לפרוץ את תקרת הזכוכית

מרץ 2020. נגיף הקורונה מטיל את אימתו על תושבי העולם. בישראל מוכרז סגר קפדני שמשאיר את מרבית תושבי המדינה סגורים בבתיהם.

באותם ימים מטורפים ישבה סופי סגל בביתה שבכרמל, עם בעלה ושני ילדיהם, מול הצגת ילדים ששודרה בטלוויזיה. סופי הציצה באתר חדשות אינטרנטי וגילתה כי דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית דאז, הכריז כי הוא צורך הידרוקסיכלורוקווין כדי לצמצם את חומרת התסמינים במקרה שיחלה בקורונה. כדוקטורנטית בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון הסתקרנה סופי מהפוטנציאל המחקרי הטמון בשימוש בתרופה זו והחליטה לבחון את שילובה של התרופה במחקרה על פעילות קוצב הלב.

“הידרוקסיכלורוקווין, תרופה המשמשת לטיפול במגוון מחלות אוטואימוניות, אכן נמצאה אפקטיבית במידה מסוימת נגד תסמיני קורונה,” מסבירה סגל, “אולם זאת במחיר מסוים; אחת מתופעות הלוואי של התרופה היא האטה של קצב הלב (ברדיקרדיה) ועל כן היא עלולה לסכן חולי קורונה הסובלים מפגיעה בתפקוד הפיזיולוגי ובוודאי אוכלוסייה בסיכון.”

צילום: רמי שלוש

הכרזתו של טראמפ הדליקה נורה במוחה של סגל, החוקרת בעבודת הדוקטורט שלה את פעילותו של קוצב הלב הטבעי – רקמה המקנה ללב את קצב הפעימה שלו. לדבריה, “יש כמה מוקדים שקוצבים את פעימות הלב. אם קוצב אחד נפגע, אחר יכול לחפות עליו – אך קצב פעימת הלב ישתנה בהתאם. כשהפגיעה נרחבת מתפתחות הפרעות כגון אי ספיקת לב, פרפור חדרים, פרפור עליות ועוד. כאן במעבדה אנו חוקרים את התהליכים הביולוגיים, הכימיים והחשמליים שמעורבים ביצירת פוטנציאל הפעולה לקיצוב הטבעי של הלב, ואת השפעתן של תרופות שונות על תפקוד הלב.”

את מחקר הדוקטורט שלה עורכת סגל בהנחייתה של פרופ’ יעל יניב, ראש המעבדה למערכות ביו-אנרגטיות וביו-חשמליות. לכן היא שיתפה את פרופ’ יניב ואת עמיתותיה למעבדה ב”הצהרת ההידרוקסיכלורוקווין” של טראמפ. כך נולד הרעיון שהוביל למחקר מקורי ומרתק שזו השורה התחתונה שלו: אם המטופל יקבל הידרוקסיכלורוקווין יחד עם תרופה שמגבירה את קצב הלב הוא ירוויח משני העולמות: בלימת המחלה ושמירה על קצב לב תקין. מחקר זה הוביל לזכייתה ביום המחקר הפקולטי באותה שנה.

סופי סגל נולדה במינסק, בירת בלארוס, ועלתה לישראל בגיל שנה בשנת 1990. בגיל שמונה התמקמה עם אימה בחיפה, בשכונת רמת רמז הסמוכה לקריית הטכניון. “המיקום לא היה מקרי. אימי ניווטה את ספינת חיי וייעדה אותי מגיל אפס ללימודים בטכניון. כל בני משפחתי הם  מהנדסים בוגרי הטכניקום ברוסיה. קיבלתי חינוך סובייטי שהחדיר בי שאיפה למצוינות, אשר באה לידי ביטוי גם בפעילות ספורטיבית שמהווה חלק בלתי נפרד מחיי.”

