מכתב למשפחת הטכניון

משפחת הטכניון היקרה,
השנה נחגוג את ראש השנה בתערובת רגשות של כאב ותקווה.
ימים ספורים לאחר ראש השנה נציין שנה לאותה שבת נוראה של השבעה באוקטובר ונתייחד עם זכר הנרצחים והנופלים. עשרות בני משפחה של חברינו נרצחו באותה שבת ואחרים נחטפו. רבים נפצעו או נהרגו במלחמה, והלב דואב ומצפה להחלמתם של הפצועים. החרדה לגורל החטופים במנהרות החמאס בעזה חונקת את הלב, ולא נניח לשכוח אותם. השבתם לחיק משפחותיהם היא חובה עליונה של כל חברה
אנושית. כבר אמרו אבותינו שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו וגם אמרו שכל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא.

ומנגד, ההצלחות הצבאיות מעוררות תקווה והלוואי שנדע לתרגמן להסדר מדיני, שיביא לשקט ויוביל לרגיעה ולהפניית הקשב לאיחוי השסעים וריפוי החברה.

כשלושת אלפים וחמש מאות סטודנטים, סטודנטיות וחברי סגל מנהלי ואקדמי נקראו בצו 8 לשירות מילואים, ומי שלא נקרא לחזית הצבאית נרתם לסייע לחזית האזרחית והחברתית. תמכנו בקהילות סביבנו, אירחנו משפחות מפונות ותלמידים שנאלצו לעזוב את בתיהם. זו הייתה התגייסות חסרת תקדים של כלל חברי קהילת הטכניון, סטודנטים וחברי סגל כאחד, בעשייה מעוררת השראה. בזכות מאמץ משותף של הנהלת הטכניון, סגלי ההוראה, הסגל האקדמי, הסגל המנהלי ואגודת הסטודנטים הצלחנו לסיים את שנת הלימודים האקדמית במלואה ולחדש את שגרת המחקר. מהנתונים המצויים בידינו, שיעור הנשירה השנה היה דומה לשיעורו בשנים רגילות – זהו הישג יוצא דופן של רבים שנרתמו במסירות למשימה, בתמיכה נרחבת של ידידינו בארץ ומעבר לים.

וכעת, במקביל להתמודדות עם האתגרים הרבים עלינו להתבונן קדימה. לכולנו תפקיד חשוב ביציאה מהמשבר שאליו נקלעה מדינת ישראל. הבוגרים והבוגרות שלנו הם אלה שימשיכו לקדם את התעשייה ולבצר את ביטחונה וחוסנה החברתי של מדינת ישראל. יש לנו תפקיד מרכזי בהתנעת המשק הישראלי בחינוך, במחקר ובפיתוח טכנולוגיות חדשניות. והחשוב מכל, לטכניון מערכת ערכים מוצקה שגובשה לאורך מאה שנותיו. ערכים המבוססים על מצוינות, שוויון, ליברליות, רדיפת האמת, הכלה, סובלנות וקבלת האחר. ערכים אלו הנחו אותנו במשברים קשים מאז הקמת הטכניון, וחשיבותם כמצפן ניכרה היטב גם בשנה האחרונה. וכעת, בעיצומה של המלחמה הנמשכת ובליבו של משבר חברתי עמוק הקורע את החברה למגזריה, לכולנו תפקיד חשוב בהנחלת אותו מצפן שבלעדיו אנה אנו באים.

השנה החולפת הייתה קשה לכל אחד ואחת מאיתנו כפרטים, ולכולנו יחד כקהילה. יחד צלחנו את המשברים, תמכנו האחד בשני ובאלה שחייהם נעצרו, התמודדנו עם המציאות המאתגרת והמשכנו במימוש תוכניות פיתוח נרחבות שהן הערובה להמשך הצלחתנו. אנחנו רשאים להתגאות בהישגים אלה, ואני מבקש להודות לכל אחד ואחת מכם על ההירתמות והערבות ההדדית שאפשרו זאת בימים לא קלים.

לסיום, ברצוני לאחל לכל אחת ואחד מכם ולמשפחותיכם שנה טובה ושקטה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

פרופסור אורי סיון
נשיא

לקריאת המכתב – לחצו כאן