“גיוון אינו רק יעד מוסרי וחברתי – הוא גם מבטיח חברה טובה יותר”

לכבוד יום האישה ערך הטכניון אירוע מיוחד בהשתתפות עשרות סטודנטיות לתארים מתקדמים. באירוע, שנועד להוקיר את הסטודנטיות בתקופה קשה זו, נערך פאנל דוקטורנטיות שכותרתו “שומרות את כל הכדורים באוויר” ואחריו התקיימה הרצאה של ליהיא לפיד. הוא התקיים במרכז המבקרים ע”ש דיויד וג’נט פולק ביוזמת סגנית הנשיא לגיוון והכללה פרופ’ עדי זלצברג ובעזרתה של אפי ברקאי-גורל ממונת גיש”ה (גיוון, שוויון והכללה).

ליהיא לפיד בצילום קבוצתי עם משתתפות האירוע

“המלחמה הזאת הוכיחה את התפקיד המרכזי שנשים ממלאות הן בחזית והן בעורף – ואין לי ספק שכל אחת מכן חוותה את זה בעצמה,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון בפתיחת האירוע. “אני מאמין גדול בחשיבותם של גיוון וייצוג מגדרי, ולא רק מבחינת צדק חברתי, כלומר העובדה שגיוון וייצוג מאפשרים לכל אחד ואחת למצות את הפוטנציאל שלו ושלה במלואם. ערכים אלה מאפשרים גם לארגון עצמו ולחברה למצות את המיטב מעצמם. בשנים האחרונות גיבשנו בטכניון הנהלה מגוונת עם ייצוג נשי משמעותי, ואין לי ספק שבזכות הגיוון הזה היא טובה יותר. זו הנהלה שמשקפת קשת של דעות וגישות ולכן מבינה טוב יותר את הקמפוס וצרכיו ומסוגלת להוביל את הארגון באופן מיטבי.

נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון

“המציאות הנוכחית בסגל הטכניון היא תוצאה של עשרות שנים של מאמץ להגדלת הייצוג הנשי – אתגר שהוא מורכב במיוחד באוניברסיטאות טכנולוגיות. למאמץ הזה יש תוצאות מעודדות מאוד – אחוז הנשים מקרב הסטודנטים החדשים בתואר הראשון עומד על 48.4% – כמעט כמו חלקן באוכלוסייה. בתארים מתקדמים הייצוג מגיע ל 41% והשיפור נמשך. לשמחתי, פירות השינוי ניכרים גם בסגל האקדמי ולא פחות חשוב – בהנהלת הטכניון: הנהלת הטכניון מגוונת יותר, והגענו לשיא היסטורי של שמונה דיקניות.”

אחד השינויים שהובילה ההנהלה, בהמלצת ועדה מיוחדת שעסקה בנושא, הוא מינויה של סגנית נשיא לגיוון והכללה. פרופ’ עדי זלצברג, שנבחרה לתפקיד, אמרה כי “מקומן של הנשים במלחמה הזו כבר אינו נתון לשאלה. ראינו במלחמה הזאת 40 אלף מילואימניקיות – לוחמות, תומכות לחימה, רופאות בחזית, נשות מודיעין ומה לא – וחוץ מהן, צבא אדיר של נשים שנשארו בעורף ודאגו שהחיים ימשיכו להתקיים בבית, בעבודה, במערכי ענק של התנדבות אזרחית ובכל מקום שבו נדרשו ידיים עובדות ולב נכון.” היא אמרה לדוקטורנטיות כי “ההצלחה שלכן להמשיך ולעסוק במחקר למרות הקשיים ולמרות המציאות הלא-נורמלית ראויה בעיניי להערכה רבה, ולכן חשבתי שנכון לציין השנה ביחד את יום האישה ולהגיד לכן: כל הכבוד ותודה גדולה.”

פרופ’ אורי פסקין, דיקן בית הספר לתארים מתקדמים, אמר לדוקטורנטיות: “אתן חבורה מצוינת של Superwomen שמשלבות לימודים, עבודה, מחקר ותרגול, ואני מסיר את הכובע בפניכן. שיעור הנשים בתארים המתקדמים משתפר בהתמדה, אבל אנחנו לא מפסיקים לחשוב איך להמשיך בשיפור הזה.”

פרופ’ אורי פסקין, דיקן בית הספר לתארים מתקדמים

בפאנל הדוקטורנטיות “שומרות את כל הכדורים באוויר”, השתתפו ארבע דוקטורנטיות מפקולטות שונות בטכניון. מנחת הפאנל, פרופ’ ציפי הורוביץ-קראוס מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה והפקולטה להנדסת ביו-רפואית, סיפרה כי בעלה, נוירולוג ילדים, גויס למלחמה כרופא טראומה ושירת 100 ימים. “נשארתי עם שלושה ילדים בגילי 8 עד 15, מבוהלים, וכחברת סגל נדרשתי להמשיך לנהל מעבדה מגוונת מאד עם נשים וגברים, ערבים, יהודים ודרוזים. בנוסף לכל, המחקר שלי מתבסס על דימות MRI בילדים, ולא פשוט למצוא הורים וילדים שיבואו לקמפוס לבדיקות כאלה בתקופה הנוכחית. לכן, גם אם אני כבר לא דוקטורנטית, אני מכירה היטב את התחושות שלכן ואת יכולות הריכוז המיוחדות הנחוצות בתקופה הזאת. ובעיקר – אני מחבקת אתכן.”

