Yearly Archives: 2019

שלוש חוקרות מהטכניון, שפיתחו שיטות חדשניות לטיהור מים מחלקיקים מזהמים, הציגו את מחקריהן  בכנס המים הבין-לאומי ה-15 שהתקיים בטכניון. השלוש הן חברות סגל בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון.

פרופ’ מיכל גרין

פרופ’ מיכל גרין, מומחית בעלת שם עולמי בטיפול במים, פיתחה טכנולוגיה חדשנית לטיהור מי שפכים מתרכובות חנקן מזיקות. לדבריה, “חקלאות אינטנסיבית, והזרמה של שפכים תעשייתיים ועירוניים, מחדירות לעומק הקרקע חנקות (תרכובות חנקן) המזהמות מי תהום ובארות. תופעה זו הובילה לסגירה של מאות בארות בישראל. בעקבות העלייה המתמדת בריכוזי החנקות במי התהום נאמד נפח המים המזוהמים באקוויפר החוף בישראל ב-1.7 מיליארד ממ”ק.”

בעוד הטכנולוגיות הקיימות לסילוק חנקות הן יקרות ואיטיות. הטכנולוגיה החדשנית שפיתחה פרופ’ גרין עם עמיתה ד”ר שלדון טר מבוססת על תהליך ביולוגי, כלומר על פעילות חיידקית, והיא מצמצמת את נפח החנקות בשיעור דרמטי של 90%. ניסויים שנערכו בבארות בישראל הדגימו את ישימות הטכנולוגיה ואת יעילותה. לדברי פרופ’ גרין, “זו אלטרנטיבה תחרותית המאופיינת בפשטות ובקצב מהיר, ולאחרונה הוספנו למערכת יכולות להסיר מזהמים נוספים.”

פרופ’ יעל דובובסקי פיתחה גם היא שיטה חדשנית לניקוי מים ממיקרו-מזהמים: הקרנה של המים המזוהמים באור אולטרא-סגול. היא מתמקדת בטריקלוזאן (Triclosan) – חומר אנטי-חיידקי המשמש במוצרים כגון סבון ומשחת שיניים, אך נוכחותו במי שתייה אינה מומלצת. לדבריה, “הפתרונות המקובלים לטיפול בטריקלוזאן במים מבוססים בין השאר על כימיקלים, מה שמסבך את תפעול המערכת ומצריך כוח אדם גדול. אנחנו מציעים טיפול באמצעות קרינת אולטרא-סגול בלבד.”

פרופ’ דובובסקי גילתה את תדרי האולטרא-סגול (UV) האופטימליים לפירוק הטריקלוזאן, והקרנת המים באור בתדרים אלה יוצרים תגובת שרשרת משמעותית המפרקת את המזהמים וכן מחסלת את החיידקים שבמים. המחקר נערך בסיוע קרן פולקסוואגן ומדינת סקסוניה התחתונה בגרמניה. מאחר שמדובר במערכת פשוטה וזולה יחסית, שאינה מצריכה רכישה של כימיקלים שונים, היא מהווה פתרון אופטימלי ליחידות טיהור מקומיות (מבוזרות).

ד”ר עדי רדיאן

ד”ר עדי רדיאן, העוסקת בכימיה סביבתית בדגש על פיתוח שיטות טיפול בקרקעות ובמקורות מים מזוהמים, הציגה טכנולוגיה חדשה להרחקה של חומרי הדברה ממים באמצעות ספיחתם (Adsorption).

חומרי הדברה נוכחים במים המזוהמים במינון נמוך מאוד, ודווקא משום כך שיטות הטיפול הרגילות אינן פועלות עליהם. השיטה החדשנית שפיתחה ד”ר רדיאן מבוססת על אריזה (אנקפסולציה) של חיידקים בג’ל העשוי מחלקיקי סיליקון מלאכותיים. חלקיקים אלה נקשרים למיקרו-מזהמים ואז החיידקים מכלים אותם.

זו הפעם הראשונה שהכנס, שנערך על ידי ארגון המים הבין-לאומי (IWA) והארגון הישראלי למים, מתקיים בישראל. הוא אורגן על ידי פרופ’ ערן פרידלר מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון ופרופ’ עמית גרוס ממכון צוקרברג למחקר המים באוניברסיטת בן גוריון. השתתפו בו כמאה וחמישים מדענים, תעשיינים וגורמי ממשל מישראל ומהעולם.

מחקר שנערך ב”העמק” ובפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט שופך אור על החירשות התורשתית באוכלוסייה הערבית בישראל

פרופ’-קליני סתוית אלון-שלו

מחקר שהתפרסם בכתב העת European Journal of Human Genetics שופך אור על החירשות התורשתית באוכלוסייה הערבית בישראל. את המחקר ערכה תלמידת הדוקטורט נדא פראן בהנחייתה של פרופ’-קליני סתוית אלון-שלו, חברת סגל בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון ומנהלת מכון הגנטיקה במרכז הרפואי ״העמק״.

פרופ’ שלו, חוקרת ורופאה מומחית בגנטיקה ובמחלות גנטיות, מסבירה כי “מחלות גנטיות הן משפחה גדולה של מצבים בעלי השפעה נרחבת על בריאות האדם. יש מכונים שמתמחים בתחומים ספציפיים בגנטיקה, אבל אצלנו ב’העמק’ אנחנו מתמודדים עם כל בעיה גנטית, כי פעילות המכון לגנטיקה מופנית לכל המשפחות הזקוקות לו.”

המחקר שהתפרסם כעת עוסק בחירשות על רקע גנטי. מחלות תורשתיות כגון חירשות הן תופעה נפוצה בישראל, בעיקר במגזר הערבי-מוסלמי, וזאת בשל שכיחותם של נישואי קרובים. נישואי קרובים הם מנהג בעל שורשים היסטוריים עמוקים הנפוץ עד היום באזורים רבים בעולם, לרבות המזרח התיכון.

ההשפעה הישירה של נישואי קרובים היא שכיחות גבוהה יותר של מחלות תורשתיות המועברות בתורשה אוטוסומלית רצסיבית – מחלות העוברות בתורשה רק אם יש פגם בשני העותקים של הגן האחראי להן, כלומר גם בעותק שהוריש האב וגם בזה שהורישה האם. בשל הדמיון הגנטי הגבוה יחסית בין קרובי משפחה, נישואי קרובים מגבירים את שכיחותו של מצב כזה.

