שופכים אור על חניוני הלילה: איך לסייע למטיילים בלי לפגוע בטבע

הגידול באוכלוסייה בישראל לאורך השנים לצד מגמה הולכת וגדלה בקרב הציבור הרחב לצאת ולטייל בחיק הטבע מגדילה בהתאם גם את הלחץ והפגיעה במערכות הטבעיות ועל החי והצומח שבהן, לרבות שמורות הטבע שנועדו לשמור עליהן. על מנת למצוא את האיזונים הנכונים בין הצורך וההכרח לשמור על הטבע ועל המינים המוגנים, בהם אלו שבסכנת הכחדה, לבין הרצון להנגישו באופן זה או אחר לאדם ולמטיילים, פועלת רשות הטבע והגנים כגוף הממלכתי האחראי על שמורות הטבע, הגנים הלאומיים ושמירת הטבע בישראל במגוון כלים ודרכים. אחד מהם הוא מיקום ותיחום חניוני לילה ושבילי טיול באזורים מוגדרים מתוך הבנה וידיעה כי ישנה השפעה משמעותית של האדם  על הטבע מעצם הכניסה לשטחים טבעיים.

סוגיה זו סביב מציאת האיזון בין השניים, הטבע והאדם המטייל, עמדה בלב מחקר חדש שנערך בטכניון כחלק מעבודת המאסטר של גל גייסלר, בהנחייתו של פרופ’ אסף שוורץ, ובשיתוף עם ד”ר אגאט קולאוני. המחקר בוצע במימון רשות הטבע והגנים כחלק ממגוון סקרים ומחקרים המתבצעים בהובלתה ומטעמה בכל שנה בנושאי שמירת טבע וטיילות. הוא נערך בחניוני לילה קטנים בכל רחבי הנגב ובדק בפעם הראשונה את השפעת הלינה בהם על המערכת האקולוגית המדברית (עופות, מכרסמים, עקרבים וצומח מעוצה).

המחקר התמקד ב”חניוני שלט” – חניונים המהווים שטח מוגדר לשינה ללא תשתיות מפותחות. במחקר נערך סקר אקולוגי מקיף שבחן את אוכלוסיית העופות, המכרסמים, העקרבים והצומח ב-19 חניוני לילה ו-34 אתרי ביקורת סמוכים עם ערכיות אקולוגית גבוהה (ערוצי הנחלים) ונמוכה (מדרונות או פשטי הצפה). “רוב חניוני הלילה בנגב, שנועדו לתת מענה לצורכי הלינה של המטיילים בשטח במסגרת טיולים באזור, ממוקמים כיום בשטחים הפחות ערכיים וחשובים מבחינה אקולוגית כדי לצמצם את הפגיעה של המטיילים במערכת האקולוגית” מסביר דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים מרשות הטבע והגנים.

המחקר הראה שלמיקום החניונים השפעה מכרעת על עוצמת פגיעתם בסביבה – פגיעה זו תהיה גדולה יותר בחניונים הממוקמים באזורים ערכיים מבחינה אקולוגית כגון ערוצי נחלים  ומיקום חניונים באזורים אלה צפוי להגדיל את השפעתם השלילית. גם היקף השימוש בחניון משפיע כמובן על פגיעתו בטבע. בעוד חניונים ברמת שימוש נמוכה מאוכלסים על ידי מינים מדבריים מקומיים, והשפעתם השלילית על הסביבה נמוכה, חניונים עמוסים מאופיינים בנוכחות גבוהה של מינים זרים שאינם שייכים למערכת המדברית. “הפעילות האנושית באותם חניונים שמותירה בשטח שאריות מזון ואשפה, מים, זיהום של רעש, אור וריח מפרה את המערכת האקולוגית המדברית והופכת למוקד משיכה למינים מלווי אדם הנמשכים לפעילות אנושית (למשל, דרור הבית, יונת הבית וסנונית רפתות), לעיתים על חשבון מיני המדבר (למשל, עפרוני מדבר, סנונית מדבר, ושחור זנב)” מסביר פרופ’ שוורץ.