משתתפות הפאנל מימין לשמאל : נעמה כהן, עדינה פריד, רוני בן צבי אלימלך, קורל חמו גורן ופרופ’ ציפי הורוביץ-קראוס

עדינה פריד, דוקטורנטית בפקולטה להנדסה ביו-רפואית, מתגוררת בכפר המשתלמים בטכניון. בעבודת הדוקטורט היא חוקרת מודלים לפיתוח תרופות למחלות מעיים בהנחיית פרופ’ שולמית לבנברג. “ב-7 באוקטובר הייתי לקראת סוף חופשת הלידה, עם ילד בן שלוש ולקראת בחינת מועמדות. אני ובעלי יוצאי יחידת מגלן, ובאותה שבת הוא נסע מיד לבסיס – וחזר לא מזמן אחרי 152 ימי מילואים. נשארתי עם שני ילדים קטנים, שזה לא פשוט, אבל המחשבה לחזור לארצות הברית, שם נולדתי ושם גרים הוריי, לא עלתה בדעתי לרגע. ביקשתי לדחות את החזרה מחופשת לידה בעקבות המצב, ופרופ’ לבנברג תמכה בי לחלוטין וחיזקה אותי בהחלטה. כשהמצב התייצב, נבחנתי ועברתי את הבחינה בהצלחה.”

רוני בן צבי אלימלך, העומדת לסיים את הדוקטורט בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, חוקרת מנגנוני ניוון של רשתית העין. בנוסף היא המייסדת והמנכ”לית של עמותת Wisemama, התומכת בנשים המשלבות הורות ולימודים אקדמיים. “בתחילת אוקטובר הייתי אחרי חופשת לידה קשה מאוד, שבמהלכה התמודדתי עם אתגרים רפואיים שנגרמו בעקבות ההריון, וכשכבר התחלתי להתאושש הגיע 7 באוקטובר. במילואים אני קצינת מנהלה בחיל האוויר, וכשלא גייסו אותי ממש נעלבתי. אחרי שגמרתי להיעלב החלטתי שהתפקיד שלי בהחזקת העורף חשוב לא פחות: הסתכלתי על שמירה על הילדים שלי כמשימה לאומית. חזרתי למחקר, תכננתי עם המנחה שלי איך להתקדם – ואז פתאום קראו לי למילואים בהתנדבות. התייעצתי עם המנחה והיא אמרה מייד: זה לא הזמן להגיד ‘לא’ למילואים. בסופו של דבר עשיתי 45 ימי מילואים, עם גיחות על מדים למעבדה, ניהול העמותה והתארגנות לפתיחת שנה מחזור נוסף ומאתגר במיוחד של פרויקט המנטורינג שלנו לאימהות סטודנטיות. אני מבקשת להודות לטכניון ולבית הספר לתארים מתקדמים שעשו הכול, וממשיכים לעשות, למען הסטודנטיות.”

פאנל הדוקטורנטיות בהנחיית פרופ’ ציפי הורוביץ-קראוס

נעמה כהן החלה לא מזמן את הדוקטורט בפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי. “אחרי צפייה בדיווחים הראשונים ב-7 באוקטובר, שנראו הזויים כמו שנראה פיגוע התאומים בשעות הראשונות, נפל לי האסימון ואמרתי לבעלי: קדימה, צריך להכין את התיקים למילואים. ובאמת, שנינו גויסנו מייד – הוא למרכז תקשוב אוגדתי ואני כקצינת חמ”ל אג”ם בחטיבת מילואים. עם כל הקושי והטרגדיה הגדולה, התקופה במילואים הייתה מאתגרת ואפשרה לי לתת את התרומה שלי. מאחר שלא מצאתי את הזמן ואת הפנאי המנטלי לעסוק במחקר הנחתי את המחקר בצד בתקופה הזאת, וביציאות הביתה נתתי לעצמי לנוח. רק בחודש האחרון ניסיתי לחזור לשגרה – סידרתי את המסמכים, קראתי דברים מחדש, כל מה שצריך כדי לחזור למחקר ולהיות מוכנה להמשך הדוקטורט. אני מרגישה שבמידה מסוימת ההפסקה הזאת אפשרה לי להסתכל על המחקר במבט חדש וביקורתי.”

ליהיא לפיד באירוע

קורל חמו גורן, דוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, עוסקת בשילוב למידת מכונה באנליזה אורבנית. “כשפרצה המלחמה בעלי אמר לי מייד – את קצינת מבצעים בגבעתי, צריכים אותך, אני אשאר עם הילדים. ובאמת יצאתי למילואים ואני עדיין שם. בשלב הראשון נטרלתי את הדוקטורט וכל יציאה הביתה הוקדשה לילדים. גם זה לא היה פשוט, כי בלילות הייתי בחמ”ל שקיבל והעביר דיווחים על הרוגים ופצועים, ואז הגעתי הביתה כדי להיות איתם, לעטוף אותם. רק לאחרונה חזרתי לדוקטורט ולשמחתי, המרצים והמנחים בטכניון מבינים את הקושי ומסייעים משמעותית. זאת רוח הטכניון – לראות את האדם.”