לדברי פרופ’ שלו, “אבחון גנטי מעבדתי הוא תנאי ראשון ובסיסי לייעוץ גנטי למשפחה, הכולל חישוב סיכון להישנוּת מצב דומה אצל בני משפחה אחרים ובקרב צאצאיהם. בנוסף, המידע משמש כלי מרכזי בתכנון המשפחה. אבחון כזה לא רק מספק תמונת מצב, אלא גם מאפשר קבלת החלטות מושכלת שתמנע את לידתם של ילדים פגועים.”

נדא פראן

תכנון המשפחה יכול להתבצע בכמה ערוצים, שכולם מותנים ברצון ההורים ובהסכמתם. ראשית, אפשר לבצע אבחון טרום-לידתי הבודק אם העובר פגוע. אם מאובחן מצב חמור אצל העובר, ההורים יכולים לבחור בהפסקת היריון – פרוצדורה שקיבלה אישור הלכתי גם מהמוסדות הדתיים של הקהילה המוסלמית אם היא מבוצעת בשלב מוקדם בהיריון.

אפשרות נוספת היא אבחון טרום-השרשה (PGD) – תהליך שבו מבוצעת בשלב הראשון הפריה חוץ-גופית של זרע וביצית במעבדה; כעבור כמה ימים, שבמהלכם מתחלקת הביצית לכמה תאים, בודקים את ההרכב הגנטי של תאים מהביצית המופרית; אם לא נמצאה בהם המחלה המאובחנת במשפחה, הביצית המופרת (טרום-עובר) מושתלת ברחמה של האם. “אנחנו חיים בעידן שבו טכנולוגיות אבחון וטיפול מתקדמות נעשות זמינות וזולות יחסית,” מסבירה פרופ’ שלו, “ומחובתנו לסייע להורים לקבל את ההחלטות הנכונות עבורם.”

המחקר הנוכחי

במסגרת המחקר שערכה פרופ׳ אלון-שלו עם פרופ’ קרן אברהם מאוניברסיטת תל אביב בוצע מיפוי גנטי של 24 משפחות שבהן קיימת חירשות תורשתית. לדברי פרופ’ שלו, “התברר לנו שלכל משפחה יש שינוי גנומי אחר הקשור לחירשות, ולכן כל משפחה זקוקה לאבחון ספציפי לה. בנוסף, הגילויים אפשרו לנו להבין טוב יותר את היקף ההשפעה של גנים מסוימים על בריאות האדם ואת המנגנונים הגנומיים המורכבים המשפיעים על התפתחות מחלות.” פרופ׳ אלון-שלו מעריכה שהמחקר יוביל לשיפור משמעותי בתהליכי האבחון הגנטי ואולי גם יסייע בפיתוח טיפולים גנטיים ספציפיים לחירשות תורשתית.

המייסדות השותפות של Nanosynex, דיאן אבנצור (מנכ”לית) ומישל היימן (סמנכ”לית שיווק)

חברת הסטארטאפ Nanosynex, שפיתחה טכנולוגיה חדשנית לאבחון מהיר ויעיל של עמידות אנטי-מיקרוביאלית, היא דוגמה לתהליך העברת טכנולוגיה של הטכניון מהמעבדה לשוק. החברה מבוססת על מחקר שנערך במעבדתה של פרופ’ שולמית לבנברג, דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון.

פרופ’ לבנברג וצוותה פיתחו שבב מאבחן הכולל מאות שקעים בנפח ננוליטרי (nanoliter wells), המכילים שילוב ספציפי של חיידק-אנטיביוטיקה. הטכנולוגיה עלתה על דרך המלך להפיכתה למוצר מסחרי לאחר שהמייסדות השותפות של Nanosynex, מישל היימן ודיאן אבנצור סטודנטיות בתכנית Startup MBA בטכניון בחרו בה כמקרה בוחן כחלק מקורס יזמות.

דיאן אבנצור מסבירה : “נניח שבתכם סובלת מכאבים בשל זיהום בשלפוחית השתן. בזמן שהיא ממתינה לתוצאות הבדיקה רושם לה הרופא, ליתר ביטחון, מינון גבוה של אנטיביוטיקה עם טווח כיסוי רחב. האנטיביוטיקה אינה משפיעה, הזיהום מתפשט וחיידק עמיד נכנס לזרם הדם.

חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה מדביקים בכל שנה לפחות שני מיליון איש וקוטלים כ-23,000 בארצות הברית לבדה. כך על פי המרכז לבקרת מחלות (CNC). דו”ח שנערך במימון ממשלת בריטניה וקרן וולקאם מנבא כי עמידות אנטי-מיקרוביאלית (AMR) עשויה לגבות מהיום עד שנת 2050 את חייהם של 10 מיליון איש ולגרור הוצאות של  100 טריליון דולר.

כאשר מדובר במציאת האנטיביוטיקה היעילה ביותר לזיהום הספציפי, מהירות היא שם המשחק. עבור מטופלים הלוקים בהלם זיהומי (אלח דם), כל שעה של עיכוב במתן הטיפול האנטיביוטי מורידה את שיעור הישרדותם בכ-7.6%. לכן פועלות קבוצות מחקר רבות לפיתוח טכנולוגיות המנבאות את רמת העמידות של חיידקים ספציפיים לאנטיביוטיקה ספציפית.

מכשיר לטעינה וסריקה (nanoliter array device) לאבחנה רפואית מהירה של עמידות בפני אנטיביוטיקה. באדיבות יונתן אבישר, מעבדת לבנברג

כאן נכנסת לתמונה חברת Nanosynex. החברה פיתחה בדיקה המניבה תוצאות עוד באותו היום. בדיקה זו תאפשר לרופאים להחליט במהירות מהו הטיפול האנטיביוטי המתאים ביותר למטופליהם. היא מבוססת על גישה פנוטיפית, על טכנולוגיות מיקרופלואידיות ועל ניתוח מבוסס פלואורסנט. המוצר ישווק למעבדות בצורה של כרטיסים חד-פעמיים וקורא פלואורסנטי.”

