“לבוא לישראל ולהעיד על מה שקרה כאן – זו חובתי המוסרית והדתית כמוסלמית”
ד"ר קנטה אחמד בטכניון: "כולנו מחפשים מילים למה שקרה ב-7 באוקטובר, וחשוב מאוד לנקוט במונחים המדויקים – 'ג'נוסייד' ו'פשע נגד האנושות' – בלי להתחשב בתגובות בדעת הקהל העולמית"
“לא הייתי יכולה לחיות עם עצמי אילו נשארתי בארצות הברית ולא באתי לישראל אחרי שנודע לי על אירועי ה-7 באוקטובר. היה חשוב לי שלפחות מוסלמית אחת, הנאבקת באסלאם הרדיקלי במשך כשני עשורים, תבוא לראות את מה שאירע כאן ולהעיד על אותו פשע נגד האנושות. זוהי חובתי המוסרית והדתית כמוסלמית.”
את הדברים אמרה השבוע בטכניון ד”ר קנטה אחמד – רופאה מוסלמית ממוצא פקיסטני, ועמיתת כבוד מטכניון לשנת 2015. ד”ר אחמד, המתגוררת כיום בארצות הברית ומגדירה את עצמה כ”מוסלמית אנטי-אסלאמיסטית”, אמרה בהרצאתה בטכניון כי “אינני נאבקת במוסלמים אלא באסלאמיזם הרצחני. להיות מוסלמי פירושו בין השאר לחשוף עוולות גם כשהן מתרחשות במשפחתך, בשבט שלך או בקהילה שלך. במקורות שלנו כתוב שאם אתה עד לעוול עליך לנסות לבלום אותו בידיך; אם אינך יכול להשתמש בידיך עליך לבלום אותו בקולך; ואם אינך יכול להשתמש בקולך – עליך לנצור אותו בליבך כעוול שהיית עד לו.”
ד”ר אחמד ביקרה בטכניון לראשונה ב-2013, לאחר שיצרה קשר עם נשיא הטכניון דאז פרופ’ פרץ לביא. כבר ב-2014 הצביעה ד”ר אחמד על שקריותו של הדיבור, בעולם האקדמי, על “אלימותה השרירותית של ישראל,” המוּנעת מ”תעמולה שקרית ומרושעת” ומתבטאת ב”מתקפה ברוטאלית שאינה מוגבלת בזמן.” כבר אז היא תיארה את סרבנותו של ארגון החמאס, את רצונו המוצהר בחיסול מדינת ישראל, ואת ההסתה שהוא מנהל כנגד תושבי ישראל והיהודים בכלל.
בשנת 2015 היא קיבלה מהטכניון תואר עמית כבוד “בהוקרה על מאבקה האמיץ והבלתי נלאה למען זכויות אדם בעולם המוסלמי ועל התנגדותה הפעילה והעיקשת לאסלאם הרדיקלי ולאנטישמיות; וברחשי תודה על ידידותה עם מדינת ישראל ועם הטכניון.”
בהרצאתה השבוע בטכניון היא סיפרה על הביקור שערכה לפני כעשרה ימים בקיבוץ בארי ובמרכזים לזיהוי גופות במחנה שורה ובאבו כביר והציגה את תפיסתה לגבי ארועי 7 באוקטובר בהקשר הרחב של האסלאם הקיצוני, האנטישמיות העולמית ויחסי ישראל עם שכנותיה.
נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון הודה לה על ההרצאה ואמר: “מרגש מאוד לארח אותך כאן בעיקר בימים אלה, שהם מהרגעים הקשים בתולדותינו כאומה. מעשיהם של ארגוני הטרור הפלסטיניים מוציאים אותם מכלל הקהילה האנושית, והדבר נכון גם לתומכיהם ולכל מי שאינו מבדיל בין הזוועות שהתרחשו ב-7 באוקטובר לבין הסכסוך המתמשך בין ישראל לאויביה. זה לא היה ‘עוד אירוע בתולדות הסכסוך’ אלא משהו אחר לגמרי, ואני מקווה שכל מי שמשתייך למין האנושי יזכור לנצח את האירוע הזה.”