אותו חינוך סובייטי, לדבריה, הוביל אותה ללימודי פסנתר מגיל חמש, להצטיינות בכיתה המדעית בתיכון, לשירות בתחום האלקטרוניקה ביחידה 8200 וכמובן לתואר ראשון, שני ושלישי בטכניון במהלכם רשמה הצלחות רבות. “בעיניי, החינוך הסובייטי שלאורו גדלתי והתחנכתי עיצב את התפיסה לפיה אין דבר העומד בפני הרצון. הכול תלוי בך, ואם את רוצה להצליח את חייבת – בעיקר – לדעת לקום מהנפילות. בלי היכולת הזאת אי אפשר לקיים קריירה מדעית, שהכישלונות הם חלק בלתי נפרד ממנה.”

הבחירה בטכניון הייתה כאמור ברורה מאליה. “כבר כתלמידה נמשכתי למקצועות המדעיים, לרבות כימיה, ביולוגיה ואלקטרוניקה, וחיפשתי לקשור את כל אלה לעולם הרפואה. ביום הפתוח בטכניון נחשפתי לייעודי בפקולטה להנדסה ביו-רפואית, שהפכה עבורי לבית בעשור האחרון.”

כיום, כדוקטורנטית וכמתרגלת מצטיינת, היא עצמה מככבת בימים הפתוחים, בהם מארחת הפקולטה מועמדים צעירים המתלבטים מה ללמוד. “לגייס לכאן סטודנטים מעולים זאת זכות גדולה,” היא אומרת, “והמאמץ שלנו נושא פרי – אם במחזור שלי בתואר הראשון היו בפקולטה בקושי 30 סטודנטים, כיום יש בסביבות 150 בכל מחזור. זו פקולטה שמשקיעה רבות בהוראה, וזה ניכר מאוד ברמת הלימוד ובתחושה של הסטודנטים.”

בסיום התואר הראשון נפגשה סופי עם פרופ’ דפנה וייס, חברת סגל בפקולטה, שסיפרה לה על חברת סגל חדשה המצטרפת לפקולטה – ד”ר יעל יניב, כיום פרופסור. יעל הצטרפה לשיחה, וכל השאר היסטוריה; סגל, שהייתה לסטודנטית השנייה במעבדה של יעל בטכניון, המשיכה אצלה לתואר שלישי שאותו תסיים השנה. “יעל היא השראה עצומה,” אומרת סופי. “היא מקצוענית אמיתית, שמאמינה במה שהיא עושה. היא מאמינה בכוח הנשי וסוחפת אותנו אחריה.”

עמיתותיה של סגל לניסויים במעבדה הן הדוקטורנטיות לימור ארבל גנון, העוסקת בחקר רקמת קוצב הלב בעכברים, סביון מזגאוקר סמיה החוקרת תאי לב אנושיים ונועה קירשנר-פרץ החוקרת את עליות הלב בארנבים. “במסגרת שיתוף הפעולה בינינו אנו מפתחות הבנה רחבה ומעמיקה של פעילות קוצב הלב ושל האפשרויות לשפר את תפקודו במקרה הצורך בהקשר של שימוש בהידרוקסיכלורוקווין. במחקר זה הצלחנו למפות את המנגנונים המובילים לתופעת הלוואי של התרופה ולהראות כי שימוש בתרופת מדף אחרת מבטל את האטת קצב הלב.” במודל החיה ובניסויים בתאים ממקור אנושי אומתה יעילות השימוש המשולב של שתי התרופות, וממצאים אלה עשויים להוביל למחקר קליני שיבחן את יעילותו של שילוב זה בבני אדם.

ראוי לציין כי כיום, הפרעות קצב הנגרמות כתוצאה מפגיעה בתפקוד קוצב הלב הטבעי מטופלות באמצעות השתלה של קוצב מלאכותי. “קוצבים אלה הם פולשניים, מצריכים תחזוקה שוטפת וחושפים את המטופל לסיכונים מגוונים,” מסבירה סופי, הבוחנת במחקרה את האפשרות לייתר את הצורך בהשתלה של מוצר מלאכותי, זאת על ידי טיפול בקוצב הטבעי באופן תרופתי ולא פולשני.