מימין לשמאל: מיכה רוזן, סמנכ”ל מו”פ; חגית שטאובר, מהנדסת מוצר; דיאן אבנצור, מנכ”לית ומייסדת שותפה; מישל היימן, סמנכ”לית שיווק ומייסדת שותפה; פרופ’ שולמית לבנברג, מדענית ראשית

מישל היימן ודיאן אבנצור קיבלו מימון ראשוני במסגרת תוכנית קמין של רשות החדשנות והציגו את תוכניתן העסקית ב- T³ (Technion Technology Transfer) – היחידה העסקית בטכניון. השתיים הוכיחו מחויבות מצד המשקיע והשותף האסטרטגי הראשון שלהן, בעל המניות העיקרי של Biosynex (חברה צרפתית הפועלת בתחום האבחון המהיר, שרשת ההפצה שלה פרוסה ביותר משישים מדינות). Nanosynex הפכה לחברת סטארטאפ בשנת 2017, לאחר שגייסה מימון לפיתוח נוסף של הקונספט. החברה זכתה בפרסים, נכנסה ל”דרייב” – מאיץ חברות הסטארטאפ של הטכניון – וחתמה על הסכם רישוי סופי עם מוסד הטכניון למחקר ופיתוח.

המייסדות השותפות של Nanosynex, מישל היימן ודיאן אבנצור, בחרו בדרייב ובטכניון לאור המוניטין שיצא לו כמוסד של חדשנות והעברת טכנולוגיה. “שתינו אוהבות את מדעי החיים,” אומרת היימן. “חיפשנו הזדמנות בתחום זה והיינו נחושות בדעתנו להקים סטארטאפ שיענה על צורך משמעותי ויהפוך את העולם למקום בריא יותר. חיפשנו טכנולוגיות ב-T³ Book of Big Ideas והתחלנו בתהליך חיפוש וניתוח מעמיק של תגליות מובילות של הטכניון עם השותף האסטרטגי שלנו, Biosynex. כך הגענו למסקנה שמחקרה של פרופ’ לבנבנג יכול להוביל אותנו בדיוק למה שאנו מחפשים.”

“תהליך העברת הטכנולוגיה דורש מיומנויות משא ומתן ורצון טוב משני הצדדים,” אומרת היימן. “הקמנו את Nanosynex על סמך טכנולוגיה של הטכניון, העסקנו בוגרים של הטכניון כעובדים ואנו שואפות להפוך את Nanosynex לחלק חשוב במערכת האקולוגית האיכותית של הטכניון. Nanosynex סיימה זה עתה סבב גיוס הון בשלב ה-seed, וכעת היא מקדישה את כל מרצה לבניית אבטיפוס.”

רופאים, מהנדסים אדריכלים וסטארטאפיסטים מגיעים לספארי כדי לקבל השראה מהטבע. את תחום הביומימיקרי – פיתוח בהשראת הטבע – הקימה בספארי הדוקטורנטית מיכל טופז מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה

חוט תפירה כירורגי שהומצא בהשראת קוצי הדורבן, מערכת מיזוג שפותחה על סמך המבנה של מושבות טרמיטים וחומר דוחה חרקים ומחסל חיידקים שבא לעולם בהשראת זיעת ההיפופוטם. כל אלה הם מוצרים אמיתיים שאותם מציגה בספארי הדוקטורנטית מיכל טופז. טופז היא חלק מקבוצת המחקר בחינוך סביבתי בהנחייתה של פרופ’ טלי טל מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה.

ב-15 השנים האחרונות היא עובדת במחלקת החינוך של גן החיות “הספארי” ברמת גן. כשסיימה את לימודי התואר השני שלה בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב פנה אליה מנכ”ל הספארי לשעבר, יהודה בר, וסיפר לה על תחום מחקר חדש בשם ביומימיקרי. “לכי תקראי על זה,” הוא אמר, “ואולי נעשה עם זה משהו.”

טופז נענתה לאתגר וצללה לדבריה לעולם שלם של חשיבה המשלבת חדשנות ויזמות יחד עם שמירת טבע ומגוון מינים. “ביומימיקרי היא תפיסה אינטרדיסציפלינרית הרואה בטבע מקור בלתי נדלה לרעיונות יישומיים, לפיתוחים ולפתרונות לבעיות אנושיות בדרכים מקיימות. במקום לשאול איך אנחנו יכולים להשתמש בטבע אנחנו שואלים מה אנחנו יכולים ללמוד ממנו. אנחנו מחקים את הטבע, מקבלים השראה ממנגנונים, מבנים, תהליכים, עקרונות ביולוגיים ואקולוגיים, תוך כדי התפעלות עמוקה והבנה שיש לנו המון מה ללמוד ממנו. החשיבה הזו מספקת הצדקה נוספת משמעותית לשמירה על הטבע.”

על סמך למידה נרחבת ומעמיקה ייסדה טופז את תחום החינוך לביומימיקרי בספארי והפכה את המקום לגן החיות היחיד באירופה שעוסק בביומימיקרי. עם הידע ההולך ומצטבר, והניסיון הנוסף שצברה בהדרכה, החלה טופז  את המחקר לדוקטורט שעניינו בחינוך מדעי למבוגרים בגני חיות בתחום זה.

הפעילויות השונות – קורסים, השתלמויות וסדנאות – מתקיימות במרחבי גן החיות, מול חצרות בעלי החיים. באמצעות תצפיות מונחות, בניית משחקים להעשרת סביבתם של בעלי החיים ומפגשים בלתי אמצעיים עם בעלי החיים לומדים המשתתפים על חיות הבר, מיישמים חשיבה ביקורתית ויצירתית ומתנסים בחשיבה ביומימטית בהשראת בעלי החיים בגן החיות. כפי שאמרה אחת המשתתפות, “קל יותר לקבל השראה מלשון של ג’ירף אחרי ליקוק ממנו, כשמרגישים על היד את החספוס של הלשון, ולקבל השראה מחדק של פיל אחרי שמתכננים, בונים ומיישמים משחק המיועד לחדק. אנחנו מרוויחים למידה קרובה, חווייתית ומרגשת שגם תורמת להעשרת חייהם של בעלי החיים.”

