כיצד נשמור על חיות הבר בכבישים?

לנסיעה בכבישים השפעות שליליות רבות על הטבע, ובהן קיטוע שטחים פתוחים ויצירת הפרעות כגון רעש וזיהום. אחת ההשלכות החמורות של נסיעה בכבישים היא תמותה של חיות בר כתוצאה מהתנגשות ודריסה.

“זוהי בעיה חמורה מבחינה אקולוגית,” מסביר ד”ר דרור דנבום, שהוביל את המחקר כחלק מעבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ’ אסף שוורץ מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ופרופ’ אבי בר-מסדה מהחוג לביולוגיה וסביבה באונ’ חיפה-אורנים. “דריסות פוגעות באוכלוסיות של חיות בר, לרבות מינים הנמצאים בסכנת הכחדה ובהם צבאים, לוטרות, חתולי ביצות וכן מיני ציפורים, זוחלים, דו-חיים וחסרי חוליות. יתר על כן, התנגשויות בחיות גדולות כגון חזירי בר מסכנות את ציבור המשתמשים בכבישים.”

ד”ר דרור דנבום

המחקר שפורסם השבוע בכתב העת Conservation Biology מציג ממצאים מורכבים: מאפייני כביש זהים עשויים להיות מועילים למינים מסוימים וקטלניים לאחרים. יתר על כן, לעתים עשויים להיות הבדלים גדולים בהשפעות המאפיינים על דריסות של תת-אוכלוסייה אחת לעומת תת-אוכלוסייה אחרת מאותו מין.

“זהו המחקר המקיף והגדול מסוגו שנערך בארץ” אומר פרופ’ אסף שוורץ. “עד כה לא נערך בארץ מחקר מקיף במטרה להבין את השפעותיהם של מאפייני הכבישים ועומסי התנועה על דריסת חיות בר. המחקר שלנו מספק לאדריכלי נוף, מתכננים ומהנדסי הכבישים סדרה של עקרונות וכלים המאפשרים לאפיין אזורים מועדים לדריסות וליישם פתרונות שיצמצמו את ההרג המיותר של חיות בר כמו גם את הסיכון לנהגים ולנוסעים.”

פרופ’ אסף שוורץ

הסיכון לדריסת חיות בר תלוי במאפייני הכבישים – למשל מחסומי הפרדה, צמחייה, תאורה וגידור – וכן בעומסי התנועה.

עומסי תנועה ומהירות נסיעה: המחקר מראה שסיכויי הדריסה של מינים רבים מושפעים מעומסי התנועה וממהירות הנסיעה בכביש. כצפוי, נמצא כי ככל שמהירות הנסיעה המותרת גדולה יותר, כך גדלה גם הסכנה לדריסה של תנים, חזירי בר, גיריות, צבועים, זאבים, חוגלות ותנשמות.

תוצאות מורכבות ומפתיעות התקבלו בבחינת השפעת עומסי התנועה על הדריסות. לגבי צבועים קיימת הסתברות גבוהה לדריסה דווקא בכבישים עם עומסי תנועה בינוניים. תנים, שועלים, קיפודים, דלקי סלעים ותנשמות, לעומת זאת, נמצאים בסיכון גבוה הן בכבישים עם עומסי תנועה גבוהים מאוד והן בכבישים שבהם עומסי התנועה נמוכים. ד”ר דנבום מעריך כי “אפקט מורכב זה נגרם על ידי שונות התנהגותית בין תתי-אוכלוסיות של אותו המין. חלק מהאוכלוסייה נמנע מכבישים עמוסים, אך חלק אחר אינו מהסס לחצות כבישים אלה. יתכן ששונות זו נובעת מהסתגלות של תתי-אוכלוסיות לסביבת האדם, למשל בקרב תנים החיים בקרבה ליישובים, אשר התרגלו לסביבה הבנויה ולהפרעות הנגרמות על ידי האדם. תתי-אוכלוסיות אלה, שהסתגלו לסביבת האדם, פיתחו רמה גבוהה של הסתגלות להפרעות אנושיות כגון רעש ותאורה, ולכן חוששים פחות מחציית כבישים עם עומסי תנועה גבוהים. לעומתם, פרטים מאותו המין הנמצאים בשטחים פתוחים הרחוקים מיישובים, אינם רגילים להפרעות הקשורות לאדם, ולכן יימנעו מכבישים עמוסים ורוב מקרי הדריסות שלהם יתרחשו בכבישים עם עומסי תנועה נמוכים.”

במחקר נתגלה גם כי בקרב חזירי בר, גיריות, שפני סלע, וחוגלות, הסיכויים לדריסה גבוהים ביותר דווקא בכבישים עם עומסי תנועה נמוכים מאוד. ממצא זה מעיד על הימנעות כוללת של מינים אלו מכבישים עמוסים. חיות בר הנעות בעיקר בשטחים פתוחים ונמנעות מחציית כבישים סואנים עלולות שלא להיות ערניות לתנועת הרכבים ולא להגיב במהירות כאשר כלי רכב מתקרב, או להגיב בדרכים מסוכנות כמו קפיאה במקום או ריצה לאורך הכביש. “עבור מינים אלה,” מסביר פרופ’ בר-מסדה, “דווקא כבישים עם עומסי תנועה נמוכים מהווים סיכון גבוה לתמותה.”