התואר השני של סגל הוקדש לפיתוח שיטת תרבית לגידול תאי קוצב בתנאי מעבדה. שיטה זו מוכיחה כי תאי הקוצב, המופקים מארנבים, שומרים על תכונותיהם בתרבית, הודות להוספת חומר מעכב פעימה. “על בסיס זה,” היא אומרת, “אפשר לערוך ניסויים בתרביות ולנבא תוצאות זהות באורגניזם החי.”

“פרופ’ יניב,” מציינת סגל, “היא מנחה, חברה ולעתים משמשת כאמא עבורנו, בנוסף לילדיה. אנו, החוקרות במעבדה, עובדות בשתי משמרות מלאות שכל אחת מאתגרת לכשעצמה; אנו גם חוקרות במעבדה במשרה מלאה וגם אימהות. ניהול התא המשפחתי, בדגש על גידול הילדים, מוטל בעיקרו על הנשים, ועל כן אנו חורטות על דגלנו את האיזון בין שתי המשרות. המשפחה עבור פרופ’ יניב היא ערך עליון, ולכן בשעת משבר היא מעודדת אותנו להתמקד בצרכים האישיים והמשפחתיים. עם זאת, ברור לכולנו שעלינו להשלים את הפער הנוצר במחקר, וכל זה דורש – בעיקר – אמון.”

המשפחה היא ערך עליון גם עבור סופי, והכוונה היא לבעלה זוהר ושני ילדיהם – תבל, בן שש וחצי, ולורל, בת שלוש וחצי. “את זהר הכרתי כשהייתי בת 18 והוא בדיוק התגייס לשירות קבע ביחידה מיוחדת. הרקע שלו שונה לחלוטין משלי – הוא גדל בצפת במשפחה מסורתית, אמא מרוקאית, אבא רומני, שני אחים ואחות. הוא השלים תואר שני ולימודים רבים נוספים ומגוונים וכיום הוא מנהל בחברה לביטחון ומודיעין עסקי. אני מאמינה שמשהו בתרבות האחרת משך אותי – המשפחה המורחבת, המסורת, החופש לבחור מה ללמוד ומה לעשות, המאכלים, החום והלבביות. לשמחתי, הילדים שלנו גדלים לתוך המציאות המעורבת שלנו והם לגמרי עיוורים להבדלים העדתיים הללו.”

מעבר להצלחתה בהוראה, במחקר ובתחום המשפחתי, היא גאה מאוד בפרויקט חברתי שהיא מקיימת עם חברתה למעבדה לימור ארבל-גנון. השתיים, דוקטורנטיות ואימהות צעירות, התגייסו לפעילות התנדבותית שיזמו בפקולטה – סיוע לקשישים בחיפה ובקריות בסיוע מחלקות הרווחה העירוניות. מתוך כך נולדה חברות אמיצה וייחודית בין לימור וסופי לקשיש ניצול שואה שנמלט מפולין לאוקראינה בגיל חמש, נכלא בסיביר ועלה לארץ בשנת 1948. השתיים הצליחו לגייס את תושבי חיפה והקריות שתרמו לו ציוד חם ומזון לחורף ואף בישלו עבורו מאכלים פולניים ייחודיים שאליהם התגעגע כל כך.

בקרוב תסיים סגל שתיים עשרה שנות לימוד בטכניון, וככל הנראה תצא לכבוש את היעדים הבאים בתעשייה הביו-רפואית כדוקטור מן המניין. “מרבית שנותיי בטכניון הוקדשו לחקר הלב במגוון שיטות מחקר. אני מוקירה תודה לבית החם והמקצועי שהיוו עבורי הטכניון בכלל והפקולטה בפרט. בזכותם צברתי ידע הנדסי רב, מיומנות במחקר מעבדתי ‘רטוב’ ויכולת אוטודידקטית ונחשפתי לפלטפורמה המחברת בין מדע, טכנולוגיה ויישומים רפואיים. מבחינתי יום האישה הבינלאומי הוא ציון דרך משמעותי לכלל הנשים באשר הן ובפרט לנשים במדע שעשייתן תורמת לא אחת לאנושות כולה.”