תחום החינוך לביומימיקרי מביא לספארי קהל שונה מהרגיל. “מגיעים אלינו מבקרים שבאופן מסורתי לא מגיעים בדרך כלל ללמוד בגן חיות. אנשי מקצוע מתחומים מגוונים ולא צפויים בהקשר הזה, למשל רפואה ואווירונוטיקה, וכמובן גם נוער. מה הקשר לאווירונוטיקה? לדוגמה, מהנדס שחיפש דרכים להפחית את משקל כנפי המטוס. מומחים בהנדסה ביו-רפואית שביקשו ללמוד על מבנה המשושים בכוורת ובשריון הצב – מבנים שעשויים להועיל בפיתוח סטנטים לחולי לב. בפעילויות השונות אנחנו מציגים טכנולוגיות מתחומים מגוונים, לדוגמה חוט תפירה כירורגי שפותח בהשראת קוצי הדורבן (רפואה), מבנה קניון שממזג את עצמו בהשראת תל טרמיטים (אדריכלות), וכמובן הנחש הרובוטי שפותח בטכניון במעבדתו של פרופ’ אלון וולף לשימושים רפואיים ולמשימות חילוץ והצלה. את הפיתוחים הביומימטיים אנחנו מציגים בהקשרם למדע בחיי היום יום, למשל מקל נחייה שפותח בהשראת סונר העטלף, או חומר אנטי-בקטריאלי ודוחה חרקים בהשראת זיעת ההיפופוטם. אפילו הסקוטש, (ולקרו), המשמש את כולנו, נולד כפיתוח ביומימטי בהשראת קוצים של צמחים. אנחנו משתמשים ברב-תחומיות של ביומימיקרי כדי לקרב את האדם לטבע ובעיקר לבעלי חיים.”

במחקרה בודקת טופז את התפוקות של פעילויות בנושא ביומימיקרי בגן החיות. “מה שכל משתתף ייקח מקורס ביומימיקרי תלוי ברקע שלו וב’אינטרסים’ שלו. רופא ואדריכל, סטרטאפיסט ופיזיותרפיסט – כל אחד ייקח משהו אחר. חלק יתמקדו בנושאים מדעיים או הטכנולוגיים, אחרים בחשיבה הסביבתית העומדת מאחורי הפיתוחים, ויש שיתעניינו בנושאים חברתיים שנלווים לשני אלו. יש חשיבות להיסטוריה האישית של המשתתפים, לסקרנות, לעניין, לידע המוקדם אתו הם מגיעים. כמו מחקרים אחרים בקבוצתה של פרופ’ טלי טל, המתמקדים בלמידה מחוץ לכותלי הכיתה ובית הספר, המחקר בוחן היבטים שונים של למידה בקרב מבוגרים בתנאי למידה ייחודיים בגן החיות ותורם להבנה טובה של מאפייני למידת מדעים, בסביבה לא פורמלית, בקרב מבוגרים. נושא שנחקר מעט בעולם בפני עצמו. בנוסף, תכניות חינוך בתחום ביומימיקרי, ובמיוחד במרחב הבלתי פורמלי של גן החיות, מציעות גישה חדשנית בחינוך הסביבתי. תכניות דומות יכולות למשוך בעלי עניין בתחומי הנדסה ועיצוב, קהל שאינו הקהל המסורתי.”

״אני לא מבינה הרבה בטכנולוגיה, אבל ברור לי שטכנולוגיה היא העתיד – וחובה עלינו לשלב בו יותר נשים״.” כך אמרה רוזלין אוגוסט, הרוח החיה מאחורי פרויקט Tech Women, למאות תלמידות התיכון המצטיינות שהגיעו לאירוע בחודש נובמבר. “אתן העתיד ואתן מוכשרות ומבריקות, אז תאמינו בעצמכן, תעשו את מה שאתן אוהבות ותאהבו את מה שאתן עושות.”

ב-Tech Women 2018 השתתפו כ-800 תלמידות תיכון מצטיינות מכל רחבי הארץ. האירוע נערך באדיבות הקרן להעצמת בנות ע״ש רוזלין אוגוסט ונועד לעודד תלמידות מצטיינות לבחור בלימודים אקדמיים במדע, בטכנולוגיה, בהנדסה ובמתמטיקה. בדברי הפתיחה אמרה דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון פרופ׳ מרסל מחלוף: “כל חיי אני נדרשת להוכיח את עצמי, וכשאני האישה היחידה בחדר זה רק מדרבן אותי יותר. נשים הן העתיד, ואני מעודדת כל אחת ואחת מכן לבוא לטכניון. אתן טובות ומוכשרות מספיק כדי להצליח ולא זקוקות לאפליה מתקנת.”

ד״ר אפרת סבח, שסיימה דוקטורט בפקולטה לפיזיקה, אמרה לתלמידות: “כשאמרתי שאני רוצה ללמוד פיזיקה אמרו לי שאהיה בת יחידה בין בנים, אבל לא חששתי – תמיד שאלתי שאלות ותמיד קיבלתי לגיטימציה לשאלות האלה. בדוקטורט שלי באסטרופיזיקה הייתי האישה היחידה בקבוצת המחקר, אבל מעולם לא הרגשתי שאני לא שווה לאחרים.”

“כשאתן חושבות על מהנדסי חשמל אתן לא מדמיינות אותי, אבל הינה אני – אישה ודוקטורית בפקולטה להנדסת חשמל ע״ש ויטרבי,” אמרה ד״ר עדי חנוכה מהפקולטה להנדסת חשמל. “במסגרת לימודי הדוקטורט נסעתי להשתלם באוניברסיטת סטנפורד. האנשים ב‎קבוצת המחקר שאליה הצטרפתי הופתעו לגלות שאני בת ולא בן, ומישהו מהם הוסיף שבנות לא אמורות ללמוד הנדסת חשמל אלא כלכלה ופסיכולוגיה. לכן אני מאמינה שצריך לחנך לא רק את הבנות ולומר להן שהן יכולות להגשים חלומות – אלא גם את הבנים שסביבנו. שיבינו שאנחנו לא נופלות מהם בכישורים וביכולות.”

רוזלין אוגוסט נולדה בווירג׳יניה, בעיירה בת 25 אלף תושבים, למשפחה של יהודים שהיגרו מאירופה. “כמו מהגרים יהודים רבים אחרים גם המשפחה שלי עסקה במסחר,” היא מספרת. “אבא של אבא שלי, אברהם לוי, היה שען ותכשיטן, ומשפחתה של אימי מכרה שמאטעס. למשפחה המורחבת שלנו היו חנויות לנעלים, לתכשיטים ולבגדים, וכילדה קטנה הורשיתי להסתובב רק בחנויות האלה אבל לא ממש הקפדתי על זה. כדי שאהיה עסוקה ההורים שלחו אותי להרבה חוגים – מחול, סטפס, התעמלות, מעודדות ספורט – ובין חוג לחוג הייתי מגיעה לחנויות המשפחתיות ולומדת איך מתנהלים עסקים. כך התפתח בי הרצון להיכנס לעולם המסחר בעצמי.”

כשסיים אחיה הבכור את התיכון הוא הודיע לאביהם, ראלף לוי, כי לא יחזור לעסק ובכוונתו ללמוד משפטים ״כדי להיות מוכן לחיים בעולם משתנה.”