“כולנו מחפשים מילים למה שקרה כאן,” אמרה ד”ר אחמד בהרצאתה. “כולנו צמאים לשפה. רבים משתמשים במונחים כגון ‘טבח’, ‘שואה’, ‘שואה שנייה’ ו’אסון התאומים של ישראל’. האסוציאציות האלה ברורות אבל עלינו לדייק: קרה כאן משהו מזוויע יותר מאסון התאומים, Nine Eleven, לא רק מבחינת מספר הקורבנות יחסית לגודל האוכלוסייה אלא גם מבחינת האינטימיות של ההרג. גם האסוציאציה לשואה ברורה, כי שוב המטרה היא השמדת יהודים, ועם זאת, חשוב מאוד לנקוט במונחים המדויקים – ‘ג’נוסייד’ ו‘פשע נגד האנושות’ – בלי להתחשב בתגובות בדעת הקהל העולמית.
“המונחים האלה חשובים משום שהיה כאן אירוע מתוכנן, מחושב וקטלני שנועד להשמיד אנשים בשל זהותם – זהותם היהודית. חשוב לציין שגם בדואים איבדו את יקיריהם בהתקפה, ופגשתי כמה מהם בביקור בדרום, אבל המטרה הייתה רצח יהודים.
“הייתי ברואנדה. הייתי בפקיסטן. הייתי בעיראק שאחרי דעא”ש, שם בוצע רצח עם בקהילה היזידית – רצח עם שלא הסתיים עד היום. העולם היה מבועת מרצח העם בעיראק ויצא נגדו, אבל רבים מאלה שגינו את דעא”ש תומכים כעת דווקא בחמאס, לפעמים במעטה של מחאה פרו-פלסטינית. לכן חשוב להבהיר שהיה כאן רצח עם על כל מאפייניו – מתקפה שתוכננה בקפידה ויתר על כן, תועדה בקפידה, זאת כדי לשבור את רוחו של הציבור הישראלי בסרטוני זוועה של ילדים ותינוקות. נרצחו כאן נשים הרות וגם עובריהן נרצחו.”
ד”ר אחמד סיפרה כי אחרי הביקור בקיבוץ בארי נסעה למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר ולמחנה “שורה”, שהותאם לקבלת הגופות ושרידיהן ולזיהוין בעקבות העומס על המכון באבו כביר. “במחנה ‘שורה’ נכנסתי למכולות שבכל אחת מהן 48 גופות או שרידי גופות. היו שם 25 מכולות כאלה.
“החוקרים, השוטרים והרופאים שעובדים במחנה ‘שורה’ דיברו על הציבור הישראלי כ’אומה יתומה‘. אחד השוטרים אמר לי שמאז שהוא משרת שם הוא אינו יכול להחזיק את בנו על הידיים. אחר אמר שכשהוא פותח את המקרר בבית הוא מריח מוות. כשהוא סוגר את המקרר – הריח נעלם.”
לצד החשיפה של הרצח הברברי, אמרה ד”ר אחמד, “חשוב שנציג לעולם גם את ההכחשה כמעשה ברברי. למדתי המון על הכחשת השואה, וכעת אני מבינה כמה ההכחשה פוצעת את משפחותיהם של הקורבנות. לכן חובתנו הבסיסית כבני אנוש היא להיות עדים ולספר את האמת. אירועי 7 באוקטובר תועדו על ידי הרוצחים באינספור סרטונים, אבל מתברר שככל שהראיות ברורות יותר, כך יותר מרושעת ההכחשה. עלינו להכיר בכך שהבורות גומאת מרחקים גדולים יותר מן העובדות. יש גורמים שמטפחים בורות מכוונת, והצרכנים כיום יכולים לבחור בחדשות ובחדשות-הכזב שמתאימות להן.
“האוניברסיטאות האמריקאיות משמשות כבר שנים רבות כמדגרה לאנטישמיות. מתרחשת כאן חבירה בין האסלאמיזם הרצחני, האנטישמיות השמאלית האולטרה-פרוגרסיבית ומה שאני מכנה “ה-woke הניאו-אורתודוקסי”. תפיסה זו גורסת שכל אדם הוא מדכא או קורבן, ודווקא היהודים, צאצאיהם של קורבנות השואה, נתפסים כיום כנאצים. זה הרקע לכך שגורמים רבים באוניברסיטאות מתייצבות כעת לצד החמאס. עמדה זו תואמת את התפיסה של ישראל כמעצמה קולוניאליסטית ומתעלמת מכך שהפלסטינאים אכן כבושים – אבל לא בידי ישראל אלא בידי האסלאמיזם הרצחני. עם זאת, יש כאן הזדמנות: האנטישמיות נחשפת כעת במערומיה, מה שעשוי לאפשר לנו להיאבק בה.”
להרצאה המלאה: