כעבור 52 שנה: משה סבתו קיבל את תעודת הסיום בטכניון

משה סבתו עם תמונת המחזור ותעודת הסיום

יום הולדתו ה-74 של משה סבתו נערך במיקום בלתי שגרתי: קמפוס הטכניון בחיפה. משה ואשתו חנה הגיעו מביתם ביישוב חשמונאים ובטכניון המתינו להם בני המשפחה – אחים ואחיות, ילדיהם ונכדיהם. בטקס קיבל משה את התעודה המקורית של סיום הלימודים בטכניון מדיקנית הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי פרופ’ עדית קידר וממזכירת לימודי הסמכה אפרת נתיב-רונן. נכדו אלחנה שר לכבודו את שירו של הרב קוק, “כנפי רוח”.

האירוע נולד בפגישה מקרית בין מנהלת מרכז המבקרים בטכניון, נעמי ביטנסקי, לאחת מבנותיו של משה, שסיפרה לנעמי שעד היום לא הגיע משה לאסוף את תעודת הסיום. בבדיקה בארכיון לימודי הסמכה נמצאה התעודה ולידה ציוניו הטובים של משה משנות לימודיו בפקולטה להנדסת חשמל.

משה סיפר בטקס כי בזמנו, כשנקרא לקבל את התעודה בטקס הבוגרים בטכניון, לא היה לו מספיק כסף לנסוע מירושלים לחיפה ולכן הסתפק בהעתק שנשלח אליו. הוא הוסיף כי הוא מתרגש מאוד מהמעמד, המבהיר כמה ארוכה הדרך שעבר מאז, וציטט את יעקב אבינו במילים: “כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת”.

משה סבתו נולד במצרים ועלה לארץ באונייה בגיל תשע עם משפחתו – שני הורים וחמישה אחים ואחיות. בישראל נכנסה המשפחה למעברה בקרית יובל, ירושלים. האב יעקב, שעבד במצריים במכירת נעליים, החל לעבוד בישראל בדואר. המשפחה הייתה דלת אמצעים והתגוררה בשני חדרים בלבד, אבל האב יעקב הפציר בילדיו ללמוד “מקצוע רציני” באקדמיה. האח הגדול בחר בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית ואילו משה החליט כבר בגיל צעיר להשקיע בלימודים. לשם כך השקיע עוד לפני החטיבה בלימודים, ובתום התיכון התקבל לטכניון – לפקולטה להנדסת חשמל.

משה סבתו מקבל את התעודה מדיקנית הפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי פרופ’ עדית קידר

בטקס סיפר משה כי לא עזב את ירושלים עד גיל 17, כאשר אחיו הציע לו לנסוע ברכבת לחיפה. שנה אחר כך ב-1966, כבר החל ללמוד בטכניון. “יום אחד,” הוא מספר, “באמצע הרצאה, נכנס מישהו לכיתה, קרא בשם משה סבתו ומסר לי מברק שבו היה כתוב ‘אבא נפטר’. זה היה רגע מאוד קשה, והמשמעות הייתה גם כלכלית – מעכשיו אצטרך גם לפרנס את אמי ואחותי.” ואכן, משה נאלץ לממן לבדו את הלימודים ואת הוצאות הקיום, זאת באמצעות שיעורים פרטיים ועבודת לילה במרכז המחשבים בטכניון. “הייתי מקבל מהחוקרים את כרטיסי החישוב ומריץ את החישובים בלילה.”

בשנת הלימודים האחרונה אמר לו הדיקן שכדאי שיפסיק לעבוד בלילות, אחרת לא יצליח לסיים את לימודיו כראוי. בזכות מלגה מיוחדת שקיבל מהטכניון הוא הצליח לסיים את לימודיו בשנת 1970. זו הייתה תחילתה של קריירה מרשימה ומשמעותית.

לאחר הלימודים חזר לירושלים, התגייס לחיל האוויר, שם שירת כקצין בתחום הל”א. בתום השירות הצטרף לתעשייה האווירית, שם הגיע לתפקידים בכירים בתחום של כלי טיס בלתי מאוישים – מלטים ומזל”טים. הוא פרש לפנסיה רק לפני כשנתיים בעקבות הקורונה. משה סבתו חתום על פטנטים רבים בנושא כלי רכב בלתי מאוישים, מצלמות ורדאר, מערכות לניווט אוטונומי, איכון עצמים, מערכות התראה בכלי טיס. מאחר שלא התגאה בהישגיו הרבים, אפילו במשפחתו לא יודעים את כל פרטי תרומתו לביטחון המדינה.

משה ואשתו חנה מתגוררים ביישוב חשמונאים בבית שבנו בעמל כפיהם. לשניים ארבעה ילדים שכל אחד מהם הקים משפחה ברוכת ילדים. הארבעה הם נרדית (בעקבות שיר השירים: כפרים עם נְרָדִֽים, יוקדה (בעקבות ספר ויקרא: אש תמיד תּוּקַד עַל המזבח), יעקב על שם אביו של משה והירצת (מלשון ריצוי בעקבות ספר ויקרא: והירצת את שבתותיה). לדברי בתו יוקדה, “הסיפור הגדול של אבא אינו התעודה; הסיפור הוא ההשראה שהוא נתן לנו ולכולם: לא לפחד, לא לוותר. לדבוק במטרה, לדעת שגם מי שמתחיל מאפס יכול להגיע רחוק, ולא להתפאר בהישגיך.” גם משה עצמו אמר כי התעודה אינה העיקר אולם הוא מקווה שהאירוע יעורר בצאצאיו מחשבות על לימודים בטכניון.”

משה סבתו מקבל את תמונת המחזור ממנכ”לית ארגון הבוגרים רותי דונג

גם כיום, בגיל 74, משה הוא אדם עסוק מאוד העוסק בתורה, לומד טכנולוגיות חדשות, מסייע לנכדיו בלימודים ובהכנה לבגרות ומתקן בעצמו את הדברים שמתקלקלים בבית.

מזכירת לימודי הסמכה, אפרת נתיב-רונן, אמרה כי היא מקווה שבוגרים נוספים שלא קיבלו את הדיפלומה המקורית יקבלו השראה מהסיפור, יאספו את התעודה ויחדשו קשר עם ארגון הבוגרים.

מנכ”לית ארגון הבוגרים רותי דונג העניקה לו סיכת בוגר טכניון ואת תמונת המחזור שלו. היא אמרה כי “שמחנו לארח בקמפוס את משה סבתו ולהעניק לו באיחור את הדיפלומה שהיה אמור לקבל בשנת 1970 כאשר סיים את לימודיו. בדבריו מעוררי ההשראה סיפר משה כי חרף הקשיים הכלכליים של משפחתו הוא השקיע מאמצים ניכרים כדי לסיים את הלימודים ואף קיבל מלגת סיוע מהטכניון. לאחר לימודיו המשיך לקריירה מרשימה בתעשייה האווירית. סיפור מרגש זה ממחיש את רוח הטכניון ואת החזון של המוסד המהווה בית לכל סטודנט וסטודנטית ומעודד אותם להצלחה ולמצוינות, ללא קשר לרקע שממנו הם מגיעים. ארגון בוגרי הטכניון מגייס בימים אלה תרומות לקרן המלגות במטרה לסייע לסטודנטים וסטודנטיות המתקשים לממן את לימודיהם, וכך להצמיח את דור העתיד הטכנולוגי של מדינת ישראל.”