“הרעיונות הטובים ביותר שלי נולדים בבריכה”

כך אומר פרופסור משנה ברק פישביין, מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, שהתחרה במסגרת המכבייה ה-19

פישביין היה שחיין בצעירותו, והתאמן בקבוצת השחייה מכבי קרית ביאליק. “שחיתי במכבי ביאליק בתור נער,” הוא מספר.  “בגיל 14 הייתי צריך להחליט אם אני עובר ללמוד ולהתאמן באופן מקצועי בווינגייט. אבא שלי אמר לי ששחייה זה אמנם תחביב נחמד, אבל הלימודים חשובים יותר וראוי שאלמד בבית ספר ‘אמיתי’. הפסקתי לשחות, ובמשך שנים לא רציתי לראות בריכה.”

פישביין סיים שלושה תארים בטכניון בהנדסת חשמל ונסע לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. אחרי שלוש וחצי שנים בארה”ב, שבמהלכן עשה פוסט-דוקטורט בברקלי ושימש עמית מחקר במרכז למערכות מדיה משולבות (IMSC) באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC), הוא חזר לבריכה.” כיום אני שוחה במסגרת מכבי שוהם ובאליפות הארץ למאסטרס, לשחיינים מעל גיל 25 בארץ. בשנה שעברה דורגתי במקום הרביעי ב-100 מטר פרפר ובמקום השישי ב-50 מטר פרפר.”

המקום הרביעי ב-100 מטר פרפר הקנה לפישביין את הזימון האוטומטי למכביה, וביום חמישי האחרון הוא שחה במשחה אחד יחד עם שחייני העבר מיקי חליקה ורונן קאופמן.

“לקראת המכביה התאמַּנו במרץ רב,” מספר פישביין. “השתתפתי במחנה אימונים ושחיתי 4-5 פעמים בשבוע. דורגתי במקום שביעי בזמן של דקה, שלושים ושש מאיות השניה.”

כחוקר בטכניון עוסק פרופסור משנה פישביין בתחום מחקר צעיר וחדשני, Enviromatics – מונח שנטבע ב-2010 על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת MIT, שפיתחו תחום חדש של מחקר סביבתי בשילוב עם מדעי המחשב. העוסקים בתחום זה מתמחים בניטור ובניתוח של מידע סביבתי באמצעות עיבוד נתונים סביבתיים בשיטות מתמטיות.

“למעשה, אנחנו מפזרים רשת גלאים ומנסים לקבל מהם נתונים חדשים על סביבה טבעית או בנויה, למפות מזהמי אוויר ולנטר את מרכיבי האוויר,” מסביר פישביין. “היום האפשרות היחידה לניטור סביבתי היא באמצעות קרון מדידה גדול הנותן מענה ומיפוי אזורי נרחב. את כל שטח מדינת ישראל מנטרים באמצעות 156 קרונות כאלה, המאפשרים רק ניטור כללי של אזורים אך לא מגיעים לרמת המיקרו של בניין או רחוב. ביחד עם קבוצת המחקר שלי אני מפתח שיטות מתמטיות לניתוח מידע המתקבל מגלאים ניידים, קטנים וזמינים לכל אחד, המאפשרים ניטור ברמת הרחוב והבניין, אך אינם אמינים כתחנות הניטור הסטנדרטיות. שיטות אלה ייתנו מענה לשאלות טריוויאליות כמו לאן הולך הזיהום – למעלה או הצידה? אלה שאלות שעד היום לא ניתנה עליהם תשובה. הקבוצות המובילות בתחום פועלות במסגרת האוניברסיטאות ברקלי, קיימברידג’ והטכניון. היות וזה תחום מחקר צעיר וחדש מאוד, אנו עוסקים כעת ברמה הבסיסית של המחקר ומפתחים כלים למדידה.  הגלאים עדיין אינם מדויקים וברי תוקף, אך אני מאמין שתוך מספר שנים הם יהפכו לכלי העיקרי בבדיקות ניטור אוויר.”

“כמו כן,” הוא מוסיף, “אני עובד ביחד עם חברת ‘מקורות’ על פיתוח מערכת גלאים וחיישנים בצינורות המים בכדי לאתר בזמן אמת זיהומים במים.”

פישביין רואה קווי דמיון רבים בין עבודתו כחוקר באקדמיה לבין תחביבו – השחייה. “קודם כל הרבה מהרעיונות המחקריים הטובים ביותר שלי והניסוחים הקולעים עולים לי, בזמן  שאני שוחה ומתאמן בבריכה. בעונה האחרונה התאמנתי שלושה-ארבעה אימונים בשבוע, ובכל אימון שחיתי במצטבר כשעה וחצי. כל האימונים האלה מצטמצמים בסוף לשני משחים קצרים במכביה, בזמן כולל של שתיים ורבע דקות, בהם אתה צריך להיות חד ולתת את כל מה שיש לך, זהו מאמץ אדיר בשביל זמן קצר. זה מאוד דומה לעבודתי כחוקר באקדמיה, שבה כל המחקר והניסיונות מסתכמים בסופו של דבר בפרסום מחקר של שמונה עמודים, בהם אתה נדרש להיות הכי חד, הכי בהיר והכי מדויק.” בנוסף, הוא אומר, “קבוצת השחייה שלי מאוד מאוחדת ויש מחויבות חברתית גבוהה, אבל בסופו של דבר, שחייה הוא ענף ספורט אינדיבידואלי, וכך גם באקדמיה – יש חברות ושותפות מחקרית, אבל בסוף אתה נשפט לבד.”

ההשתתפות במכביה ה-19 היתה חשובה לפישביין גם ברמה האישית, לאור העובדה שאבא שלו השתתף בטקס המכביה ה -7 בשנת 1965 וצעד בטקס הפתיחה כילד עם שלט של נבחרת מקסיקו. “אבא שלי נפטר לפני כמה חודשים ולא זכה לדעת שאשחה במכביה,” הוא מספר. “שנים הוא עסק בספורט, בעיקר בכדורסל. כשצעדתי יחד עם עוד אלפי ספורטאים, במדי נבחרת ישראל, בטקס פתיחת המכביה ה-19 באצטדיון טדי בירושלים, הרגשתי שסגרתי מעגל.”

בתמונה: פרופ. ברק פישביין עם המאמן שלו איתי צ’מה, שחיין אולימפי (בייג’ין 2008)  בטקס פתיחת המכביה בחמישי שעבר