הסופרפוזיציה של אליענה
השבוע העניק הטכניון תעודות תואר ראשון ל-1,770 הבוגרות והבוגרים של מחזור צ"ד. רק שמונה מהם השלימו שני תארים במקביל. אחת מהם היא אליענה רות ולך-וולף, בת 25, שהשלימה שני תארים ראשונים – בפיזיקה ובכימיה.
היא עשתה זאת במסגרת תוכנית הטכניון למצוינים. אליענה התחילה את לימודיה בטכניון בגיל 20 אבל את הטכניון הכירה עוד מילדותה, שכן הוריה מרים ונתן ולך, שניהם בעלי תואר דוקטור, השלימו את כל תואריהם המתקדמים בטכניון. אימה קיבלה את תואר הדוקטור ממש לאחרונה, אחרי שלימדה כאן אלגברה במשך 25 שנה.”כילדה הגעתי לטכניון המון,” מספרת אליענה, “ואני זוכרת איך השטתי סירות נייר במזרקה מול הפקולטה לכימיה. הלימודים בטכניון היו חלום ילדות, וזה היה חלק משמעותי במוטיבציה שלי להשקיע ברצינות בלימודים בתיכון.”
אליענה גדלה במורשת, יישוב קהילתי דתי-לאומי בגליל התחתון. הוריה עלו מארצות הברית בגילאי ה-20 ומאז נולדו להם 11 ילדים; אליענה היא השלישית. את לימודיה התיכוניים עשתה באולפנת בהר”ן בגדרה, שם למדה במגמות כימיה, ביולוגיה ומחשבים. את הבגרות במתמטיקה סיימה בכיתה י’ במסגרת תוכנית של אוניברסיטת בר אילן וגם לטכניון הגיעה במסגרת תוכניות הנוער. את עבודת הגמר בביולוגיה עשתה במכון ויצמן, והיא זוכרת כמה היא הייתה משמעותית עבורה. “הייתי בת 17, עם לא מעט ספקות לגבי האמונה הדתית שלי, אבל ההתעסקות בעולם החי הבהירה לי את המורכבות העצומה של העולם ורק חיזקה את האמונה שלי.”
את התארים הראשונים – בפיזיקה ובכימיה – עשתה במסגרת תוכנית הטכניון למצוינים, שהיא לדבריה “מסגרת מעולה שפותחת את הראש למחקר ולתחומים שונים כבר בתואר הראשון, דוחפת לעבודה קשה ולמצוינות ויוצרת קשרים בין-אישיים משמעותיים מאוד.” במהלך התואר הראשון החלה לעבוד במחקר עם פרופ’ יובל שגם מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך, שמנחה אותה כיום בתואר השני. במסגרת מחקר זה זכתה השנה במקום הראשון בתחרות הפוסטרים ביום המחקר בפקולטה לכימיה ובמקום השלישי ביום המחקר הכלל-טכניוני למשתלמים על שם ג’ייקובס.
מאחר שלא רצתה לוותר על שתי אהבותיה, כימיה ופיזיקה, היא מצאה לדבריה את “הסופרפוזיציה של שניהם” במחקרה הנוכחי, התוקף סוגיות כימיות בשיטות פיזיקליות. הסוגיה הכימית שמעסיקה אותה היא כיראליוּת – תכונה הקשורה לסימטריה של מולקולות – וההקשר הפיזיקלי הוא הכוח הגרעיני החלש השובר את הסימטריה הזו. קשר זה כבר הוסק על סמך שיקולים תאורטיים, אולם עד כה לא נמדד בניסוי, וזה האתגר הגדול של אליענה וקבוצת המחקר במעבדה.