סקופ! מדע מעניין את הציבור הרחב

מחקר משותף של חוקרים בטכניון ובמכון דוידסון לחינוך מדעי מגלה: חדשות מדעיות מעניינות את הקהל הישראלי לא פחות מתכנים חדשותיים אחרים

ידיעות מדעיות שנכתבו על ידי מדענים מעניינות את צרכני החדשות לא פחות מכתבות מדעיות ואחרות שכתבו עיתונאים. כך עולה ממחקר שפרסמו ב-PLOS ONE חוקרים מהטכניון וממכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע.

ד"ר ארז גרטי, ראש תחום תקשורת המדע במכון דוידסון

פרופ' אילת ברעם-צברי, ראש קבוצת תקשורת המדע בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון. צילום: כפיר זיו

יעל בראל-בן דוד

את המחקר הובילה יעל בראל-בן דוד, דוקטורנטית בקבוצת תקשורת המדע בטכניון. לדבריה, “כולנו מתגאים במדע הישראלי אך ישראלים רבים אינם חשופים אליו, בין השאר משום שאירועים פוליטיים דוחקים במקרים רבים את החדשות המדעיות. המחקר הנוכחי מבהיר לנו שהציבור הישראלי מתעניין בתוכן מדעי שנכתב על ידי מדענים. אני מקווה שהממצאים שלנו יעודדו את המדענים לכתוב יותר, בידיעה שיש להם קהל סקרן, ואת עורכי האתרים להכניס ידיעות כאלה ללא חשש שיפגעו ברייטינג.”

“עורכים רבים טוענים שהמדע לא ‘מוֺכֵר’, שאין לו רייטינג,” מסבירה פרופ’ אילת ברעם-צברי, ראש קבוצת תקשורת המדע בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון. “המחקר שלנו מפריך את הטענה הזאת. הוא מראה שאם אורזים את המדע בצורה מעניינת ורלוונטית, ולא מפרסמים אותו רק במדור המדעי, הוא ימשוך גם קוראים שאינם חובבי מדע מוצהרים.”

ראש תחום תקשורת המדע במכון דוידסון, ד“ר ארז גרטי, אמר כי “מדע הוא תוכן מעניין. המדע לוקח מגוון תופעות בעולם ומסביר כיצד הן עובדות. כאשר מציגים תוכן מדעי לציבור בפלטפורמות החדשותיות, אנשים יקראו אותו בדיוק כפי שהם קוראים חדשות בכל תחום אחר. אחרי הכול, המדע הוא החיים עצמם.”

על פי הממצאים, שהפתיעו את החוקרים, מספר הצפיות הממוצע בכתבות של מדענים באתר Ynet היה גבוה ביותר מ-20% ממספר הצפיות הממוצע בכתבות אחרות באותו הזמן ובאותו המדור. גם זמן השהייה הממוצע בכתבה היה ארוך יותר בכתבות שנכתבו על ידי מדענים.

בקבוצת הכתבות הראשונה נכללו 150 כתבות של סטודנטים לתארים מתקדמים במדעים, המשתתפים ב”תוכנית הכתבים” של מכון דוידסון שנועדה להכשיר אותם בכתיבה פופולרית. בקבוצת הכתבות השנייה נכללו כתבות שונות של כתבי האתרים.

אחת הכתבות שהסעירו את הקוראים עסקה בחיפושיות ריגול סייבורגיות. מדובר בכתבה ארוכה למדי (כ-1,200 מילים) הדנה באפשרות “לחטוף” את המערכת התנועתית של חרקים כדי לכוון אותם למקומות רצויים בעזרת שבב שיורכב על גבם, ואולי אף להשתמש בהם כמצלמות וידאו ניידות. כתבה זו, שנכתבה על ידי דוקטורנט במכון ויצמן, משכה עשרות אלפי גולשים ועוררה 28 דיונים.

המחקר התאפשר הודות לנכונותם של עורכי אתרי החדשות המובילים, מאקו ו-Ynet, לספק לחוקרים את מדדי האינטראקציה של קהל הקוראים עם התוכן המפרסם באתרים אלה. על סמך נתונים אלה השוו החוקרים את מספר הכניסות לכל כתבה, את משך השהייה בכתבה ואת מספר התגובות והלייקים. המסקנה, כאמור, היא שכתבות מדעיות שנכתבו על ידי מדענים מעניינות את הקהל לא פחות מכתבות מדעיות ואחרות שנכתבו על ידי עיתונאים.

למאמר ב- PLOS ONE   לחצו כאן