משפחה טכניונית
בהפרש של שלושים ושש שנה, הסבתא והנכד למדו אצל אותו המנחה בפקולטה למתמטיקה בטכניון
לפני חמישים שנה השלימה דפנה שאשא דוקטורט בפקולטה למתמטיקה בטכניון בהנחייתו של פרופ’ אבי ברמן. כעת, 35 שנים לאחר מכן, נכדה בן ה-24 נעם קרופניק הוא סטודנט למדעי המחשב ומתמטיקה במסגרת תוכנית הטכניון למצוינים ומתחיל להשתתף במחקר בהנחייתו של פרופ’ ברמן.
דפנה שאשא נולדה בחיפה להורים שעלו מרוסיה. בתיכון היא בחרה במגמת ספרות אבל בהמשך השתקעה באהבתה הגדולה – מתמטיקה. לאחר התואר השני היא המשיכה ללימודי דוקטורט, אך אלה הופסקו מכיוון שחשה שהיא זקוקה לזמן כדי לטפל בילדיה. לאחר 10 שנים דפנה חזרה לטכניון ללימודי הדוקטורט, בהנחיית הפרופסורים אבי ברמן ודניאל הרשקוביץ, והשלימה אותו. היא לימדה במכללת תל חי ושם, לדבריה, הבינה לראשונה כמה חשובה המתמטיקה. חשובה למה? “להכול. הכול מבוסס על מ
תמטיקה, ולכן ידע מתמטי הוא בסיס חיוני לתחומים רבים במדע ובהנדסה.”
“גדלתי במשפחה של לימודים, חשיבה והמון מתמטיקה,” מספר נעם, “והמתמטיקה עניינה אותי מגיל צעיר.” בכיתה ג’ הוא אובחן כמחונן ונכנס לתוכנית המחוננים במכללת אורנים. “שם נתקלתי בפעם הראשונה במתמטיקה שדורשת חשיבה מעמיקה, הבנה אמיתית, ונמשכתי לזה.” בכיתה ח’ הוא השתתף בנבחרת ישראל הצעירה במתמטיקה ובכיתה ט’ הצטרף לתוכנית הנשיא למדעני וממציאי העתיד, שהתקיימה בטכניון.
הטכניון לא היה זר לנעם מפני שסביו, סבתו והוריו למדו בטכניון. אביו חגי השלים תואר ראשון ושני בפקולטה להנדסת חשמל ואימו חיה – תואר ראשון בפקולטה למתמטיקה ותואר שני בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות שנקראה אז הפקולטה לתעשייה וניהול. יותר מכך – הם הכירו בטכניון, ונעם עצמו נולד כשהתגוררו בדירת סטודנטים בתקופת לימודיהם.
בלימודיו בתוכנית הנשיא התוודע נעם כנער לפרופ’ ברמן, שלימד קורס באלגברה מודרנית. “הייתי בן 15 והקורס פתח לי את העיניים. מייד הבנתי שיש לנו עסק עם ‘נפיל מתמטיקה’ שמאחוריו עשייה עצומה בתחום. מכיוון שסבתא שלי היא מתמטיקאית שלמדה בטכניון, שאלתי אותה אם היא מכירה את פרופ’ ברמן.”
התשובה הייתה חיובית. “בפעם הראשונה נפגשנו כשני סטודנטים בפקולטה למתמטיקה בטכניון,” מספרת דפנה על ההיכרות עם פרופ’ ברמן. “לימים המשכתי ללימודים מתקדמים והוא כבר היה חבר סגל, ורק טבעי היה שהוא ינחה אותי. לכן, כששמעתי שהנכד שלי לומד אצל אבי, זאת הייתה התרגשות גדולה.”
במהלך לימודיה נישאה דפנה לשאול שאשא ז”ל, שלמד רפואה באוניברסיטה העברית ובהדסה. שאשא התמנה לפרופסור בטכניון, בפקולטה לרפואה, וגם ניהל את המרכז הרפואי לגליל בנהריה בשנים 2006-1987. הוא עסק רבות בנושא של רפואה ורופאים יהודים בשואה וייסד כנסים בנושא זה. במרכז הרפואי לגליל הוא הקים את בית החולים התת-קרקעי – יוזמה שהצילה חיים בימי מלחמת לבנון השנייה. פרופ’ שאשא הלך לעולמו בנובמבר 2021, ונעם זוכר אותו כסבא קרוב ואוהב, והאיש החכם ביותר שאי פעם פגש.
לשאול ולדפנה ארבעה ילדים – חיה, ענת, הדס ויואב – ו-11 נכדים. נעם, בנה של חיה, הוא בכור הנכדים, והקשר בינו לבינם תמיד היה חזק ומשמעותי.
נעם שירת כמתכנת ביחידת אופק בחיל האוויר – “שירות נפלא עם המון טכנולוגיה ואתגרים.” הוא השתחרר ב-2019 וטס לטיול באוסטריה עם סביו האהובים שאול ודפנה. “הקשר איתם תמיד היה חזק ומשמעותי, והתייעצתי איתם בכל תחנה שבה נדרשו החלטות רציניות.”
על הלימודים בטכניון הוא החליט בלי התלבטויות משמעותיות. “לא לחצו עלי במשפחה, וסבא אפילו נהג לומר לי תמיד לבחור בעצמי. ‘תעשה מה שאתה אוהב,’ הוא היה אומר, ‘ותאהב מה שאתה עושה’. אבל אני דור שלישי למתמטיקה בטכניון, ומן הסתם המורשת הזאת השפיעה עלי.”
בין הצבא לטכניון הוא הספיק לעבוד במשך שנה בפיתוח בחברת סטארט-אפ ולטייל בדרום אמריקה – טיול שנקטע בשל מגפת הקורונה. הוא הגיש מועמדות לתוכנית המצוינים – והתשובה החיובית לא איחרה לבוא.
תכנית הטכניון למצוינים מונה כ-400 בוגרים המשתלבים בחזית התעשייה והאקדמיה מתוכם רבים חברי סגל במוסדות המובילים בכל רחבי העולם ובפרט 11 בטכניון.
“תוכנית הטכניון למצוינים היא באמת מסגרת נפלאה למי שאוהב ללמוד,” הוא אומר. “יש כאן גברים ונשים מכל המגזרים, במנעד רחב של גילים ועם שלל עיסוקים ותחומי עניין – אני למשל השלמתי בגרות בפיזיקה ובמוסיקה – ומנגן בגיטרה, פסנתר, בס ותופים. מה שמשותף לרבים מאיתנו הוא שיש לנו שאיפות גדולות: לשנות משהו משמעותי בעולם. אף אחד לא ממהר לסיים את התואר במהירות, ולפחות לגביי אין ספק –אם לא יהיו הפתעות, אני אמשיך לתואר שני לפחות. ”
נעם, חיה, דפנה ופרופ’ ברמן נפגשו ב-26 בינואר בכנס לכבוד יום הולדתו ה-80 של פרופ’ ברמן.
הכנס התקיים במרכז חמ”ה – המרכז לחקר מחוננות ומצוינות באוניברסיטת חיפה.