“אנחנו עם של גיבורי וגיבורות על”

הפאנל עסק בסיפוריהם של הגיבורים והגיבורות של הטכניון – סטודנטים, סטודנטיות וחברי סגל שהפגינו מאז אירועי 7 באוקטובר גבורה צבאית ואזרחית תוך שילוב מאתגר בין אקדמיה, מילואים ומשפחה.

פאנל גיבורי על

“אני שמח להיות פה ולהנחות את הפאנל עם כל הגיבורים והגיבורות.” אמר גורי אלפי בדברי ההקדמה. “זה מרגש אותי מאוד. זו הייתה שנה קשה מאוד, ואני מרגיש שבתקופה שעברנו גילינו מחדש את המדינה ואת אזרחיה.”

מנחה הפאנל גורי אלפי

בפאנל השתתפו ד”ר חמי רוטנברג מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית והסטודנטים בר גורן (הנדסת ביוטכנולוגיה ומזון), עומרי נתנזון ונעמי סילברסטין (הנדסת חשמל ומחשבים), סתיו אבירם (מדעי המחשב), גיא פינקלשטיין (רפואה) ואלכס גרבר ונמרוד זיידמן (הנדסת אווירונוטיקה וחלל)

פאנל גיבורי העל הוא אחד האירועים הראשונים של מרכז החוסן החדש בטכניון – גוף המרכז את כלל ההיבטים הקשורים לחוסן בקמפוס. הוא פועל בניהולה של איילת פריימן ותחת אחריותו של המשנה הבכיר לנשיא, פרופ’ עודד רבינוביץ, בשיתוף דיקנית הסטודנטים פרופ’ אילת פישמן. תרומה נדיבה מקרן רוטשילד אפשרה את התנעת המרכז ואת קיומו של פיילוט החוסן שעל פיו יפעל.נשיא הטכניון פרופ’ אורי סיון אמר בפתיחת הפאנל כי “יש קשר ישיר בין חוסנה של קהילה לבין הקירבה בין חבריה. למדנו את זה בכל המשברים שעברנו בחמש השנים האחרונות. הקשר בין חברי הקהילה הוא מרכיב חיוני בחוסן, ובתוך הטכניון זהו קשר יוצא דופן. זאת הרוח המיוחדת שטופחה תמיד מאז היווסדו של הטכניון לפני מאה שנה.”

דיקנית הסטודנטים פרופ’ אילת פישמן אמרה כי “בתחילת המלחמה גויסו כ-3,000 סטודנטים שלנו למילואים. גם עכשיו, בכל רגע נתון, יש מעל 500 סטודנטים מגויסים. רבים ורבות עשו מעל 200 ימי מילואים, כל זה תוך כדי לימודים. מאחורי כל משרת או משרתת מילואים יש משפחה וקהילה שגם הן מגויסות, יש חברים לעבודה שלוקחים על עצמם עוד משימות, ועל כן יש הרבה שותפים למאמץ המלחמתי. היום בחרנו לחנוך באופן פורמלי את מרכז החוסן הטכניוני שהוקם לאחרונה באירוע שנותן הוקרה לכמה גיבורים וגיבורות מקומיים, שלנו, ממשפחת הטכניון. תודה רבה לאיילת פריימן על היוזמה, האירגון וההובלה של המפגש ותודה מיוחדת לכם, משתתפי הפאנל, על מי שאתם ועל מה שאתם עושים למען כולנו, אזרחי המדינה.”

לנמרוד זיידמן, שעמד לסיים תואר שני בארצות הברית, היה ברור ב-7.10 שהוא חוזר מייד לישראל ומתגייס לצבא. נעמי סילברסטין נשארה בבית עם ילדה בת שנתיים וחצי כשבעלה יצא למילואים – 175 ימים במצטבר. בני הזוג סתיו אבירם וגיא פינקלשטיין סיפרו על הפרויקטים שיזמו בהתנדבות בעקבות פרוץ המלחמה: רכישת מטענים ניידים עבור המילואימניקים ואחר כך אפיית עוגיות. אלכס גרבר, שהגיע לפאנל היישר משירות המילואים במדים, סיפר כי בשבועות שקדמו ל-7 באוקטובר הוא היה שקוע בסיוע לאחותו, שאובחנה כחולת סרטן, ועד שסוף סוף חזר לשבת על הלימודים פרצה המלחמה והוא גויס לדרום, נפצע בעזה והחליט לשוב למילואים כעבור שבועיים כי חבריו המשיכו במלחמה. הוא ציין כי כסטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, שתרמה רבות לביטחון אזרחי ישראל בשנה האחרונה, המשמעות של לימודיו ברורה לו היטב כיום

.

בר גורן, סטודנט מקיבוץ ניר עוז, סיפר על השבר הגדול בקיבוצו, על הקהילה שפונתה לאילת ועל חייו מאז. בערב ה-7 באוקטובר נחשבו הוריו של בר נעדרים, אחר כך הוגדרו חטופים ובסופו של דבר נמצאו גופותיהם. הוא אמר שאחד הדברים החשובים בחייו כיום הוא קהילת ניר עוז, שבה הוא פעיל גם כיום במהלך לימודיו בטכניון. “גיליתי שלעזור לאחרים – זה עושה לי טוב, זה מחזק אותי. אנחנו חייבים לזכור שמה שחשוב הוא האנשים שסביבנו.”

עומרי נתנזון סיפר כיצד גילה במהלך שירותו במילואים ב”חרבות ברזל” שהוא חולה לוקמיה. מול הקהל הגדול שהגיע לאירוע, קהל שכלל את אחותו הצעירה שתרמה לו מח עצם ושלושה אונקולוגים המטפלים בו – הוא אמר כי “באונקולוגית לומדים שאתה לא מקבל פרס על זה שאתה סובל, ולכן אין טעם לסבול כשאפשר לבקש עזרה. בקשת עזרה היא חלק מניהול נכון של כלכלת משאבים.” הוא הוסיף כי “השנה הזאת הזכירה לנו שיש אירועים שאין להם כל צידוק ולכן אין טעם לשאול מדוע הם קרו לנו. מה שנותר הוא לקחת צבעים ולצבוע משמעות בחיים – לאו דווקא לצבוע את האירוע הנורא עצמו אלא את מה שקורה אחריו. אולי זה נשמע קצת מלאכותי, אבל זה משהו שיכול להחזיק אותנו.”