חיידקים מהונדסים נגד סרטן

רונגיינג הואנג הגיעה לישראל בקיץ 2016 כדי ללמוד עברית באולפן כחלק מהתואר הראשון שעשתה בסין. היא ניצלה את ההזדמנות לבקר בכמה אוניברסיטאות והחליטה שתשוב לישראל בעתיד כדי ללמוד בטכניון לתואר מתקדם. כיום, כדוקטורנטית בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, היא מתגוררת בחיפה עם בעלה יאנג ושני ילדיהם, הבן יונאי (כינוי: יויו) והבת מיה.

אילו הבדלים תרבותיים גילית בין סין לישראל?

סין היא כידוע מדינה גדולה, עם הבדלים עצומים בין צפון לדרום, מזרח ומערב. גרתי בבייג’ינג, שהיא צומת המחבר בין כל הנקודות, והבית שלי קרוב מאוד לאזור השגרירויות ולמקדש לאמה. אנשים דתיים (איאמה) הם מראה שכיח בשכונה שלי, ולכן הייתה לי תחושה מוכרת בשכונות הדתיות בחיפה. אני מרגישה שונה מסטודנטים סיניים אחרים ומזדהה יותר עם אנשים עירוניים – אינני מרגישה הבדל גדול בין חיפה לבייג’ינג. אנשים כאן חברותיים ואוהבים לבלות ברחובות, בבתי קפה, להאזין למוזיקה חיה – כמו בבייג’ינג, אם כי אני חושבת שסינים אוכלים יותר בדוכני רחוב.

אבל יש דבר אחד מאוד שונה ומגניב מבחינתי. כשהגעתי בפעם הראשונה לישראל, ראיתי חיילים עם נשק באוטובוס או ברכבת. לא פחדתי מהם אבל זה היה חדש עבורי. “בחורה עם נשק זה כל כך מגניב!”, חשבתי, והחברים שלי הסבירו לי שבישראל כולם חייבים לשרת בצבא.

צילום: רמי שלוש

ספרי על כמה מהאתגרים שעמם התמודדת כאן.

האתגר הגדול ביותר בתחילת חיי בישראל היה הפער בין הידע האקדמי שלי וכישורי החיים שלי. אילו הייתי עושה זאת שוב הייתי נעזרת יותר באחרים. בנוגע ללימודים האקדמיים, לא חשבתי מספיק לעומק על נושאים ולא ניסיתי לפתור בעיות בצורה יצירתית. לא היה לי מושג על החיים כאן והיו חסרים לי כישורים מעשיים.

בתואר הראשון שלי בבייג’ינג הייתי צריכה רק לעשות שיעורי בית. לא עודדו אותנו לשאול שאלות פתוחות או לערוך מחקר. בתואר השני שלי בטכניון, המרצים תמיד עודדו אותי ללמוד כיצד לפתור את הבעיה ולא רק לדעת כיצד לעבור את המבחן. באותה תקופה זה היה אתגר עצום וקשה מאוד עבורי, אבל למזלי קיבלתי הרבה עזרה מהמרצה שלי, מעמיתיי במעבדה ומסטודנטים אחרים. כיום זה כבר לא אתגר.

אני בת יחידה, כמו רבים בסין בדור שלי. גדלתי בבית אוהב עם הוריי והסבים והסבתות שלי. לא הייתי צריכה לעשות עבודות בית, ללמוד לבשל או לטפל באחים קטנים. מעולם לא הייתי צריכה לחלוק.  כשהגעתי ללמוד בישראל זו הייתה הפעם הראשונה שגרתי לבד. למדתי לבשל מהאינטרנט, ובהתחלה זה היה קשה, אבל זה משהו שלומדים ככל שמתאמנים עליו וכיום זה כבר לא אתגר. לפעמים אני מכינה שקשוקה לילדים.

תוכלי לספר על מחקר הדוקטורט שלך?

כיום אני דוקטורנטית בתוכנית הבין-יחידתית בביוטכנולוגיה. המחקר שלי, בהנחיית פרופ’ דניאל ראמז מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית, מתמקד בחיידקים מהונדסים גנטית ובשימוש בהם נגד סרטן. אנחנו מהנדסים גן של החיידקים והופכים אותם לסוכן חכם שיספק תרופה אימונותרפית לאזור הגידול המוצק בדרך מבוקרת וממוקדת.

איך זה לגדל ילדים בישראל?

יש הרבה הבדלים בגידול ילדים בין ישראל לסין. בבייג’ינג, ילדים הולכים לבית חולים בכל פעם שיש להם חום, שיעול, נזלת או אובדן תיאבון. אנחנו לא צריכים לקבוע תור או ללכת למרפאה מקומית.

בישראל יש הרבה אפשרויות של מעונות יום כבר מגיל שלושה חודשים. עבורי זו הייתה עזרה גדולה שאפשרה לי לחזור לעבוד. בבייג’ינג גני ילדים מתחילים בדרך כלל מגיל שלוש, והם מוסדות גדולים יותר כמו בתי ספר. עד גיל שלוש הילדים נשארים בבית, והסבים והסבתות או אחד מההורים מטפלים בהם. המשמעות היא שלא הייתי יכולה לעבוד לו הייתי בבייג’ינג. אימהות רבות צריכות להקריב את הקריירה שלהן ולהישאר בבית עם ילדיהן. ישראל נתנה לי הזדמנות לגדל ילדים וללמוד בו-זמנית.

מה ההבדלים בין סין וישראל במישור האקדמי?

מבחינה היסטורית, לתרבות הסינית ולתרבות היהודית יש היסטוריה ארוכה ויש הרבה סיפורים משיקים בין שני עמים אלו. שיתוף פעולה בין סין לבין ישראל יכול באמת לעודד התקדמות במדעים וטכנולוגיה: בטכניון נמצאים כמה מהאנשים החכמים בעולם וכל כך הרבה רעיונות חדשניים; בסין יש פוטנציאל להפוך רעיונות אלה למציאות. מבחינת הטכניון, המשמעות היא להרחיב את היקף המחקר, להאיץ חברות סטארט אפ ולמשוך עוד סטודנטים סיניים לישראל.

כיום עבודת המחקר שלי והטיפול בשני ילדים גוזלים זמן רב. לפני שהיו לי ילדים השתמשתי ב-WeChat ו-Weibo (המקבילה הסינית לפייסבוק) כדי להכיר את ישראל והטכניון לסטודנטים סיניים. אנשים תמיד שואלים אם בטוח כאן. הייתי שמחה לעזור ליותר אנשים להכיר את הטכניון – מקום רגוע עם מחקר מתקדם.

איזו עצה היית נותנת לסטודנט מחו”ל שחושב לבוא לכאן?

ליהנות מהלחץ ומהאתגר אפילו שזה קשה.