83 סטודנטיות וסטודנטים מתכנית “עתידים” – מצטייני דיקן ומצטייני נשיא בטכניון

16 מהם – מצטיינים “סידרתיים”

רבים מהמצטיינים הם סטודנטים להנדסת חשמל והנדסת אוירונוטיקה וחלל. 16 מהם – מצטייני נשיא.

מאז הקמתה הוכשרו בתכנית “עתידים” יותר מ-1,900 בוגרות ובוגרים, 1,200 נוספים לומדים כיום במוסדות אקדמאיים בארץ, יותר מ-900 –  סטודנטים להנדסה, מדעים ורפואה בטכניון, המוביל את התכנית מאז הקמתה.

הסטודנטים המשתפים בתכנית “עתידים” זוכים לליווי חברתי ואקדמי מחונך אישי וכן לסיוע כלכלי – מימון שכר הלימוד, מחשב נייד ומלגת קיום. כל סטודנט מחוייב בפעילות למען הקהילה. כיום מהווים העתודאים של “עתידים” 40% מכלל העתודאים בצה”ל.

חי משה אלגאוי מאור עקיבא לומד הנדסת מכונות (שנה רביעית) והוא מצטיין דיקן ארבע פעמים. הוריו פנסיונרים, אך אמו ממשיכה לעבוד כמטפלת. יש לו שבעה אחים. הוא התקבל למכינה בטכניון ולאחר שסיים אותה בהצלחה – התקבל לפקולטה שלו.

חי מתנדב בעמותת “הישגים” ובעבר פעל כחונך באור עקיבא וסייע לתלמידים שניגשו למבחן הפסיכומטרי.

האחים דוד ושמואל כתר מירוחם מצטיינים אף הם, דוד מצטיין דיקן ושמואל מצטיין נשיא. שניהם לומדים בפקולטה למדעי המחשב וסיפור חייהם שונה לחלוטין מסיפורי המצטיינים האחרים. אביהם, לארס (כיום אלקנה) נולד בשבדיה וגדל בבית נוצרי עם שלושה אחים ואחות. אחרי שהתחתן עם אן (כיום חנה) הוא חש קירבה ליהדות והחל לחקור את שורשיו. הוא בדק בספריות ובכנסיות ומצא שאבות אבותיו היו יהודים שהתנצרו. מאחר שרוב בני האנוסים בשבדיה הגיעו אליה מהולנד (ולהולנד מספרד) – החליט לארס לנסוע לספרד כדי ללמוד תיאולוגיה, תוך התמקדות ביהדות ובשפה העברית. הוא התיישב עם משפחתו בטולדו. לאחר כמה שנים נודע לו כי בדרום אמריקה חיים רבים החושבים כמוהו שהם צאצאי האנוסים. המשפחה כולה נסעה לגוואטמלה. האחים כתר היו אז בני 12-14.

בספרד פתח אבי המשפחה קבוצת לימוד ליהדות באינטרנט, ובפעילות זו הוא ממשיך עד היום. הוא גם לימד יהדות באוניברסיטה מקומית ועשה דוקטורט בתיאולוגיה. ילדיו למדו בבית ספר אמריקני וכיום הם דוברים ארבע שפות – שוודית, ספרדית, אנגלית ועברית.

בשנת 2006 עלתה המשפחה לארץ לאחר שכל בניה התגיירו. הם התישבו במושב תעשור בנגב והאחים למדו ב”אשל הנשיא”. הם לא ידעו עברית כמעט וסיימו את שנת הלימודים הראשונה שלהם בישראל בהצטיינות ועם עברית שוטפת. “אחת התלמידות בכיתתי, שלמדה ספרדית מהטלנובלות, עזרה לי רבות”, מחייך דוד. “קיבלנו גם שעורים פרטיים ובית הספר עזר לנו להיקלט במהירות”, מוסיף שמואל. גם שרה, אחותם הצעירה, נקלטה היטב בבית הספר. היא נישאה לא מכבר לצעיר יהודי חוזר בתשובה שעלה לארץ מספרד. שניהם נפגשו בישיבת הכותל.

שמואל, הבכור, רצה להתגייס לחייל קרבי עם תום לימודיו, אך מוריו שכנעו אותו כי יוכל “לתרום יותר עם מוח מאשר עם כוח”. הוא נרשם למכללת באר שבע, והמנהל חש עד מהרה כי הסטודנט הצעיר משועמם. “לך ללמוד בטכניון”, הציע לו. המשפחה התגוררה כבר בירוחם, שם ההורים בונים במו ידיהם בית אקולוגי, ושמואל נרשם למכינת הטכניון אותה סיים בהצלחה. היום הוא לומד מדעי המחשב, שנה שלישית, וכבר שלוש פעמים היה מצטיין נשיא.

דוד, אחיו, הלך בדרכו. גם הוא סיים את המכינה ולומד מדעי המחשב, שנה שניה. הוא מצטיין דיקן.

שמואל לא מתחרט על שזנח קריירה מוסיקלית (הוא נגן מחונן בכינור) וממשיך לנגן בתזמורת הטכניון. דוד לא זנח את תחום הגרפיקה וממשיך לצייר, עתה כבר במחשב.

“עשינו שינוי גדול בחיים ואנחנו מאושרים”, הם אומרים. “אבא גדל בשוודיה באמצע יער ועכשיו הוא בונה בית באמצע המדבר, מבלוקים ובקבוקים, עם אנרגיה המגיעה מהרוח המדברית. אנחנו נמשיך במחשבים, אותם אנחנו אוהבים ומקווים לתרום לצה”ל ולמדינה בתחום שבו אנו טובים”.

בתמונה: שמואל (מימין) ודוד כתר. צילם: יוסי שרם, דוברות הטכניון