נתיבים חדשים בארכיטקטורה ובאדריכלות נוף

גם השנה, כרגיל, השתרעו פרויקטי הגמר בפקולטה לארכיטקטורה בינוי ערים על טווח רחב של נושאים, מסוגיות מורכבות לפיצוח כמו שיקום אסירים, דרך התמודדות עם ציפוף המרחב ועד לתכנון מרחבים מוזנחים הדורשים תשומת לב ומבט אוהב ומלא תקווה.

השנה הוגשו הפרויקטים כחלק מ”התוכנית החדשה” ששינתה את מסלול הלימודים בפקולטה ובוגריו מסיימים את לימודיהם עם תואר שני מקצועי. כך, במובנים מסוימים, פרויקט הגמר בארכיטקטורה הוא בעצם פרויקט התזה של התואר השני. פרופ’ גבי שוורץ, אדריכל, מייסד ובעלים של משרד שורץ בסנוסוף אדריכלים, הוא מנחה ותיק של הפרויקט ומעיד ממקור ראשון על השינוי בתוצרים בעקבות השינוי האקדמי. “בתוכנית הלימודים החדשה הפך פרויקט הגמר ליותר ביקורתי ותאורטי. לדוגמה, הסטודנטים אינם מתכננים בית ספר אלא עוסקים בסוגיות המחברות אדריכלות וחינוך, לא מתכננים בית חולים אלא עוסקים בנגישות השירות הרפואי. השינוי במסלול הלימודים הביא לכך שהם מגיעים לפרויקט הגמר עם עמדת מוצא רחבה יותר שמתפתחת ומתחדדת בזכות הליווי של המרצים.”

השכונה החדשה תשלב תחבורה ציבורית מתקדמת אשר תחבר אותה לעיר ותהווה מודל לשכונה יצרנית עם הגדרות לכיסוי סולארי מיטבי

פרויקט הגמר בארכיטקטורה כולל חמישה נתיבים – עיצוב עירוני, עיצוב טכנולוגי, שימור, קיימות ותאוריה וביקורת. כל אחד מהנתיבים נלמד בסטודיו נפרד שבראשו עומד אדריכל מנוסה. לצד המנחה בעל המעמד המקצועי יש מנחה עם ניסיון מחקרי (לרוב דוקטורים בתחום) ועם ניסיון בפרקטיקה. כדי להעשיר את הלימודים בסטודיו זוכים הסטודנטים גם בקורס מלווה המכונה “אדריכלות חוקרת”, שבו ליווי של חוקר מהתחום מגדיל את נפח המרכיב התאורטי. רשימת המנחים שמלווים את פרויקט הגמר כוללת את פרופ’ אורח איתן קימל, פרופ’ אורחת ברכה חיוטין, פרופ’ אורח אורי הלוי, ד”ר דקלה יזהר, ארכ’ דוד רובינס, ארכ’ ישי וול, ארכ’ שמעיה צרפתי, ד”ר רונן בן אריה, ד”ר אור אלכסנדרוביץ, ארכ’ ליאת אייזן וארכ’ אלעד הורן. שוורץ מדגיש ש”שיתוף הפעולה מאפשר להמשיג מושגים חדשים ולעצב פתרונות שמאתגרים את המערכת ונולדים מתוך האינטראקציה של אקדמיה-מחקר-ביקורת-פרקטיקה. זה החידוש של פרויקט הגמר שמשכלל את כלי החשיבה והתכנון ומזמן לסטודנטים הזדמנות לפיתוח חשיבה ביקורתית תוך התבוננות מורכבת ועשירה בבעיות ובסוגיות שבחרו.”

אחד הסטודנטים שלמדו בסטודיו שמנחה שוורץ עם ד”ר אדריכלית דקלה יזהר הוא יחיא אבוריא. הפרויקט שלו התמקד בשכונת כפר עקב בירושלים השייכת מוניציפלית לעיר אבל בפועל מנותקת על ידי גדר ההפרדה. אבוריא בחר להתבונן על השכונה שסובלת מהזנחה מוניציפלית ותשתיתית ולראות בה הזדמנות לשינוי באמצעות פתרון תשתיתי וחיזוק חברתי. הטיפול בתשתיות יחד עם פרוגרמה חברתית קהילתית מייצר הזדמנויות בהתאם לצרכי התושבים ובהנהגתם. “התוכנית שאני מציע תגדיר במרחב יחסים חדשים בשפה אדריכלית פתוחה, חשופה ומזמינה. ההתערבות תשתף פעולה יחד עם מבני הציבור כעוגני המרחב העירוני למפגש. בעזרת תכנון של פרוגרמה קהילתית ציבורית שתלווה את התשתית החדשה, המערכת כולה תחבר בין שלושה בתי הספר ומסגד ותעניק מרחבים שימושיים לטובת התושבים ובניהולם.”

