים נאלצתי ללמוד לבד. כעת אני לקראת סוף הלימודים ומקווה למצוא עבודה בתחום הזה – משהו שיהיה מעניין ומספק.”
