הכנס השנתי של המרכז לחקר המורשת הבנויה ע״ש אבי ושרה ארנסון, שנערך בתמיכת הטכניון ועיריית חיפה, התקיים בבניין העירייה ב-28 בנובמבר. האירוע התקיים כחלק מסדרת אירועים המוקדשים ל-100 שנות באוהאוס בחיפה.

המרכז לחקר המורשת הבנויה נוסד ב-1975 בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, ופועל בכוחות מחודשים תודות לתרומתה של משפחת ארנסון ב-2017. המרכז  נועד להוות בית לחקר ההיסטוריה של הסביבה הבנויה בישראל באמצעות ארכיון מסמכים ואוספים, הוצאת ספרים ומחקר חוצה גבולות.

מימין לשמאל: מנחם גץ (נשיא מועדון רוטרי חיפה), אלונה נצן שיפטן (יו״ר המרכז לחקר המורשת הבנויה ע״ש אבי ושרה ארנסון בטכניון)ונתן פלדמן (מועדון רוטרי חיפה)

מימין לשמאל: נתן פלדמן (מועדון רוטרי חיפה), וורנר מולר (באוהאוס דסאו), יאשה גרובמן (דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון), מנחם גץ (נשיא מועדון רוטרי חיפה)

שרה ארנסון בכנס

האירוע, בהנחיית ראש המרכז פרופ’ אלונה נצן-שיפטן, התגבש כמחווה לספר  Bauhaus on the Carmel and the Crossroads of Empire שכתבו גילברט הרברט וסילבינה סוסנובסקי בשנת 1993  ויצא גם הוא בהוצאת מרכז המורשת ויד בן צבי . ספר זה הוא בסיס ומקור השראה למחקר היסטורי אודות האדריכלות בחיפה.

בשנות ה-20 וה-30 היגרו לארץ ישראל המנדטורית כ-100 אדריכלים, אשר השתתפו בעיצובו של המרחב המקומי ברוח התנועה המודרנית ובהשפעת אסכולת הבאוהאוס. אף שבתודעה הציבורית מתוייג הבאוהאוס כ”סגנון תל אביבי” בפועל מובילה חיפה במספר המבנים המזוהים עם אסכולה זו. חלקם הגדול של המבנים נמצא בשכונת הדר הכרמל שתוכננה על ידי האדריכל היהודי-גרמני ריכרד קאופמן. ההרס, הנטישה, חוסר העניין וההזנחה של מבנים אלו הם חלק מהסיבות לכך שחיפה אינה מוכרת כמרכז מובהק של התנועה המודרנית בארכיטקטורה.

דיקן הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון פרופ’ יאשה גרובמן הודיע במסגרת דבריו בכנס כי זוהי “שנת חיפה” בפקולטה. לדבריו, “אנחנו יושבים על יהלום, וברצוננו לסייע לעיר לחשוף את אוצרותיה ולהחזיר את הברק לחיפה.”

בדברי הפתיחה שלה אמרה ראש העיר חיפה ד”ר עינת קליש-רותם כי אחד הנושאים הראשונים בהם טיפלה עם כניסתה לתפקיד הוא תכנון שנת המאה לבאוהאוס בחיפה. נושא זה קרוב לליבה שכן את השכלתה האדריכלית רכשה בטכניון, שבו גם לימדה, ומכיוון שכיהנה בעבר כיו”ר אגודת האדריכלים בחיפה. “חיפה נדרשת למחשבה מחודשת על התפתחותה הכלכלית. אחד הנכסים הגדולים של העיר הוא מורשתה האדריכלית, ועלינו לשכנע את התושבים והמתכננים להביא לידי ביטוי את היהלום הזה,” אמרה. ראש העיר גילתה כי היא חולמת על היום שבו תוכרז חיפה כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו, כפי שקרה עם “העיר הלבנה” בתל אביב.

שרה ארנסון, שקיבלה בחודש יוני תואר “עמית כבוד” של הטכניון, דיברה על האדריכלות ככלי חשוב בעיצוב המרחב הציבורי. “חשוב לשמר את העבר בעודנו בונים את העתיד, וזה המקום שבו המחקר האקדמי פוגש את האינטרס הציבורי,” אמרה. היא הביעה את תודתה לפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, “המבינה כי עתידנו חייב להיבנות מתוך מורשת העבר המגוונת,” ואמרה כי היא מאמינה בכל ליבה בחשיבות היחסים בין הטכניון לעיר.

בית הספר לעיצוב ואמנות הבאוהאוס אומנם נוסד בגרמניה, אך השפעתו ניכרה היטב גם באוסטריה וברחבי אירופה. זו הסיבה שלכנס הוזמנו מומחים משתי המדינות. ארנו מיטלדורפר, הנספח התרבותי של שגרירות אוסטריה בישראל, דיבר באריכות על הקשר בין אוסטריה לחיפה. בין היתר הזכיר מיטלדורפר את הקשר כפי שהוא בא לידי ביטוי בספרו של תאודור הרצל, “אלטנוילנד” (1902). הרצל, שהיה  יליד הממלכה האוסטרו הונגרית, התחנך והתבגר בוינה, תיאר את חיפה כעיר אוטופית וכמרכז כלכלי – טכנולוגי ותרבותי עתידי . לימים, בשנות ה-30, אדריכלים יהודים רבים שהוכשרו בוינה מצאו מקלט בחיפה והשפיעו רבות על בנייתה של העיר בסגנון הבינלאומי של הבאוהאוס.

