משוטטת בשדות המרחב והזמן

נעה זילברמן, בת 28 מחיפה, תמיד נמשכה לחקר היקום שסביבה. “מאז שאני זוכרת את עצמי אני מסתכלת לשמיים ונפעמת. התשוקה לתפוס משהו מהיקום הזה, על ממדיו ומורכבותו הבלתי נתפסים, ולהבין את מקומי בו, כגרגר ששט על גרגר שסובב גרגר אחר – היא אחד הכוחות שמכוונים את חיי.”

צילום: רמי שלוש

על עצמה כנערה היא מספרת: “הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון. בכיתה לא העזתי להצביע, גם אם ידעתי את התשובה ואף אחד אחר לא הצביע… אבל תמיד היה לי חשוב ללכת נגד הפחדים שלי. הייתי מנגנת בטקסים גם אם הידיים רעדו ומקריאה טקסטים גם אם גמגמתי נורא. היום אני מודה לנעה של אז על שבחרה לצמוח מהקשיים במקום להיכנע להם. בצבא הייתה לי הזכות ללמד תלמידים מתקשים בבית ספר תיכון. ניסיתי לעורר בתלמידים סקרנות ותשוקה ללמוד, ולטעת בהם תחושת מסוגלות. אין דבר מספק יותר מנערה שמספרת לי בעיניים נוצצות שבזכותי היא אוהבת מתמטיקה, או נער שמגלה לי שהודות לאמון שלי בו הוציא תעודת בגרות.”

ב-2017 היא השלימה בהצטיינות את התואר הראשון שלה בפיזיקה-מתמטיקה במסגרת תוכנית המצוינים של הפקולטה לפיזיקה בטכניון. “הפיזיקה סיפקה לי משקפיים חדשים להתבוננות על העולם. במתמטיקה פשוט התאהבתי – יש בה יופי אבסטרקטי שלא הכרתי קודם. בתואר הראשון גם התנסיתי לראשונה במחקר ובזכות הגדולה שבאה איתו: אם בקורסים אנחנו רוכשים את הידע שנצבר עד כה, במחקר קורה דבר אחר ומאוד מרגש – הזדמנות להרחיב, ולו במקצת, את גבולות הידע האנושי.”

מהתואר הראשון המשיכה נעה במסלול ישיר לדוקטורט בפקולטה לפיזיקה בהנחייתו של פרופ’ עמוס אורי. תחום המחקר שלה הוא יחסות כללית – התיאוריה הפיזיקלית שהגה איינשטיין, לפיה כבידה מגולמת בעקמומיות המרחב-זמן. “המחקר שלי מאוד תאורטי – הכי לא-יישומי שיכולתי למצוא,” היא צוחקת. הדוקטורט שלה עוסק ביחסות כללית סמי-קלאסית, שהיא חקר שדות קוונטיים על רקע מרחב-זמן עקום קלאסי (כלומר, שאינו קוונטי).

“אנחנו עוסקים בשאלה כיצד אפקטים קוונטיים עשויים לשנות את התמונה הקלאסית המוכרת, לפיה האופק הפנימי של חור שחור מהווה מעין גשר ליקומים אחרים. כן, זה נשמע כאילו נלקח ממדע בדיוני, אבל זה מה שהמתמטיקה של תורת היחסות מספרת לנו. לצד זה צריך לזכור שתורת היחסות הכללית היא לא תאוריה שלמה של הטבע, כי היא לא מתיישבת יפה עם תאוריה מוצלחת אחרת, תורת הקוונטים. ברוב הסיטואציות די באחת התאוריות כדי לתאר היטב את הפיזיקה, אבל מסתבר שחור שחור הוא מגרש משחקים מיוחד וקיצוני, שבו שתי התיאוריות משחקות זו לצד זו. אז אנחנו בעצם שואלים איך אפקטים של הוואקום הקוונטי ישנו את התמונה שהתקבלה כשהתעלמנו מהיותו של היקום קוונטי. מה ואקום כבר יכול לעשות? במציאות קוונטית, הוואקום אינו מצב שומם שלא מכיל כלום. להפך – עקרון אי-הוודאות של הייזנברג מספר לנו ששדה קוונטי לא יכול ‘לשבת בשקט’. הוואקום חי ונושם עם שדות שזזים ומשתנים כל הזמן. לכן, אפילו בהעדר חומר, האפקטים הקוונטיים שקשורים בואקום עצמו עשויים לשנות באופן דרמטי את המרחב-זמן. במחקר שלנו, אנחנו משתמשים בכלים אנליטיים ונומריים כדי לחשב ערכי תצפית שונים שמהותיים להבנת הגאומטריה הפנימית של חור שחור בנוכחות ואקום קוונטי.”

לצד עבודת המחקר התובענית מתנדבת זילברמן ב”מדע גדול, בקטנה”, עמותה להנגשת מדע, ככותבת, מנחת פאנלים וחברה בצוות הניהול המדעי. בנוסף היא חברה בעמותת “רובין פוד” למניעת בזבוז מזון, מרצה בפסטיבל “אייקון” למדע בדיוני ופנטזיה, ונהנית גם מההוראה האקדמית כמתרגלת בקורס “מבוא ליחסות כללית”.

בשאר הזמן כנראה תמצאו אותה משוטטת ביער, קוטפת פטריות או מתלהבת מאיזה חרק. “לצד מחקר וכתיבת מאמרים אני משתדלת לשהות הרבה בחיק הטבע, לנגן בפסנתר ולעסוק במגוון של סוגי פעילות גופנית ויצירה.”

מלבד כתיבה אקדמית וכתיבה לקהל הרחב ב”מדע גדול, בקטנה”, נעה גם שולחת ידה בשירה. שיריה, הזרועים שלא במפתיע ברעיונות מעולם הפיזיקה, ראו אור בכרך “שירת המדע” לשנת 2020 בהוצאת מכון ויצמן למדע.

הקוראים המבקשים להרחיב בנושא מוזמנים לצפות בהרצאתה של זילברמן בפסטיבל אייקון ולקרוא את כתבותיה ב”מדע גדול, בקטנה”.