רפואה מנבאת

חוקרים בטכניון ובצפון אמריקה פיתחו שיטה לניבוי יעילותם של טיפולים בסוכרת. התגלית תאפשר לרופאים לזהות מראש חולים שטיפול אגרסיבי יסכן את חייהם. את המחקר הוביל פרופ’ אנדרו לוי מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט עם עמיתותיו ד”ר ליה קייהיל והדוקטורנטית אלי קרו מאוניברסיטת דלהאוס בנובה סקוטיה, קנדה והמחלקה לתזונה באוניברסיטת הרווארד. התגלית נרשמה כפטנט והתפרסמה  ב-JACC, כתב העת של הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה. במחקר נבדקו 5,805 חולי סוכרת.

סוכרת היא מחלה נפוצה מאוד – כ-10% מתושבי ישראל חולים בה. זוהי מחלה מטבולית המאופיינת בריכוז גבוה של גלוקוז – סוכר פשוט – בדם. המחלה נובעת משיבושים במערכת ההורמונלית של  אינסולין, המיוצר בלבלב ומופרש בדם. במצב תקין, האינסולין מסייע בספיגת הגלוקוז בתאי הגוף, הזקוקים לגלוקוז כמקור אנרגיה. אצל חולי סוכרת הגלוקוז אינו נספג בתאים בשל אחת משתי סיבות – מחסור באינסולין או תנגודת של התאים לאינסולין. התוצאה, בשני המקרים, היא היפרגליקמיה – הצטברות עודפת של גלוקוז בדם.

היפרגליקמיה היא מצב מסוכן משום שהיא מובילה לנזק של הדופן הפנימי של כלי הדם. התוצאה היא  היצרות מתמשכת של העורקים והוורידים. לדברי פרופ’ לוי, “היפרגליקמיה משבשת תפקודים גופניים רבים, למשל ראייה ופעילות כליות, אבל כשהיא פוגעת בפעילות הלב, התוצאה עלולה להיות קטלנית. ואכן, רוב מקרי המוות בקרב חולי סוכרת נגרמים ממחלות לב.

הטיפול המקובל בסוכרת ממוקד בהפחתת רמות הסוכר בדם, אולם כיום ידוע שבמקרים מסוימים, הפחתה דרמטית של משתנה זה מסוכנת לחולים – היא מגבירה את שיעורי התמותה בקרבם. בעיה זו הוצגה לפני כעשור במחקר אמריקאי נרחב בשם ACCORD. המחקר, שהתפרסם ב-The New England Journal of Medicine, נועד למפות את הקשר בין סוכרת ומחלות לב וגילה כי טיפול דרסטי בסוכרת מגדיל את שיעורי התמותה בקרב חלק מהחולים. תגלית זו מעמידה את הרופאים בדילמה אתית קשה – האם לטפל בסוכרת או להימנע מכך כדי לא לפגוע בלב?

כאן נכנס לתמונה פרופ’ אנדרו לוי, החוקר כבר 20 שנה את האפשרות לאתר מראש, על סמך בדיקת דם פשוטה, חולי סוכרת הנמצאים בסיכון גבוה להתקף לב. פרופ’ לוי גילה במחקרים קודמים שסוג החלבון הפטוגלובין יכול לנבא את רמת הסיבוכים אצל חולי סוכרת. לדוגמה, בקרב חולי סוכרת בעלי הפטוגלובין סוג 2-2 יש שיעור גדול פי 5 של התקפי לב. פרופ’ לוי החליט לבדוק את החולים במחקר ACCORD, וזאת כדי לראות אם תגובתם לטיפול אגרסיבי ברמות הסוכר בדם קשורה לסוג ההפטוגלובין שלהם.

במחקר שהתפרסם ב-JACC נמצא שבקרב חולי סוכרת בעלי הפטוגלובין סוג 2-2, הורדה דרמטית ברמות הסוכר בדם הפחיתה בכ-30% את מספר התקפי לב, אך לא שינתה את שיעורי התמותה. אצל חולי סוכרת בעלי סוגים אחרים של הפטוגלובין, לעומת זאת, לא השפיע על מספר התקפי הלב אך הגדיל את התמותה בשיעור דרמטי של 40%.

מסקנתם של החוקרים היא שבדיקת סוג ההפטוגלובין מאפשרת לנבא את יעילותו של טיפול אגרסיבי ברמת הסוכר בדם. לדברי פרופ’ לוי, “מחקר ACCORD הופסק בשל עלייה במספר החולים שמתו כתוצאה מהטיפול, אבל היום אנחנו מבינים שאפשר לאתר את החולים הספציפיים שבריאותם תשתפר כתוצאה מהטיפול. מחקרים נוספים מתוכננים כיום כדי לוודא ולחזק ממצאים אלו.”

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S073510971938684X