מעבר לקשת

פיראס משעור, בן 23, החל לנגן בכינור בגיל צעיר מאוד. “כשאני ואחי התאום הגענו לגיל שש, אימא שאלה אותנו במה נרצה לנגן. באותה תקופה ראיתי בטלוויזיה קאנון – כלי פריטה ערבי-טורקי – אבל אימא לא הכירה מורים לקאנון אז היא הציעה לי כינור. הסכמתי מייד, כי בטלוויזיה, בסרטים של טום וג’רי, ראיתי גם כינור.”

הדוקטורנט פיראס משעור

פיראס החל את דרכו המוזיקלית אצל מורה פרטי בנצרת ובהמשך החל ללמוד בבית האומנויות למוזיקה ומחול בקיבוץ מזרע עם המורה אורי לביא. בגיל עשר הצטרף לתזמורת דיוואן מזרח-מערב בניצוחו של דניאל בארנבוים, שם היה הנגן הצעיר ביותר, וכעבור שנה כבר יצא עם התזמורת לסיבוב הופעות בעולם. בגיל 12 החל ללמוד בקונסרבטוריון פוליפוני בנצרת בהנהלת נביל עבוד-אשקר, משם עבר ללמוד אצל חיים טאוב, שהיה הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. במהלך השנים זכה בפרסים שונים ובהם פרס ראשון ע”ש פאול בן חיים, ומבקר המוזיקה נעם בן זאב כתב עליו בעיתון “הארץ”: “הכנר פיראס משעור ב’סימפוניה ספרדית’ של לאלו: יצירה שהיא לכאורה גדולה בכמה מספרים על ילד בן 14, אבל הסתבר שפיראס צלח את הווירטואוזיות שלה עם יד ימין בתנועות רחבות וצליל גדול.”

את לימודי התיכון עשה משעור ב”נזירות סנט ג’וזף” בנצרת, הנחשב לאחד מבתי הספר הטובים בישראל. כשסיים את כיתה י”ב בהצטיינות, עם בגרות מורחבת בפיזיקה, כבר הייתה בידו הצעה למלגה מלאה ללימודי מוזיקה בברלין, אבל הוא התלבט. “בעצם דחיתי את ההחלטה בשנה, שבמהלכה ניגנתי וחשבתי על העתיד. קריירה של מוזיקאי היא לא דבר פשוט, וכבר ראיתי מוזיקאים מקצועיים שההתמקדות במוזיקה לא איפשרה להם להתפתח בהמשך לתחומים אחרים. לכן התלבטתי, ובסופו של דבר החלטתי על לימודים אקדמיים מעשיים.”

משעור בחר במסלול להנדסה ביוכימית בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון – ולא הפסיק לנגן. יתרה מזו, הוא הצטרף לתוכנית “אלחאן”, המביאה לבתי ספר ולגנים את בשורת המוזיקה הקלאסית ועימה את בשורת הדו-קיום – נגנים יהודים וערבים העובדים בשיתוף פעולה מלא. וכל השנים, גם כיום, הוא מנגן בסופי השבוע עם אחיו מג’ד, פסנתרן מחונן העושה כיום תואר שלישי בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. “אז לא עזבתי את המוזיקה אבל ויתרתי עליה כמקצוע,” הוא אומר, “וכיום ברור לי שהבחירה נכונה. אימא שלנו תמיד רצתה לנגן, אבל תנאי החיים לא איפשרו לה ללמוד אצל מורה אז היא לימדה את עצמה. לשמחתי, היא החליטה לתת לי ולאחי התאום את מה שלא יכלה להשיג בעצמה – לימודי מוזיקה מסודרים. זאת מתנה שתלווה אותנו תמיד.”

שלא במפתיע, פיראס הוא סולן בתזמורת הסימפונית של הטכניון. במסגרת זו שמע אותו דיקן בית הספר לתארים מתקדמים ע”ש ג’ייקובס, פרופ’ דן גבעולי, שכתב לו: “הנגינה שלך עוצרת נשימה. זה כל כך מחמם את הלב לראות סטודנט, ועוד בטכניון, שהוא גם נגן וירטואוז (ויודע להופיע), גם סיים תואר ראשון בטכניון בהצטיינות בהנדסה ביוכימית, וגם סטודנט מצטיין בתואר מתקדם.”

ואכן, פיראס משעור הוא כיום סטודנט במסלול ישיר לדוקטורט בפקולטה לביולוגיה. “בתיכון לא למדתי ביולוגיה, אבל כאן בלימודי הביוכימיה לתואר ראשון התלהבתי מאוד מהמחקר הביולוגי, ולקראת סוף התואר הוצע לי להשתלב במחקר. כך הגעתי לפקולטה לביולוגיה ולמעבדה לחקר יציבות הגנום ותיקון נזקי הדי-אן-איי בראשות פרופ’ נביה איוב.”

מחקר הדוקטורט של משעור מתעסק ברפואה מותאמת אישית ומתמקד בגילוי דרכים חדשניות ויעילות למיגור ממוקד וסלקטיבי של תאי סרטן הריאה. כדי לממש זאת מסתמך משעור על עיקרון הקרוי Synthetic Lethality, שכבר יושם בהצלחה בטיפול בסוגים מסוימים של סרטן השד. עיקרון זה מבוסס על גילוי גנים שהשתקתם גורמת למוות סלקטיבי של התאים הסרטניים בלבד. זאת על סמך העובדה שמוטציות מסוימות מתקיימות רק בתאים הסרטניים וכך מאפשרות להבדיל בינן ובין תאים בריאים. לדברי משעור, העוסק כאמור בתאי סרטן ריאה, “לאחרונה התגלו כמה גנים שהשתקתם אכן הרגה תאי ריאה סרטניים, וכעת אנחנו בודקים את השפעתם על מיגור גידולים סרטניים בעכברים.”

כל התיאור הזה עולה בקנה אחד עם המגמה הנוכחית של רפואה מותאמת אישית. “במקום לתקוף את הגידול בטיפול כימותרפי כולל, הפוגע בתאים סרטניים ובתאים בריאים כאחד, אנחנו מציעים לפגוע בתאים הסרטניים בלבד. באופן זה גדלה יעילות הטיפול ופוחתות תופעות הלוואי הנגרמות מפגיעה בתאים בריאים.”

משעור מאמין ששילוב גישת הטיפול המבוססת על Synthetic Lethality עם גישות טיפוליות אחרות, כגון אימונותרפיה המגייסת את תאי מערכת החיסון כדי לתקוף את תאי הגידול הסרטני, עשוי להפוך את מחלת הסרטן ממחלה קטלנית למחלה כרונית שאפשר לשלוט בה. משעור מתכוון לעסוק בתחום מרתק זה גם בעתיד במסגרת לימודי הפוסט-דוקטורט.

קרדיט לתמונת השער: Massad Habib