“אבל מה יהיה עם העסק שלנו?” שאל האב.

“אל תדאג אבא, אני אדאג לחנויות,” אמרה רוזלין בת התשע, אבל התגובה שלו הייתה תקיפה וברורה; בעסקי התכשיטים נסגרות העסקאות בלחיצת יד, וגברים מסוימים לא ילחצו את ידה של אישה.

“שם נולד הרצון שלי לפתח קריירה משמעותית ולסייע לנשים אחרות,” היא אומרת. “אלה היו שנות ה-60, ולא פעם אמרו לי שלא אוכל לעסוק בעבודה רצינית כי ההריונות וגידול הילדים יפריעו לי.״

אחרי התיכון היא יצאה ללימודי אמנות באיטליה, ולאחר מכן השלימה לימודי מנהל עסקים בארצות הברית. היא נישאה, עבדה בהוראה בבית ספר יסודי והמשיכה לחלום על עסקים, אבל ב-1970 נולדה בתה הבכורה ואחריה בן. “הולדת הילדים הייתה הגשמת חלום, אבל סירבתי לוותר על החלום העסקי שלי, שהשתלב עם הרעיון של שחרור האישה שהתפתח באותם ימים.”

היא ובעלה חזרו לווירג׳יניה. “אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לעשות משהו מיוחד, לא סתם מסחר בתכשיטים. החשיפה שלי לאומנות ולתולדות האומנות העניקה לי עניין מיוחד בעתיקות ובעיזבונות. אני אוהבת חפצי יד שנייה ומתפעלת מההיסטוריה שלהם, ומכאן צמחה ההתמחות שלי בתכשיטים עתיקים.”

כאישה בעסקי גברים היא ידעה שעליה להצטיין יותר מן הרגיל, ולכן יצאה ללימודי תואר במכון האמריקאי לגמולוגיה (אבני חן). מהלימודים, הכישרון והשאפתנות צמחה אימפריית Diamond And Jewelry Exchange – חברה מצליחה לסחר בתכשיטים ובחפצים אחרים – שהעשירה את רוזלין אוגוסט והקנתה לה משאבים למימוש חלומה הבא: קידום נשים. “איך הצלחתי כל כך בעסקים? הרבה בזכות מה שאבי לימד אותי: בעסקי התכשיטים אין לך כלום מלבד שמך הטוב. לכן הקפדתי להיות הגונה, להרוויח סכום הגיוני ולא מוגזם על כל עסקה. לזכור שאם העסקה תשתלם גם ללקוח, הוא יחזור.”

דרך חברתה ננסי ארונסון היא נחשפה לפני כעשור ל-ATS, אגודת ידידי הטכניון בארצות הברית, ולטכניון עצמו. בהמשך היא פגשה סטודנטים וחברי סגל ובהם חברת סגל שאמרה לה: “הטכניון הוא מקום נפלא, אבל הוא חייב להגדיל את מספר חברות הסגל.”

“ואז הבנתי שהינה נקרתה לי ההזדמנות,” היא אומרת. “כבר קודם ידעתי שעתיד העולם טמון בטכנולוגיה, וכאן הזדמן לי לחבר את ההבנה הזאת עם השאיפה שלי לתמוך בנשים. וממילא צריך לבחור איפה אתה מניח את ליבך ואת כספך, ואני בחרתי בטכניון.”

כך נולדה הקרן להעצמת נשים צעירות ע״ש רוזלין אוגוסט התומכת בין השאר בכנס התלמידות השנתי. “הפרויקט הזה מרגש אותי כבר מתחילתו, ואני כמובן עוקבת אחריו, אבל השנה זו הפעם הראשונה שאני כאן באירוע, ועוד עם נכדתי הבכורה לורן חפץ, וזאת תחושה אחרת לגמרי. לדעת שהתרומה שלי משנה חיים של אנשים, של נשים ליתר דיוק, זאת הרגשה מדהימה. לפגוש את הבנות המוכשרות האלה, שעוד יגיעו רחוק, ולדעת שהיה לי חלק כלשהו בחשיפתן לטכניון – בכך אני בעצם מקיימת את המסר שאני מביאה לכן: אני עושה מה שאני אוהבת ואוהבת מה שאני עושה.”

הדוקטורנטית לימור ארבל-גנון מהטכניון זכתה במקום הראשון בתחרות הפוסטרים בכנס האגודה הישראלית לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה (ISPP). הכנס נערך בירושלים ב-14 בפברואר.

ארבל-גנון השלימה תואר ראשון בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון וכיום היא לומדת לדוקטורט במסלול ישיר בפקולטה, בהנחייתה של פרופ’-משנה יעל יניב. המחקר שהציגה בכנס מתמקד בהשפעה של עומס מכני על קצב הלב – השפעה העלולה להוביל למצבים רפואיים מסוכנים.

קצב הלב נקבע על ידי גורמים במוח ובלב עצמו. בלב אחראית לכך רקמת הקוצב הלבבית (SA node), השולטת בהתכווצות שריר הלב באמצעות גירויים חשמליים. ליקויים ברקמה זו עלולים להוביל לאותם מצבים מסכני חיים, האחראים ליותר מ-40% ממקרי המוות הפתאומיים.

ארבל-גנון פיתחה מערכת חדשנית המאפשרת מדידה של קצב הפעימות ברקמת קוצב של עכבר בזמן מתיחתה של הרקמה. היא גילתה כי מתיחה של הרקמה הובילה לעלייה בקצב הפעימות ולירידה בשונות הקצב סביב הממוצע. כדי להבין את המנגנונים הפנימיים המקשרים בין העומס המכני (מתיחה) לתפקוד הרקמה היא בנתה מודל מתמטי שמדמה את השפעת המתיחה על תאי הקוצב מחולי לב. הסימולציה הראתה כי בשעה ששינויים בריכוז הסידן ותהליכי זירחון תוך-תאיים מגבירים את קצב הפעימות ברקמת קוצב בריאה, אותם שינויים יוצרים הפרעת קצב בתאים של חולי לב. המודלים התיאורטיים שהיא פיתחה מאפשרים לנבא את השפעתם של מוטציות וגירויים חיצוניים על פרמטרים בתא אשר אינם ניתנים למדידה בצורה אמפירית, ולכן עשויים להוביל לפיתוח טיפולים חדשים לבעיה זו.

