צליאק – מה שרצית לדעת, בקצרה

פרופ’ יעל קופלמן

מחלת הצליאק, הקרויה בעברית דגנת או כרסת, היא דלקת אוטואימונית כרונית הפוגעת בדופן המעי הדק. מחלה זו מתפתחת בתגובה לחשיפה של רירית המעי לגלוטן, חלבון המצוי בדגנים. המחלה עשויה להופיע בילדים ובמבוגרים והיא קשורה לייצור עצמוני של נוגדנים לחלבון הגלוטן. מעריכים את שכיחות המחלה באחוז אחד מכלל האוכלוסיה, ויש נטייה להימצאותה בקרובי משפחה.

אבחון המחלה מבוסס על זיהוי הנוגדנים בבדיקת דם סרולוגית ועל בדיקה אנדוסקופית של המעי הדק באמצעות מכשיר הגסטרוסקופ יחד עם נטילת דגימה להערכה מיקרוסקופית. לעיתים, כבר בעת התבוננות ברירית התריסריון אפשר לראות שהיא שטוחה ומחורצת – חשד שמדובר במחלת צליאק. ביופסיה מאפשרת חקירה מיקרוסקופית מעמיקה של מראה רירית המעי הדק ומאשרת את האבחנה: השטחה של הסיסים ושגשוג של הבלוטות, יחד עם ריבוי תאי דלקת לימפוציטיים, אופייניים לרירית המעי בצליאק.

במקרים שהתמונה הקלינית אינה ברורה דיה, או כאשר מבקשים לבדוק בני משפחה של חולי צליאק, אפשר לבצע בדיקה גנטית לנוכחות הנשאות למחלה (מיפוי מוקד בגן המקודד לחלבון HLA-DQ2/DQ8 ). הגן מצוי כמעט בכל חולי הצליאק, אך גם באנשים בריאים רבים באוכלוסייה, ולכן משתמשים בבדיקה הגנטית רק כדי לשלול מחלה (אם לא נמצא גן כזה – כנראה אין צליאק).

מנעד הסימפטומים במחלה רחב, מסימפטומים קשים (שלשולים מרובים, תת ספיגה, ירידת משקל וחסרים של חומרים חיוניים לגוף) ועד סימפטומים קלים (אי נוחות בטנית, נפיחות, יציאות רכות וכו’). במקרים מסויימים מופיעה המחלה ללא שום סימפטומים ישירים במערכת העיכול, אלא רק בסימנים עקיפים כגון אנמיה של חסר ברזל או פריחה עורית מסויימת.

מאחר שהבסיס למחלת הצליאק הוא אימוני, היא יכולה להתלוות למחלות אוטואימוניות אחרות באותו אדם,  למשל סכרת נעורים, דלקת בבלוטת התריס או מחלת עור.

דלקת כרונית ארוכת שנים במעי הדק, שאיננה מטופלת, עלולה להביא לשינויים נוספים במעי כמו התכייבויות קשות או התפתחות לימפומה במעי. לכן הטיפול, המבוסס על הרגלי התזונה, חשוב והכרחי.

הימנעות מאכילה של מוצרים המכילים גלוטן מרגיעה את התהליך הדלקתי ומשפרת את מבנה רירית המעי שנפגעה, את הספיגה של המוצרים החיוניים ואת התסמינים. כל חשיפה מחודשת של המעי הרגיש לגלוטן תעורר מחדש את התגובה הדלקתית. לכן חשובים הייעוץ הדיאטני והדבקות בדיאטה ללא גלוטן.

בגלל הפרעה בספיגה במעי רצוי לבדוק בבדיקות דם אם קיימים חסרים בוויטמינים או מינרלים חיוניים ולהשלימם לפי הצורך.

לאחרונה פורסם מחקר ראשוני בעיתון הרפואי NEJM המציג שימוש בתרופה ביולוגית, החוסמת אצל חולי צליאק את תגובת הנוגדנים בחשיפה לגלוטן, ואת השפעתה המזיקה לרירית המעי. בכך קיימת הבטחה לעתיד, של אפשרות לבלימת המחלה באמצעות תרופה. בכל מקרה, נכון לעכשיו, חשובה ההקפדה על תזונה מותאמת ונכונה.

לתמיכה וייעוץ בשאלות מיוחדות אפשר להצטרף לקהילת החברים בעמותת חולי הצליאק בישראל: https://www.celiac.org.il.

פרופ’ חבר קליני יעל קופלמן היא יו”ר חוג גסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון ומנהלת מכון גסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד במרכז הרפואי הלל יפה, חדרה