“ממצאי המחקר,” מסכם פרופ’ שוורץ, “מצביעים על כך שעבור מינים רבים ההסתברות לדריסה הינה גבוהה גם בכבישים עם עומסי תנועה נמוכים, ולכן יש ליישם פתרונות ייעודיים שיפחיתו את מקרי הדריסה של חיות בר בכבישים אלו”.

המלצות מבוססות מחקר

באשר לאותם פתרונות אומר ד”ר דנבום כי “יש מגוון רחב של פתרונות, למשל התקנת מערכות הרתעה המרחיקות חיות בר מסביבת הכביש בעת מעבר כלי רכב, בניית מעברים אקולוגיים מתאימים לחצייה, שיפור מעברים תחתיים קיימים כמו למשל מעבירי מים והתאמתם לשימוש חיות בר, וכן נקיטת אמצעים להאטת מהירות הנסיעה במקטעי כביש הנמצאים בסיכון גבוה לדריסת מינים רגישים. יישום פתרונות אלה, בשילוב עם תכנון כבישים הלוקח בחשבון את השפעת מאפייני הכביש על הסיכון לדריסה, צפוי להפחית את כמות הדריסות ולצמצם את פגיעתם של כלי רכב באוכלוסיות חיות הבר.”

ד”ר דנבום מוסיף כי הסיכון לדריסה ליד תחנות אוטובוס, לדוגמה, גבוה על פי המחקר, וזאת ככל הנראה מאחר שחיות הבר נמשכות לפחי אשפה פתוחים בתחנות האוטובוס, והפתרון הוא תכנון נכון של הפחים למניעת גישה לשאריות מזון. החוקרים מצאו כי קיומם של עצים בצידי הכביש הפחיתה דריסות של שועלים, צבועים וצבי ארץ ישראלי, וצמחים עשבוניים בשולי הכביש הפחיתו דריסות של שועלים, צבועים וזאבים. שיחים צפופים, לעומת זאת, הגדילו את סיכון הדריסה של תנים וקיפודים, ויתכן שזה משום שאותם שיחים חוסמים את שדה הראייה של הנהגים ושל חיות הבר.

החוקרים מצאו גם כי תאורת כביש הפחיתה דריסות של מינים מסוימים, ופרופ’ בר-מסדה מעריך כי “התאורה מרתיעה מינים פעילי-לילה ובכך מצמצמת את נוכחותם בסביבת הכביש, והיא גם מאפשרת לנהגים לזהות את החיות ממרחק ולהימנע מדריסתן. לכן תאורת כביש יכולה לשמש כאמצעי להפחתת דריסות, אך יש ליישם זאת רק בכבישים בהם שיעורי התמותה משמעותיים ולכן מצדיקים את ההפרעה שיוצרת תאורה מלאכותית. באזורים רגישים מבחינה אקולוגית רצוי להימנע מתאורה על מנת להימנע מזיהום אור המפריע לתפקוד המערכות האקולוגיות.”

המחקר הראה גם כי מעקות בטיחות מפחיתים דריסות של שועלים, חזירי בר וצבועים, שמעדיפים לחצות היכן שאין הפרעה לתנועה או לשדה הראייה. מצד שני מעקות מגבירים דריסת דורבנים, גיריות, דלקי סלעים וזאבים, משום היותם מחסום שאינו מאפשר בריחה מרכבים כאשר בעל החיים נמצא על הכביש. נמצא גם כי מחסומים להפרדת נתיבים העשויים מבטון הפחיתו דריסות של תנים, דורבנים, נמיות, זעמנים ותנשמות, אך גרמו ליותר דריסות של שועלים, דלקים וחתולי ביצות. תוצאה זו מצביעה על כך כי בדומה להשפעת המעקות, מינים רבים נמנעים מחציית כבישים עם מחסומי הפרדה מבטון עקב ההפרעה לשדה הראייה והקושי לחצות, ואילו מינים אחרים נתקלים במחסום תוך כדי חצייה ונדרסים כשהם מנסים לברוח ממכוניות מתקרבות. לכן מומלץ להימנע מהתקנת מחסומי הפרדה ומעקות בטיחות במידה והדבר אפשרי מבחינה בטיחותית, על מנת לצמצם את הדריסה של מינים בסכנת הכחדה ולהפחית את קיטוע בתי הגידול.

המחקר הראה בנוסף כי גידור צפוף בצד הכביש מגדיל את כמות הדריסות של מינים כגון צבי ארץ ישראלי, צבי הנגב וצבוע, ככל הנראה גם במקרה זה – משום שהוא חוסם את אפשרות הבריחה מהכביש לשוליים.

המחקר שנערך בטכניון מבוסס על יותר מ-22,000 דיווחים על דריסת חיות בר. נתונים אלה נאספו מאז שנת 2008 על ידי רשות הטבע והגנים, שגם סייעה ותמכה במחקר. לדברי ד”ר דנבום, “במסגרת המחקר סקרנו בשיטתיות מאפייני כביש, עומסי תנועה ומשתנים אחרים לאורך 2,846 ק”מ, המהווים 36% מרשת הכבישים הבין-עירונית, ועל סמך נתונים אלו ניתחנו את הגורמים הקשורים לדריסות בקרב 18 מינים של חיות בר הנדרסות בתכיפות גבוהה במיוחד בכבישי ישראל.”

השפעת עומסי התנועה בכבישים על הסיכון לדריסת חיות בר

למאמר בכתב העת Conservation Biology – לחצו כאן