המחקר ממומן על ידי משרד המדע ומתבצע בשיתוף פעולה עם מעבדה בראשותה של פרופ’ אנה מריה גומז בפריז. במסגרת שיתוף הפעולה ביקרה לימור במעבדה בפריז ואירחה סטודנטים למטרת השתלמות מקצועית וביצוע ניסויים משותפים.

הדוקטורנטית לימור ארבל-גנון

חידושים בטכנולוגיות רפואיות: הכנס הבינלאומי להנדסה ביו-רפואית התקיים בחיפה במתכונת מורחבת

ד”ר אפרת שפר

800 איש השתתפו בשבוע שעבר בכנס הבינלאומי להנדסה ביו-רפואית, שאותו הובילו הפקולטות להנדסה ביו-רפואית בטכניון ובאוניברסיטת תל-אביב במסגרת האיגוד הישראלי להנדסה רפואית וביולוגית (ISMBE). הכנס עסק במגוון תחומים הקשורים להנדסה ביו-רפואית ובהם תכנות בתאים חיים, עריכה גנטית בשירות הרפואה, מערכת להעברת חומרים קנבינואידים בגוף, התפתחות המוח בגיל הילדות, ניטור פגיעות מוח בזמן אמת, שיפור הטיפול בסרטן באמצעות בינה מלאכותית ושיקום אנשים אחרי שבץ מוחי באמצעות מוזיקה.

את הכנס השנה הובילו יו”ר הכנס פרופ’ נתן שקד ונשיאת ISMBE פרופ’ מיטל זילברמן, שניהם מאוניברסיטת תל אביב. ISMBE נוסד בשנת 1968 ועד לפני שנים ספורות קיים את הכנס במתכונת של יום עיון צנוע. לפני 6 שנים, בהובלת נשיא האיגוד דאז פרופ’ חיים אזהרי ויו”ר הכנס פרופ’ אמיר לנדסברג, שניהם מהטכניון, גדל הכנס בהיקפו ובמספר המשתתפים בו. כיום שותפים בו הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת אריאל, מכללת אפקה והמכון הטכנולוגי חולון.

למרות אופיו האקדמי של האיגוד הוא משלב את התעשייה הביו-רפואית בישראל וכן את מערכת הבריאות. הכנס התקיים במרכז הקונגרסים בחיפה כחלק משיתוף הפעולה הפורה בין הטכניון לעירית חיפה והחברה הכלכלית לחיפה. בכנס נאמה ד”ר גלית רנד, מנהלת האגף לתכנון אסטרטגי ומחקר בעיריית חיפה.

פרופ’ נתן שקד

“תחום ההנדסה הביו-רפואית מתפתח במהירות,” אמרה נשיאת האיגוד פרופ’ מיטל זילברמן, “והתעשייה הרלוונטית מבינה את היתרון של מהנדסי ביו-רפואה על מהנדסים מתחומים אחרים. המהנדס הביו-רפואי מבין את ההקשר הרפואי ויודע לדבר עם רופאים ולייצר פתרונות לבעיות שהם מעלים. גם בישראל התחום צמח מאוד ב-15 שנות קיומו, וכיום הבוגרים נחטפים על ידי התעשייה – בדרך כלל כבר בשנה השלישית ללימודיהם. הביקוש הוא גם לבעלי תואר שני ושלישי בתחום.”

את ההרצאות המרכזיות (Keynotes) נשאו פרופ’ עידית מטיוביץ’ מאוניברסיטת בראון (שימוש בפולימרים להסעת גנים ותרופות בתוך הגוף) וד”ר אפרת שפר, נשיאת פיליפס ישראל (מרעיון למוצר בעולם הרפואה). פרופ’ מטיוביץ’, מומחית למדע והנדסה של רפואה, עומדת בראש מעבדה המתמקדת בפיתוח מערכות חכמות המבוססות על פולימרים הנדבקים לרקמות ביולוגיות לטובת הצמדת תרופות למשטחים רטובים בגוף.

ד”ר אפרת שפר אחראית על כאלף עובדים בישראל בתפקידה כנשיאת פיליפס ישראל ועל כ-400 עובדים נוספים בתפקידה כמנכ”לית החטיבה הגלובלית של פיליפס ליישומים קליניים מתקדמים בדימות רפואי, תחום חשוב בהנדסה ביו-רפואית. בכנס היא דיברה על המסע מרעיון למוצר בעולם הרפואה. לדבריה, “ממצב של אמון מלא בהחלטת הרופא אנחנו עוברים לקהל של מטופלים חכמים ומעורבים, שקוראים בגוגל ודורשים לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטה הטיפולית. זה שינוי עצום. בנוסף, החיים שלנו ארוכים ואיכותיים יותר הודות להתפתחות הרפואה, והתוצאה היא דרישה גוברת לשירותי הרפואה. חלק מהפתרון הוא להעביר את הטיפול לבית. בסופו של דבר הרבה מהמטופלים שמטופלים כיום בבתי חולים יטופלו בבית, מה שיהיה טוב יותר למטופלים וגם יחסוך הוצאות עצומות.”

ד”ר שפר אמרה כי העתיד טמון ברפואה מותאמת אישית ומבוססת מידע, ולכן אינטליגנציה מלאכותית היא מרכיב מרכזי ברפואת העתיד. “אז מדוע מערכת הבריאות עדיין לא שם? ראשית, כי זה דורש אמון – אמון בכך שהטכנולוגיה תועיל לנו. דרושה כאן קפיצת אמונה – leap of faith. שנית, כיצד להטמיע את הטכנולוגיה במערכת במצב שבו הרופאים כל כך עסוקים (3 דקות למטופל בממוצע)? התשובה היא שאנחנו חייבים להגיע אל הרופאים, לתת להם את הכלים וללוות אותם. המהנדסים הביו-רפואיים הם הדרך לחיבור הזה ולפיתוח הכלים הטכנולוגיים לרופאים.”
הטכנולוגיה של פיליפס מסייעת כיום ל-2.2 מיליארד איש, והיעד הוא 3 מיליארד בשנת 2025. במהלך השנים עברו הרבה פעילויות בפיליפס מארה”ב לישראל והובילו להרחבה דרמטית של הפעילות בישראל. “למה? כי בישראל יש תרבות מאוד ביצועיסטית,” אמרה ד”ר שפר, “תרבות של Can-do – אנחנו הישראלים ניכנס בקיר ונדאג שזה יקרה. אנחנו חזקים בשינוי, במעבר מדיבורים למעשים, ויש כאן גם ליבה מעולה של ידע ואקוסיסטם נפלא של סטארטאפים, תעשייה ותיקה ואקדמיה – וכמובן בתי החולים שאיתם אנחנו מקיימים שיתופי פעולה ענפים.”

