מאה ימים בשבי החמאס

מאות סטודנטים וסטודנטיות וחברי סגל מינהלי ואקדמי השתתפו היום בעצרת הזדהות במלאת 100 ימים לאירועי השבעה באוקטובר ולחטיפתם של מאות נשים וגברים, ילדים וקשישים ולהחזקתם בתופת השבי ברצועת עזה. בשעה 11:00 עצר הטכניון ממלאכתו בהוראה, במחקר ובכל פעילויותיו לאות הזדהות עם החטופות והחטופים ובני משפחותיהם.

סטודנטים עם בלונים צהובים להזדהות עם החטופים

בעצרת, שאורגנה ע”י אגודת הסטודנטים (אס”ט) ובשיתוף הטכניון, נשאו דברים פרופ’ עדי זלצברג, סגנית נשיא הטכניון לגיוון והכללה, איתי ישראל יו”ר אגודת הסטודנטים (אס”ט) ובני משפחה של החטופים: כרמית פלטי קציר, בת קיבוץ ניר עוז, בת זוגו של פרופ׳ רז פלטי מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, שאחיה אלעד קציר חטוף בעזה, והסטודנטית עדי קיקוזאשווילי מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, שאחיה שלומי זיו נחטף לעזה.

סטודנטים בעצרת בטכניון

“היום, ה-14 לינואר 2024, הוא יום פתיחתה של שנת הלימודים תשפ״ד בטכניון. זוהי הפעם ה-100 בה אנו פותחים שנת לימודים חדשה,” אמרה בעצרת פרופ’ עדי זלצברג, סגנית נשיא הטכניון לגיוון והכללה. “יומה הראשון של שנת לימודים הוא בדרך כלל יום חגיגי, מרגש, משמח, אבל היום איננו יכולים לחוש שמחה, כי ביום הזה מלאו 100 ימים לטבח הנורא שביצעו מחבלי חמאס בשבעה באוקטובר,  100 ימים מאז חטיפתם האכזרית לרצועת עזה של מאות נשים וגברים, ילדים וקשישים, המנוגדת לכל עיקרון מוסרי ובוודאי לחוק הבין-לאומי. כל אחד מהחטופים והחטופות הוא עולם ומלואו. אסור לנו לומר נואש, ואסור לנו לוותר, עד שכל החטופים והחטופות, עד האחרון שבהם, יחזרו לביתם ובני משפחותיהם יוכלו לשוב ולנשום.”

פרופ’ עדי זלצברג, סגנית נשיא הטכניון לגיוון והכללה

“100 ימים זה כל כך הרבה זמן,” אמר איתי ישראל, יו”ר אס”ט, בעצרת. “100 ימים שהם לא בבית, היכן שהם צריכים להיות. צריך לעשות הכל כדי להחזיר אותם, שזה יהיה במקום הראשון ורק זה. 100 ימים בשבי זה 100 ימים יותר מדי. ”

איתי ישראל יו”ר אגודת הסטודנטים בטכניון

כרמית פלטי קציר, בת קיבוץ ניר עוז, שאמה חנה קציר שבה משבי החמאס אבל אחיה אלעד עדיין חטוף בעזה, אמרה: “לצערנו הרב, מסיפורי החוזרים מהשבי אנחנו כבר יודעים איך נראים ומרגישים החיים בשבי החמאס, הכוללים הרעבה, אלימות פיזית ונפשית, התעללות והזנחה רפואית קשה.

אסור לנו לאטום את עצמנו. חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא חטוף בעזה. הם זקוקים לנו שנזעק את זעקתם. לכל יום בשבי יש מחיר עצום שמשמעותו חיים או מוות. זוהי שעת חירום שבה אנחנו נמדדים כחברה וכמדינה. מחובתנו המוסרית לדאוג לחזרתם היום. זוהי חובתה הבסיסית של המדינה להגן על אזרחיה ולפעול בנחישות להשבתם בחיים. אסור לנו להתרגל לכך שהם שם, פצועים בשטח אויב,  ואנחנו כאן. המאבק לשחרור החטופים לא יכול להיות מצב רגיל.”

“כבר מאה ימים כל יום מחדש הם עוברים את תופת השבעה באוקטובר,” היא הוסיפה. “ההבדל ביננו לבינם הוא שאנחנו כאן מוגנים מפני גשם, אלימות ורעב – חופשיים, והם – שם, בתהומות פיזיים ונפשיים, נתונים בידיהם של מפלצות, חווים אימה שאיננה נגמרת. לא יהיו ריפוי והחלמה לחברה הישראלית עד שהם ישובו אלינו.”

כרמית פלטי קציר

הסטודנטית עדי קיקוזאשווילי מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, שאחיה שלומי זיו נחטף לעזה מהמסיבה בנובה שם עבד כסדרן, אמרה: “בבוקר שמחת תורה, השבעה באוקטובר, בבוקר הנורא ההוא בו מדינת ישראל ספגה מכה קשה מאוד, אחי הגדול שלומי זיו נחטף לעזה. שלומי הוא אחי הגדול, הבכור. הראשון לייעץ לי, להרגיע אותי, הראשון להיות שם כשצריך ואני מתגעגעת אליו מאוד. בשבוע הבא הוא יחגוג יום הולדת 41 והלוואי והחגיגות האלה יהיו בבית. אני מבקשת מכם, פזרו אהבת חינם, תמגרו שנאת חינם, שימו לב לחבר שיושב לידיכם בכיתה, תסתכלו לאנשים בעיניים, ראו את הטוב, תמכו אחד בשני, חבקו אחד את השני. אני תוהה איך במציאות שכזו מצליחים לחזור ללימודים והאמת שאין לי מושג, אך אנחנו נעשה את זה, עם כל העזרה והמעטפת שנותנים לנו כאן בטכניון. אנחנו נעשה את זה.”

עדי קיקוזאשווילי