חוקר הטכניון: השריפה בכרמל מהווה הזדמנות לתכנון משולב של השימושים השונים ביערות הכרמל, כדי למנוע נזקים בפעם הבאה שתגיע בוודאות

“צריך להסתכל על הכרמל ועל המרחב כולו כשילוב של אדם וסביבה. והתשובה היא תכנון – תכנון משלב (Integrative Design)”, כך אמר פרופסור שמאי אסיף מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ביום עיון שערכו הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הפקולטה להנדסה אזרחית ו”קמפוס ירוק”.

לדבריו, התחממות כדור הארץ, העיור, הגלובליזציה ואפילו הוירטואליזציה ושאר התהליכים המואצים העוברים על העולם צריכים להשפיע על התכנון האורבני, ויש להסתכל על המרחב כולו כשילוב של אדם וסביבה. “אם לא נסתכל בראייה כוללת תמיד יהיו אנשים שיתריעו ושום דבר לא יקרה, ותמיד הם יגידו שמישהו אחר שם להם רגל או חסמים”. לדבריו, לאחר השריפה ב-1989 הוחלט להכין תוכנית מתאר כוללת לכרמל, אך כל גוף – רשות הטבע והגנים, התושבים, העיריות השונות וכל שאר הגופים השותפים בנה תוכנית לעצמו בלי שאף אחד ייראה את התמונה הכוללת.

אחד הקונפליקטים הבולטים הוא בין התושבים לבין עצמם – מצד אחד יש המבינים את הצורך באיזורי חיץ בינם לבין היער כדי למנוע אסון  מצד שני, איכות החיים שלהם נובעת בין היתר מכך  שהם טבולים בירק. כדוגמאות לתכנון משלב הביא אסיף את תכנון מרחב ניצנים לקראת פינוי גוש קטיף שבאמצעותו הוסר האיום על מרחב הדיונות של ניצנים שהוא אחד מאזורי הדיונות האחרונים בארץ, וכן הוספת יישובים במזרח לכיש, מבלי לפגוע במרחב הביוספרי של שפלת יהודה.

שלושה חוקרים מאוניברסיטת חיפה הציגו את השפעת השריפה על מגוון המינים ועל הקרקע בכרמל.  פרופסור עדו יצחקי מהחוג לביולוגיה באוניברסיטת חיפה ואנשי מעבדתו חקרו כיצד משתנה המגוון הביולוגי של בעלי חיים לאורך זמן. בשל שינויים בסביבה כגון גובה העצים (אורן, לוטם, קידה) אחוז כיסוי הצומח, אחוז כיסוי הקרקע (כלומר מה שנשאר אחרי הסחף) והזמן – יש שינויים בחברת החי ביער. למעשה חברה זו משתנה כאשר בכל שלב של שיקום מהשריפה מינים אחדים משגשגים ואחרים נעלמים. בסך הכל מגיע שיא מגוון המינים 13-20 שנה לאחר השריפה ובתנאי כמובן שלא הייתה שריפה נוספת באותו מקום. הבעיה בכרמל היא שהשריפות הולכות ונעשות תכופות – כל 5-8 שנים.

פרופסור גידי נאמן מהחוג לביולוגיה באוניברסיטת חיפה וקמפוס אורנים תיאר את מחזור חייו של אורן ירושלים, ואת האסטרטגיה שלו להנביט זרעים שיצמיחו עצים חדשים דווקא לאחר שריפה. “יש הרואים באורן ירושלים אויב השריפה – מי שמסתובב בשטח רואה שבשטחים שהיו מכוסים באורנים הייתה שריפה והיכן שהיו אלונים – הרבה פחות. שריפה היא חלק של המערכת הטבעית בחלקים גדולים של העולם. בישראל אין סופות ברקים בקיץ כמו בארה”ב, ולפיכך כל השריפות הן מעשה ידי אדם. ישנם עצים כגון אלון, אלה, זית ועוד שבהם רק החלק שמעל הקרקע נשרף אך השורשים מצמיחים אותו מחדש”, אמר.

כמו בעלי החיים, מסתבר שגם עצי האורן זקוקים לעשרים שנה כדי לייצר בנק זרעים בצמרות שיאפשר התחדשות לאחר שריפה, ומכיוון שהשריפות מתרחשות לעיתים תכופות יותר, יש מקומות שהתקרחו מאורנים. עם זאת, הוסכם על כולם כי צפיפותו של אורן ירושלים בכרמל גבוהה מדי וכדאי לדללו.

ד”ר לאה ויטנברג מהחוג לגיאוגרפיה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה סקרה את תופעת סחיפת הקרקע וחשיפת הסלעים שמתחתיה, דבר הגורם לפגיעה במגוון הצמחים שיכולים אחר כך להקלט בקרקע. מסתבר שגם גשם בינוני כמו שהיה השנה הספיק כדי לגרום לסחיפת קרקע באיזורים שנשרפו.

פרופסור יוחאי כרמל מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון הציג את האמצעים שיש לנקוט בהם כדי להקטין את נזקי השריפות הבאות ובהם איזורי חיץ בראשי ההרים שבצידיהם יסללו  שבילים חשופים ברוחב צר יחסית וביניהם עצים דלילים וכן איזורי חיץ ליד הישובים, שם הוא מציע לשתול חרובים, זיתים ושקדים, שהתושבים יטפלו בהם וישתמשו ביבולים, ובתמורה המדינה תקבל בחינם תחזוקה של שטחי החיץ, שכן אם לא מתחזקים אותם, היער משתלט עליהם במהירה כפי שהיה בנסיונות קודמים להקמת איזורי חיץ בכרמל.

פרופסור טלי טל מהמחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, אמרה כי טיפול נכון בשיקום הכרמל ובשידרוג שלו יכול לתת ערך מוסף למדינת ישראל. “זה יכול להיות מודל לטיפול באיזור כזה בצורה נכונה, לשילוב הצרכים של בינוי וסביבה, לטיפול באיזור שהוא שכיית חמדה ומצד שני מוקד אפשרי לאסון המוני,” אמרה.