לכבוד יום המוח העולמי: גילויים חדשים על אופיו המתעתע של הזיכרון המרחבי
לכבוד יום המוח העולמי, המצויין היום בישראל, נציג כאן מאמר חדש של דורגאם ח'טיב, בהנחיית ד"ר גנלה מוריס ופרופ' דורי דרדיקמן מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט. המאמר התפרסם בכתב העת Neuron.
יכולתנו לשחזר אירועי עבר, אפילו אירועים רחוקים, מעידה על יציבות של הזיכרון ושל החלקים האחראים לו במוחנו; מאידך, העובדה שאירועים חדשים משתלבים בזיכרונות קודמים מעידה על גמישות, או על אופיו הדינמי של הזיכרון.
גם בייצוגים מרחביים במוח (בהיפוקמפוס) ניכרות שתי מגמות – יציבות בטווח הקצר והשתנות, או סחף (drift) בטווח הארוך. לדברי פרופ’ דרדיקמן, “שיערנו שהכוח העיקרי המניע את אותו ‘סחף ייצוגי’ הוא החוויה ולא עצם חלוף הזמן. לשם כך השווינו את רמת היציבות בייצוגים בתאי מיקום אצל עכברים הצועדים במסלול מוכר במשך פרקי זמן שונים, וגילינו שככל שהאורגניזם מעביר זמן רב יותר בסביבה, הסחף הייצוגי גדול יותר, ולא חשוב כמה זמן עבר בין הביקורים במקום.”
מסקנתם של החוקרים היא שהייצוג המרחבי הוא תהליך דינאמי הקשור לחוויות המצטברות בהקשר מסוים (יותר מאשר לזמן החולף), והוא קשור יותר ל”עדכוני הזיכרון” מאשר לשיכחה פסיבית. לדברי פרופ’ דרדיקמן, “המחקר שלנו מראה גם ששינוי הזיכרון תלוי בשימוש בו. אם אנחנו נמצאים בחדר מסוים (או בסביבה מסוימת), הייצוג של החדר עולה לזיכרון ואז המוח עשוי לשנות את זיכרון החדר. לעומת זאת, כשאנחנו בסביבה אחרת, אותו ייצוג של זיכרון החדר אינו עובר שינוי. לכך יש השלכות יישומיות, למשל בטיפול בזיכרונות טראומטיים – כדי לשנות את הזיכרון הטראומטי יש להעלות אותו לזיכרון, אחרת הזיכרון שומר על מצב ‘קפוא’ והטראומה אינה ניתנת לטיפול. כדי לטפל בזיכרון טראומטי יש לשנותו, וכדי לשנות אותו צריך להחזיר את האדם לסיטואציה שבה הזיכרון עולה – רק אז מתאפשר השינוי החיוני לריפוי הטראומה.”
למאמר:
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0896627323003872