התמונה באדיבות אופק רז

לעומתו אבוריא שהתמודד עם המציאות העכשווית בחרה הסטודנטית אופק רז לדמיין את העתיד דרך משקפים עתידיות, או ליתר דיוק – דרך עדשות מציאות מדומה (AR).  בפרויקט, שנערך בסטודיו בנתיב הטכנולוגי, בחנה רז את החוויה הנוצרת בחיבור בין סביבות וירטואליות למרחב הפיזי. רז לא עסקה במניפולציות של סביבות קיימות בעזרת שכבות וירטואליות (לדוגמה הפיכה של אזור עבודה חשוך לחוף בתאילנד) אלא תכננה בניין מגורים מאפס. “ההתאמה של הבניין לאפשרויות המגולמות במרחב הווירטואלי התחילה בחקר המפגש בין החושים לסביבה. עד כמה משפיעה הסביבה הווירטואלית על המוח שלנו כשאנחנו יושבים? מה משתנה אם מבשלים? לפי הגישה שלי לא צריך חדרים אלא חללי פעולה שנתמכים על ידי שילוב מערכות בניין ומציאות רבודה. פיתחתי אלגוריתם שמאפשר לבחון את כל שילובי החושים לפי הפעולות השונות ובהתאם להבין עד כמה צריך המרחב להיות ממשי לעומת וירטואלי. היום בניינים בארץ נבנים עם שלושה כיווני אוויר, אבל בפרויקט הצגתי איך בעזרת המערכות ההיברידיות אפשר לפצות ולהסתפק בכיוון אוויר אחד וכך לשנות את תפיסת צפיפות המגורים.”

בסטודיו באדריכלות נוף “משבר אקלים וסביבה _ נופים מקומיים LandBasics” בחרו המנחות אדר’ נוף מתניה ז”ק, אדר’ נוף עליזה ברוידא, אדר’ נוף איזבלה לוי וד”ר שירה וילקוף בתמה ראשית שמושפעת ממשבר האקלים והשפעותיו על הנוף המקומי ולאור מגמות של גידול אוכלוסין והצטופפות. נקודת המוצא של הסטודיו היא כי אדריכל הנוף הוא דמות מפתח בהתמודדות עם הסוגיות המרחביות העכשוויות – בעיקר כמתכנן בעל אוריינטציה לא רק של פיתוח, אלא גם כמי שמכיר בהכרח לקדם שימור ושיקום אקולוגי-סביבתי-חברתי.

ז”ק  מדגישה כי “התפיסה של הנוף כיום היא רב-תפקודית – חשיבותם של השטחים הפתוחים הן בעיר והן מחוצה לה גוברת והולכת, ולצדה גדל העומס על שטחים אלו מבחינת משתמשים, פריסת תשתיות, ייצור מזון ואנרגיה מתחדשת וכמובן שמירה על בתי גידול מקיימים לחי וצומח. לכן, כשאנו בוחנים היום שטחים פתוחים, אנו שמים דגש על ריבוי תועלות ושואלים אילו שימושים יכולים לעבוד עם שימושים אחרים ולאפשר שגשוג.”

בין השאלות שעלו לדיון: מקום המרחב הציבורי ביצירת חוסן עירוני, כיצד שטחים פתוחים יכולים למתן השפעות שליליות צפויות ואיך מיצרים סביבות חיים מקיימות ומיטיבות. שאול רובין, סטודנט במסלול לאדריכלות נוף, פיתח בהקשרים אלה פרויקט המתמודד עם המעבר של תחנת הכוח אורות רבין מייצור חשמל מפחם לייצור מגז. מעבר זה מייתר חלק מהתשתיות ברחבי התחנה ומפנה מרחבי אחסון. הפרויקט מתמודד גם עם מצב עתידני שבו ייצור החשמל יסתמך על אנרגיות מתחדשות בלבד ובוחן כיצד מצב זה יכול להשפיע על התחנה ועל המרחב כולו. את השינוי הקרוב והרחוק בחר רובין למנף לטובת העיר חדרה ובעיקר לטובת השכונה העתידית המתוכננת בצמידות לתחנה. חזית הים של התחנה הסגורה כיום מתוכננת בפרויקט כחזית פתוחה הכוללת בתוכה את מסוף הפחם של התחנה שייצא משימוש בזכות המעבר לייצור מבוסס גז.

הסטודנטית יובל אופיר, גם היא מהמסלול לאדריכלות נוף, בחרה להתמודד עם המשבר האקלימי-סביבתי דרך התמקדות במשק המים הישראלי והשינויים העתידיים בו. “רציתי פרויקט גמר שאתחבר אליו  אישית ולכן בחרתי באזור הכינרת, נוף ילדותי.” תוך כדי המחקר בקורס נחשפה אופיר לפרויקט המוביל הארצי ההפוך שעתיד להזרים מים מותפלים לכנרת דרך נחל צלמון. במסגרת המחקר המקדים לפרויקט התייעצה עם פרופ’ אלכס פורמן מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, עם האקולוגית ד”ר אורית סטוקלסקי מקק”ל ועם ד”ר גדעון גל מהמכון לחקר ימים ואגמים לישראל. “תכננתי אסטרטגיית שיקום לנחל ולמפגש שלו עם הכנרת, תוך יצירת אזור למחקר עתידי. התברר שאין ידע מחקרי בנושא כי אין דוגמאות מהעולם למפגש בין אגם של מים מתוקים להזרמה של מים מותפלים.” התכנון של אופיר מתמודד גם עם אזור מלונות המתוכנן בסמוך לשפך ובסמוך לקו המים של האגם, פרויקט החוסם כל גישה ציבורית לחוף הקיים. אופיר בחרה להרחיקו מן המים וליצור מרחב שיתרום לכל הציבור ולא רק למבקרי המלונות.