פרופ’ חיים אזהרי , פרופ’ דן אדם ופרופ’ מיטל זילברמן

השנה, בראשותם של נשיאת האיגוד הנוכחית פרופ’ מיטל זילברמן ויו”ר הכנס פרופ’ נתן שקד, הוכנסו כמה חידושים נוספים: הכנס הוארך מיום אחד ליומיים; הוא הפך לכנס בינלאומי ולכן התקיים בשפה האנגלית; וביום השני נערך מושב מדע פופולרי בעברית, ללא תשלום, שאליו הגיעו כ-700 תלמידי תיכון. “המהנדס הרפואי הוא מהנדס מציל חיים,” אמרה ד”ר זהבה בלכמן ממכללת אפקה, שהציגה לתלמידים את ההתפתחויות בעולם הדימות (“דימות מרנטגן ועד MRI”).

במושב הפופולרי התקיימו הרצאות של חוקרים מובילים בנושאים הבאים: חדשנות בביו-חומרים, הדפסת רקמות תלת-ממדיות להשתלות, עולמם המופלא של כלי הדם, רובוטיקה בשרות הרפואה ו”כמה אנחנו רחוקים מקריאת מחשבות”. דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון פרופ’ שולמית לבנברג הציגה את הפעילות במעבדתה – גידול רקמות להשתלה – וסיפרה על המרכז החדשני לביו-הדפסה בפקולטה, שבמסגרתו יודפסו תאים, רקמות, כלי דם ואיברים שלמים. פרופ’ מיטל זילברמן הציגה את הדבקים הרפואיים שפיתחה – חומרים המחליפים את הפרוצדורות של תפירה וחיבור רקמות בסיכות במקרים של פציעה, דימום פנימי או דליפה מאברים פנימיים. חומרים אלה מעוררים עניין רב בתעשייה.

במסגרת הכנס הוענקו פרסי חברי כבוד למייסד “אלסינט” בוגר הטכניון ד”ר אברהם סוחמי ולפרופ’ דן אדם מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. את הפרסים העניקו להם פרופ’ חיים אזהרי, נשיא האיגוד לשעבר וד”ר משה ברנד, סגן נשיא באיגוד.

ד”ר אברהם סוחמי תרם רבות לתחום ההדמיה הרפואית. הוא מחזק זה עשרות שנים את תחום התעשייה הרפואית בארץ ומייצג אותה בכבוד רב בעולם.

פרופ’ דן אדם תרם רבות ל-ISMBE, שלשורותיו הצטרף כבר בשנת 1975. במשך שנים רבות הוא היה חבר בוועד האיגוד ונציגו בארגון האם הבינלאומי IFMBE, ואף שימש כנשיא האגוד הישראלי בין השנים 2007-2003. תרומתו האקדמית לתחום הביו-רפואי מתמקדת בחקר הפעילות החשמלית של הלב ובאולטראסאונד של המערכת הקרדיווסקולרית. הוא פועל רבות להידוק קשרי האקדמיה עם התעשייה בארץ ולטיפוח קשרים ושיתופי פעולה בינלאומיים.

במסגרת הכנס חולקו פרסים בסך 1,000 כל אחד לשישה דוקטורנטים מצטיינים: אפרת שימרון מהטכניון, ירדן שרון מאוניברסיטת בן גוריון, סיוון ניר מהאוניברסיטה העברית, רננה סבי מאוניברסיטת תל אביב, בן-ציון אמוייב מהאוניברסיטה העברית ושירה רוט מאוניברסיטת בר-אילן. את הפרסים העניקו פרופ’ זילברמן ופרופ’ דפנה ויס מהטכניון, יו”ר הוועדה המדעית באיגוד.

המארגנים הודו לעיריית חיפה התומכת בכנס וללילך לורבר מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון, שהובילה את ארגון הכנס הנוכחי.

משתתפי הכנס

אפליקציה חדשה לשיתוף נסיעות בחברה הערבית

את האפליקציה הייחודית פיתחו חוקרי המכון לחקר התחבורה בטכניון בשיתוף עמותת “כיאן – ארגון פמיניסטי” ובתמיכת יחידת המדען הראשי במשרד התחבורה. מטרתה העיקרית היא לסייע בפתרון בעיית הנגישות של נשים ערביות למקומות עבודה, ובכך להגדיל את שיעור השתתפותן בשוק העבודה.

פרופ’ יורם שיפטן

חוקרים מהמכון לחקר התחבורה בטכניון ועמותת “כיאן – ארגון פמיניסטי”, שמטרתו לקדם את מעמד האישה הערבייה וזכויותיה, פיתחו אפליקציה ייעודית לשיתוף נסיעות (קארפול) המותאמת לחברה הערבית בכלל ולנשים ערביות בפרט. האפליקציה חינמית ומטרתה ליצור אלטרנטיבה תחבורתית שתגביר את הניידות בחברה הערבית בכלל ובקרב הנשים בחברה הערבית בפרט. האפליקציה יוצרת את הקשר בין הנהגים לנוסעים לאותו יעד, והיא מאפשרת גם שליחה של חבילות ולא רק הסעת אנשים.

את האפליקציה פיתחו פרופ’ יורם שיפטן, ד”ר רוברט אסחאק והמהנדסת איבתיהאל שיתי מהמכון לחקר התחבורה בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, יחד עם מנכ”לית ארגון “כיאן”  גב’ רפא ענבתאוי ומנהלת המחלקה הקהילתית ב”כיאן” גב’ מונא מחאג’נה. המחקר נתמך על ידי המדען הראשי של משרד התחבורה, ד”ר שי סופר.

לצורך אפיון האפליקציה העונה על צורכי המשתמשות קיים צוות המחקר 10 מפגשים של קבוצות מיקוד, שבהן השתתפו 117 נשים ב-10 ישובים בצפון הארץ. אלה המסקנות העיקריות:

• הנשים תומכות בערכים של עזרה הדדית וערבות הדדית, שבאים לידי ביטוי בנכונות לשיתוף נסיעות. הנשים עשויות להפיק תועלת רבה מיתרונות השיתוף: נסיעה נוחה, עלות נמוכה וחיסכון בזמן.
• עם זאת צוינו גם אתגרים וחששות, ובראשם חשש לביטחון האישי – מרבית הנשים אמרו כי יעדיפו לנסוע רק עם נהגות ונהגים המוכרים להן. חיסרון נוסף שעלה בקבוצות המיקוד הוא פגיעה בגמישות ובפרטיות.