“כיום מיקום חניוני הלילה באזורים הפחות ערכיים אקולוגית מוביל לכך שהפגיעה במערכת המדברית היא מצומצמת יחסית מאחר והמגוון הביולוגי באזורים אילו דל מלכתחילה” מסביר גייסלר. “עם זאת, ראינו במחקר שהיקף השימוש בחניוני הלילה הוא גורם מרכזי המשפיע על מגוון המינים, כך שהחשש לפגיעה אקולוגית בחניוני לילה עם שימוש נמוך יחסית הוא מצומצם” מוסיף גייסלר.

לדברי ד”ר אסף צוער אקולוג מחוז דרום ברשות הטבע והגנים, “ניכר כי הממצאים האקולוגיים של המחקר מצביעים כי תכנונם ומיקומם של החניונים אכן מצמצם פגיעה בטבע כפי שהיינו רוצים לראות את השילוב בין שהייה בתחום שמורת טבע ולמזעור הפגיעה בערכי הטבע שבה”

“שאלה נוספת שעלתה בעקבות הממצאים האקולוגים הייתה מה ההשפעה של מיקום החניון באזורים בעלי ערכיות אקולוגית נמוכה יותר על חווית המבקרים?” מסביר פרופ’ שוורץ.

לשם כך, ערכו החוקרים שני סקרי דעת קהל: סקר שביעות רצון בקרב 280 משתמשי החניונים וסקר עמדות מקוון שנערך בקרב 322 משתתפים המייצגים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. סקרים אלה בחנו את עמדות הציבור בנוגע לחניוני הלילה בנגב, לתשתיות שבהם ולמיקומם, וכיצד בעיניהם נראה חניון הלילה האידיאלי. ככלל, התברר שהמטיילים והציבור הרחב מרוצים ואפילו מרוצים מאוד מחניוני הלילה, ממיקומם ומהתשתיות שבהם. למעשה, בניסוי העדפה שנערך בסקר הקהל הרחב, נמצאו העדפות חזקות ללינה בחניונים עם תשתיות בסיסיות (שירותים ופחי אשפה) וגישה נוחה, והעדפה חלשה יותר לחניונים עם מגוון צומח גבוה או בינוני (המייצגים אזורים ערכיים). “ממצאים אילו הפתיעו אותנו”, מוסיף שוורץ, “ציפינו שמיקום החניון באזורים פחות ערכיים יוביל לירידה בשביעות הרצון של המבקרים, וכן ציפינו למצוא העדפה לחניונים מורכבים יותר מבחינת הרכב הצומח. למרות שהחוויה האישית שלי בחניוני הלילה מאוד שונה מאשר מרבית המבקרים, נראה שהאסטרטגיה של רשות הטבע והגנים במיקום וניהול החניונים מניבה תוצאות טובות גם למרבית מבקרים וגם לשמירת הטבע”.

לדברי החוקרים אפשר לחלק את קהל המשתמשים בחניונים לשתי קבוצות עיקריות; הקבוצה המחפשת בחניונים את “חוויית הטבע” ולכן תעדיף חניונים שקטים יותר באזורים עשירים בטבע ותקפיד על שמירת הטבע; והקבוצה המחפשת בחניוני הלילה את “חוויית הלינה” ולכן תעדיף חניונים נגישים יותר, מאובזרים ומרובי תשתיות. “חשוב לשמור על שתי הגישות” מסכמים גייסלר ושוורץ, “מצד אחד לפתח יותר חניוני לילה נגישים לציבור הרחב באתרים שאינם ערכיים עם תשתיות בסיסיות, אבל גם לשקול לפתח חניוני לילה בשימוש נמוך באזורים יותר מרוחקים, מבודדים וערכיים אקולוגית לאותו ציבור המחפש חווית טבע עשירה”.

המחקר מראה כי כדי להעריך את הפגיעה של חניוני הלילה בטבע חשוב שלא להתייחס אליהם כאל מקשה אחת אלא להתחשב במיקומם, ברמות השימוש הצפויות בהם ובקהל היעד הצפוי. התייחסות כזו תאפשר לשפר את תכנונם של חניונים אלה ולצמצם את הפגיעה בטבע ובה בעת לתת לציבור המטיילים את הערכים ואת היתרונות שהוא מחפש בחניוני הלילה.