סשה בקמן, דוקטורנטית בפקולטה לפיזיקה, לא ויתרה מעולם על הפסנתר ועל השירה.כעת היא מופיעה בפרויקט “מנגנים בתחנה” של רכבת ישראל ועובדת על מיני-אלבום ראשון
“המוזיקה היא אחד הדברים שבשבילם אני חיה”
סשה בקמן, צילום: אנטון טל
סשה בקמן רק בת 30, אבל הביוגרפיה שלה עמוסה להפליא: עלייה לישראל בגיל 11, כתיבת רומן נעורים, הוצאת ספר שירה, בגרויות במדעים, בשפות ובמוזיקה, הופעות והקלטות של שירים מקוריים וגירסאות כיסוי, שש שנות שירות צבאי כפיזיקאית, שני תארים מהטכניון – וחתונה אחת. כיום, בעיצומו של הדוקטורט בפקולטה לפיזיקה בטכניון, היא ממשיכה להתקדם בתחום המוזיקלי בדרך ל-EP (מיני-אלבום) ראשון.
וקטור שמוביל לטכניון
בקמן נולדה בשנת 1985 בריגה, לטביה. “אימא שלי מהנדסת מזון, סבא היה ממציא וסבתא מורה להיסטוריה,” היא מספרת. “וכשעלינו לישראל השתקענו מיד בחיפה, כי המשפחה רצתה כבר אז שאלמד בטכניון. כן, הייתי רק ילדה בת 11 אבל מבחינתם כבר היה וֶקְטוֹר כזה שמוביל לטכניון.” זמן קצר אחרי שעלתה לישראל כתבה רומן בעברית ושלחה אותו לתחרות “מקירילית לעברית” מטעם עיתון “מעריב”. הידידות עם מאיר עוזיאל שנרקמה שם הובילה לימים להוצאתו של ספר שירים פרי עטה.
בלי הבדלי מגדר
את שנות החטיבה ותחילת התיכון עשתה בקמן בכיתת מופ”ת (פיזיקה-מתמטיקה מוגבר) בבית הספר בסמ”ת שהוקם על ידי הטכניון, שם למדה מתמטיקה ומחשבים, פיזיקה, אנגלית ורוסית – כולם לחמש יחידות בגרות. “זו הייתה כיתה של יוצאי מדינות ברית המועצות, ולכן היה שם מספר שווה של בנים ובנות. כי בתרבות שבאנו ממנה כולם למדו את המקצועות הריאליים בלי אפשרות בחירה ובלי הבדלי מגדר.” זה גם המסר שלה לתלמידות צעירות: “אנשים צריכים לעשות מה שהם אוהבים בלי קשר לשאלה אם הם גבר או אישה.”
כשסיימה את כיתה י’ עברה עם המשפחה לכרמיאל ושם השלימה את השנתיים האחרונות של התיכון. לאחר מכן, כצפוי, היא הגיעה לטכניון. את התואר הראשון השלימה בפקולטה לפיזיקה במסגרת העתודה ואת רוב התואר השני במקביל לשירותה הצבאי כפיזיקאית. אחרי שירות של שש שנים סיימה את התואר השני בהנחיית פרופ’ שמואל פישמן מהפקולטה לפיזיקה, והמשיכה לדוקטורט בהנחייתו. “כיום אני כבר מבינה שבחירת המנחה חשובה באותה מידה ואולי אף יותר מאשר בחירת הנושא – כי המנחה והיחסים איתו קובעים את היום-יום שלך. כשהכימיה הבין-אישית טובה, ההצלחה בלימודים גדולה יותר. פרופ’ פישמן מתחשב מאוד כמנחה, וגם בשנים הקשות של השירות הצבאי שלי הוא היה תמיד זמין ואּפשר לי להיפגש ולדבר איתו בשעות הערב כדי שיהיה לי על מה לעבוד אחר כך בלילה.” את תחום המחקר הספציפי שלה, היא אומרת, קצת קשה להסביר, אבל הוא קשור לאטומים קרים ולאפקט של קריסה והתחדשות (collapse and revival). על המוזיקה שלה הרבה יותר קל לדבר.
משוררת, מלחינה, מבצעת
“אני מנגנת מגיל שש, כלומר מאז שאמא קנתה לי פסנתר – פסנתר שעדיין נמצא אצל ההורים בכרמיאל. כשאני מנגנת כיום אני נזכרת בסבתא שלי, שעמדה מאחוריי כשניגנתי כילדה.”
היא למדה בקונסרבטוריונים בריגה, בחיפה ובכרמיאל, ובנוסף לשלל בחינות הבגרות הריאליות השלימה גם חמש יחידות בגרות במוזיקה ושיפרה ללא הרף את רמת הנגינה שלה. בשלב מסוים החלה לאלתר ולהלחין שירים שלה, ולפני ארבע שנים החלה להופיע עם חומרים מקוריים וקאברים. ההופעה הראשונה התקיימה באולם העירייה בכרמיאל (“בעצם הוקראו שירים שלי ואני ניגנתי ברקע”), ואחריה התקיימו הופעות באירועים בטכניון ובשלל מועדונים ופאבים בחיפה (החונטה בטכניון, סינקופה וג’ק והאפונים) ובתל אביב (בלום בר, צוזאמן ועוד).
“אהבה לווריד”
בשלושת החודשים האחרונים משתתפת בקמן בפרויקט “מנגנים בתחנה”, במסגרתו היא מנגנת בתחנות רכבת רבות שבהן יש פסנתר. “ההופעות האלה הן פרויקט מקסים של רכבת ישראל, ועבורי זה אחד משיאי השבוע. זו הופעה שבה אני מאלתרת על פסנתר שלוש שעות, כמעט בלי הפסקה, ומקבלת אהבה לווריד. זה מרגיש כאילו חיבקו אותך 1,000 איש. משהו ששווה בהחלט לקום בשבילו בחמש בבוקר ולנסוע לתל אביב.”
במקביל לכל עיסוקיה היא עובדת כעת על פרויקט גדול באמת: הקלטת EP ובו “חמישה שירים בליווי שני נגני ג’ז מדהימים: אברי בורוכוב על הקונטרבס ואביב כהן על התופים. את השיר הראשון כבר הקלטנו: גרסת כיסוי בסגנון ג’אז לשיר Wanna Be Yours של Arctic Monkeys, שהושמעה בתכנית ‘רוקר טוב’ של בועז כהן ברדיו FM88. ה-EP הזה ממש חשוב לי – הרי בשבילו חסכתי כל הקבע. בסופו של דבר המוזיקה היא אחד הדברים שבשבילם אני חיה.”
לדף הפייסבוק של סשה בקמן: https://www.facebook.com/Sasha.Bakman.piano
“כאילו חיבקו אותך 1,000 איש.” סשה בקמן