ד”ר רוברט אסחאק

“זה היה אתגר מורכב מאוד,” אומרים ד”ר אסחאק והמהנדסת איבתיהאל שיתי, “אבל ידענו שאפליקציה לשיתוף נסיעות תוכל לשפר את הניידות בחברה הערבית נוכח רמת המינוע הנמוכה והתחבורה הציבורית ביישובים ערביים. קהל היעד העיקרי של האפליקציה הן נשים ללא רכב עם קשיי ניידות הן בתוך היישוב והן מחוצה לו. העובדה שרובן ככולן (98%) מחזיקות טלפון חכם, ול-73% מהן יש רישיון נהיגה, יצרה פוטנציאל משמעותי לאפליקציה כזאת.”

“היה ברור לנו שאנחנו חייבים להציע אפליקציה פשוטה וידידותית למשתמש, התומכת באופן מלא בשפה הערבית,” אומר פרופ’ שיפטן. “בחרנו בשם פשוט ומשמעותי – سفركن, שפירושו ‘הנסיעות שלכן’ – והלוגו בנוי מהשם בערבית ובאנגלית. האפליקציה זמינה לשימוש גם לגברים, אבל מטרתה העיקרית היא הגברת הניידות בקרב נשים. זו אפליקציה ללא מטרת רווח, וההתחשבנות הכספית מתבצעת בין הנהגת לנוסעת.”

על חשיבות האפליקציה לנשים הערביות אמרה מנכ”לית “כיאן” רפא ענבתאוי כי “בעיית הנגישות של התחבורה הציבורית נחשבת לאחד החסמים המשמעותיים בפני השתלבות נשים בשוק העבודה ובפני השתתפותן במרחב הציבורי. לכן פיתוח אפליקציה זו על סמך צורכי הנשים הערביות ותוך רגישות מגדרית ותרבותית עשוי לתת מענה, ולו חלקי, למגבלות הניידות בכל הקשור לנוכחותן במרחב הציבורי בכלל ובשוק העבודה בפרט.”

החוקרים מאמינים כי האפליקציה יכולה לשפר את יכולת הניידות של נשים ערביות, וכי לשירות שיתוף הנסיעות פוטנציאל להגדיל את מספר הנשים היוצאות לעבודה ואת השתתפותו של המגזר הערבי בשוק העבודה.

האפליקציה

פרופ’ בעז פוקרוי מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים נשא הרצאה ב-ERC-STOA – פאנל יוקרתי העוסק בעתיד המדע והטכנולוגיה. את הפאנל מקיימים הפרלמנט האירופי ומועצת המחקר האירופית (ERC), ומרצים בו חוקרים בולטים נבחרים שזכו במענקי ERC. מטרתו: לייצר דיאלוג בין מדענים ומקבלי החלטות ולעצב באופן מושכל את עתידה של אירופה.

פרופ’ פוקרוי השלים את כל תאריו האקדמיים בפקולטה להנדסה ומדע של חומרים בטכניון. מחקריו עוסקים בבביומינרליזציה – יצירת מינרלים על ידי יצורים חיים – וביישומיה ההנדסיים האפשריים (ביומימטיקה). לפני כשנה הוא פרסם מאמר בכתב העת Science ובו הראה לראשונה כיצד מייצר נחשון הים Ophiocoma wendtii חומרים הדומים לזכוכית מחוסמת, וזאת בתנאים העוינים השוררים מתחת למים. ממצאי המחקר צפויים להוביל לפיתוח דרכים חדשות לייצור חומרים קרמיים חזקים למגוון שימושים.

הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון הקימה מרכז בריאות קהילתי-חברתי ראשון מסוגו בישראל, שיופעל על ידי סטודנטים

הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון הקימה בחיפה את “רוח טובה” – מרכז בריאות בין-תחומי קהילתי בניהול סטודנטים. המרכז משרת ללא תשלום אוכלוסייה עירונית מקומית המתקשה לקבל טיפול רפואי, אם בשל מעמד מיוחד (כגון נוער רחוב ונוער להט״ב) ואם בשל העדר אמצעים.

מדובר ביוזמה חינוכית-חברתית ראשונה מסוגה בישראל, שמחברת את הסטודנטים לרפואה בטכניון למרקם העירוני ולאוכלוסייה שאותה ישרתו בעתיד.

המרכז מופעל על ידי סטודנטים לרפואה מהטכניון תחת פיקוח צמוד של רופאים מתנדבים ובשילוב מקצועות הבריאות השונים: אחיות, עובדים סוציאליים ומטפלים שונים. השתתפות הסטודנטים מעוגנת בתכנית הלימודים של הפקולטה.

בראש המרכז עומדת פרופ’ רותי מרגלית מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון, רופאה בעלת ניסיון רב ברפואה קהילתית, שהובילה יוזמות אקדמיות ורפואיות משפיעות בארצות הברית, בהודו ובאפריקה. לדבריה, “בריאות היא אחת מזכויות האדם הבסיסיות ואנו פועלים להנגשתה לכול. כאשר מסופקים לאדם צרכיו הבסיסיים – מזון, דיור, בריאות, ביטחון אישי – הוא מחזק את הקהילה ותורם להתפתחותה. גם הסטודנטים המשתתפים בפרויקט זוכים להעצמה, העשרה והתנסות באחריות אזרחית בכך שהם מובילים ומנהלים פרויקט משמעותי.”

לדברי פרופ’ מרגלית, מרכזים כאלה מתנהלים מזה עשור בארה״ב ובאירופה, “אבל בישראל זהו המרכז הראשון מסוגו, ואנו מקווים לתת לו צביון ישראלי ייחודי ולעזור להקים מרכזים בדמותו ברחבי הארץ.” למיזם נרתמו מאות רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, אומנים וכמובן סטודנטים לרפואה.

מרכז “רוח טובה” נפתח כאמור בחיפה, עיר הידועה בפתיחותה ובדו-קיום המאפיין אותה ופועל בשכונת הדר.

כחלק מהעבודה הבין-תחומית המאפיינת אותו הוא יעוצב מחדש וישופץ על ידי סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, וזאת במסגרת קורס מעורבות בקהילה בהנחיית האדריכלים דן פרייס ומיכל בלייכר. המרכז עובד בתיאום עם קופות החולים, ארגוני הרווחה והבריאות של העיר, בתי החולים, עמותות וארגוני שטח אחרים באזור.