פרופ’ ורנר מולר מקרן באוהאוס דסאו תיאר את אסכולת הבאוהאוס ואת חתירתה לשינוי החברה באמצעות עידוד חיים בצוותא. הוא הציג קווי דמיון בין אידיאולוגיית הבאוהאוס לבין החלוצים המוקדמים שהגיעו לארץ ישראל, ובעיקר מייסדי הקיבוצים. פרופ’ רודולף לוקמן מאוניברסיטת אנהלט למדע יישומי בגרמניה דיבר על הקשר היהודי הנרחב לבאוהאוס. הרצאתו התמקדה בלאופולד פישר, אדריכל יהודי שעבד עם מייסד הבאוהאוס, האדריכל ואלטר גרופיוס, ולימד בבית הספר בדסאו. פרופ’ אלפרד יאקובי מאוניברסיטת אנהלט, שלימד שנה בטכניון לפני כ-25 שנה ושומר על קשרים עמוקים עם המוסד ועם חיפה, הרחיב את היריעה כשהציג את מיזמי הדיור הציבורי החלוציים של האדריכל ארנסט מאי בפרנקפורט החדשה.

החוקר מתיאס דורפשטלר מהאוניברסיטה הטכנולוגית של וינה דן בעבודתם של האדריכלים שהגיעו מווינה ועבדו בחיפה בשנות השלושים. “כ-100 אדריכלים הגיעו מאירופה, רבים מהם מאוסטריה. שישה מהם היו סטודנטים בבית הספר לבאוהאוס, מתוכם שלושה אדריכלים: אריה שרון, שמואל מיסטצ’קין ומוניו וייראוב-גיתאי. בנו, במאי הקולנוע עמוס גיתאי, סיפר על אביו, שלמד בבאוהאוס ועלה לישראל, התגורר בחיפה ותכנן יותר מ-8,000 בניינים בישראל.

ד”ר אור אלכסנדרוביץ, מומחה בקלימטולוגיית בנייה וחבר סגל בפקולטה, תיאר כיצד בארץ ישראל של תחילת המאה ה-20 נעשה ניסיון מדעי חלוצי ראשון מסוגו לתכנן בניינים תוך התחשבות בהיבטים אקלימיים. האדריכל אלכסנדר ברוולד, שהיגר מגרמניה לחיפה, שקל כבר ב-1909 את חשיבות השמש והרוח בתכנונו של בניין הטכניון ההיסטורי. האדריכל הנודע אריה שרון, שלמד בבית הספר לבאוהאוס תחת ואלטר גרופיוס והאנס מאייר, שקל גם הוא היבטים אקלימיים כמרכיב חיוני בתכן בריא, אף שכמה מהנחותיו היו שגויות.

ואליד כרכבי, ראש צוות השימור בחיפה, הציג סקירה של שיתוף הפעולה היהודי-ערבי בתחום האדריכלי בתקופת המנדט הבריטי. הוא הסביר כי הבריטים תכננו את חיפה כמרכז המינהלי הראשי שלהם במזרח התיכון, וכי אוכלוסיית העיר גדלה באופן אקספוננציאלי בשנות ה-30 וה-40. אחד הפרויקטים החשובים באותן שנים היה הקמת הנמל החדש בחיפה, שנבנה באותו סגנון בין-לאומי. רבים מהאדריכלים שנמלטו מהנאצים והתיישבו בחיפה בנו בתים לאליטה הערבית בחיפה. אחד הבולטים שבהם היה משה גרשטל, שגם תכנן את שוק תלפיות ברחוב סירקין.

האדריכל אדיב דאוד-נקאש, מומחה בשיחזור ובשימור במגזר הערבי בישראל, דיבר על הסגנון האדריכלי שפותח בשלהי שנות ה-30 ואותו כינה “מודרניזם לבנטיני”, במרכז מחקרו עמדו עבודותיו של האדריכל הלבנוני אנטון תאבט, מנהיג של התנועה המודרנית בארצות ערב, שבנה את ״אחוזות הגן״ בחיפה.

את שילוב הכוחות האדריכליים בחיפה ואת מגוון מקורות הידע וההשפעה לאורך השנים תיאר ד”ר רון פוקס מאוניברסיטת חיפה המלמד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. את האירוע סיכמה ד”ר ליאורה ברעם-שחל שתיארה את תהליכי המחקר בנושא האדריכלות בחיפה שהתקיימו במרכז המורשת בראשית שנות ה-90, את כתיבתו של הספר “באוהאוס על הכרמל” ואת התערוכה שהופקה בעקבותיו. בסיום הערב תיארה האוצרת ד”ר גליה בר אור את ארועי ה”באוהאוס החברתי” שאצרה במסגרת אירועי “בתים מבפנים” שהתקיימו בחיפה.