Category Archives: כתבות אמצע

הסיפור המוזר של פליטת אור מחלקיק קוונטי: החוקרים הראו כיצד גלי אור משתנים כתלות בתכונות הקוונטיות של החלקיקים הפולטים אותם, וכי ניתן לפרש את פליטת האור כהתממשות של תופעה קוונטית הנוגדת לגמרי את האינטואיציה שלנו: קריסת פונקציית הגל. החוקרים הראו גם קשר ישיר בין פליטת אור ובין שזירות קוונטית – התופעה העומדת בליבן של טכנולוגיות הצפנה ומחשוב קוונטיות.

דמיינו כי אתם מתבוננים בגל מים הפוגע בשובר גלים ובו שני סדקים, כך שלאחריו נוצרים שני גלי מים חדשים הבוקעים משני סדקים אלו. אם נתבונן בצורתם, נראה מקומות שבהם הגלים גבוהים יותר – ומקומות שבהם הגלים נעשו נמוכים. תופעה זו נקראת התאבכות: שני הגלים מסתכמים יחדיו במקומות מסוימים ומבטלים זה את זה במקומות אחרים. כעת, דמיינו כי אתם מתבוננים בכדורי טניס הנזרקים לעבר קיר ובו שני סדקים. ברור כי חלק מהכדורים יעברו דרך הסדק הראשון וחלקם דרך הסדק השני. הכדורים לא “יסתכמו יחדיו” או “יבטלו” זה את זה, כמו שגלים עושים.

לעומת זאת, תורת הקוונטים – התיאוריה הפיזיקלית המתארת את התכונות של חלקיקים זעירים – גורסת כי חלקיקים אלה עשויים לעיתים להתנהג כגלים. אם נבצע את ניסוי “שני הסדקים” עם חלקיקים קוונטיים נראה כי החלקיק הקוונטי מסוגל לעבור דרך שני הסדקים שבקיר בעת ובעונה אחת. בניסוי נצפה בתבנית התאבכות המורכבת לסירוגין מפסים בהירים – עדות לפגיעת החלקיקים במסך – ופסים חשוכים המעידים על מיקומים שבהם החלקיקים לא פגעו. בהירותם של הפסים מאוד דומה לגובהם של גלי המים לאחר הפגיעה בשובר הגלים עם שני הסדקים. עם זאת, קיים הבדל מהותי בין גלי המים ובין גלי החלקיקים של תורת הקוונטים. אם נתבונן באחד הסדקים שבהם עבר החלקיק הקוונטי, תבנית הפסים על המסך תיעלם. עצם התצפית שלנו במיקום החלקיק באחד מהסדקים תגרום לו לעבור בוודאות דרך הסדק שבו התבוננו: פתאום החלקיק הקוונטי מתנהג כמו כדור הטניס. תופעה מוזרה זו נקראת “קריסת פונקציית הגל”.

למרות ההתקדמות העצומה בהבנתנו את הפיזיקה הקוונטית, עדיין ייתכנו סתירות לכאורה בינה ובין הפיזיקה הקלאסית. למשל, בפיזיקה קלאסית ניתן למצוא את מסלולו ומהירותו של חלקיק הפולט אור, ולנבא מכך את אופיו של האור הנפלט ממנו. לעומת זאת, במכניקת הקוונטים אי אפשר למדוד את מיקומו ואת מהירותו של חלקיק קוונטי בעת ובעונה אחת (זהו עיקרון אי-הוודאות המפורסם של הייזנברג). כמו כן, לחלקיקים הקוונטיים תכונות גליות, והם משנים את תכונותיהם כאשר אנו “מתבוננים” בהם (קריסת פונקציית הגל).

 התאבכות גלי מים (משמאל), וניסוי שני הסדקים עם חלקיק קוונטי (מימין)

סדרת מחקרים בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, הטכניון ו-MIT הראו איך תכונות אלו של המכניקה הקוונטית משפיעות על האופן שבו חלקיקים פולטים אור. החוקרים הראו שתופעות רבות הקשורות לפליטת אור, שהוסברו באותו האופן ב-100 השנים האחרונות, יכולות להתנהג באופן שונה מאוד מהצפוי. זאת, עקב השפעת האופי הקוונטי של חלקיקי החומר על האור הנפלט מהם.

במחקרם הראשון מ-2019 ניסו החוקרים למדוד התאבכות של גלי אור הנפלטים מאלומת אלקטרונים (חלקיקים תת-אטומיים קוונטיים הטעונים במטען חשמלי). המחקר, שנערך בהובלה משותפת של ד”ר רואי רמז והדוקטורנט אביב קרניאלי ממעבדותיהם של פרופ’ עדי אריה מאוניברסיטת תל אביב ופרופ’ עדו קמינר מהטכניון, התפרסם בכתב העת היוקרתי Physical Review Letters. במחקר השתתפו גם ד”ר סיוון טרכטנברג-מילס, המסטרנט ניב שפירא וד”ר יוסי לריאה מאוניברסיטת תל אביב. באותו מחקר הראו החוקרים כי ההתאבכות של האור הנפלט אינה מתקבלת בניסוי. כאשר השתמשו בתורת הקוונטים כדי לתאר את תוצאות הניסוי הם גילו כי התיאוריה מנבאת אפקט דומה מאוד ל”קריסת פונקציית הגל”. ברגע פליטת האור, פונקציית הגל של האלקטרון “קורסת” לנקודה מסוימת במרחב, כאילו מישהו צפה באלקטרון במיקום זה בדיוק. על כן, פליטת האור כבר אינה מתרחשת מכמה נקודות בעת ובעונה אחת, וההתאבכות של גלי האור נעלמת.

 פליטת אור בפיזיקה קוונטית (מימין) לעומת פיזיקה קלאסית. בתנאים מסוימים, גל ההלם אינו נוצר במקרה הקוונטי.

מימין: אביב קרניאלי, ד”ר רואי רמז, פרופ’ עדי אריה, פרופ’ עדו קמינר וניקולס ריוורה

מחקר המשך שהתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Science Advances הראה כי יכולת ההתאבכות של גלי האור בזמן, האחראית ליצירתם של גלי אור קצרים וחזקים (פולסים), יכולה להיעלם גם היא עקב עיקרון אי הוודאות של הייזנברג. המחקר החדש נערך בהובלת הדוקטורנט אביב קרניאלי ממעבדותיהם של פרופ’ אריה ופרופ’ קמינר ובשיתוף פעולה עם הדוקטורנט ניקולס ריוורה מ-MIT שבארה”ב. החוקרים הדגימו באופן תאורטי את היעלמות ההתאבכות של האור באמצעות אפקט אחר, הנקרא קרינת צ’רנקוב. נהוג להסביר את קרינת צ’רנקוב באנלוגיה למטוס סילון העוקף במהירותו את מהירות הקול ויוצר “בום על-קולי” הנקרא גם בשם גל הלם. באופן דומה, באפקט צ’רנקוב חלקיק העוקף את מהירות האור בתוך חומר שקוף אמור ליצור גל הלם – “בום על-אורי”. התגלית החדשה של החוקרים מפתיעה כי מתברר שקרינת צ’רנקוב כלל אינה גל הלם, כפי שחשבו מדענים מאז גילוי האפקט ב1934. האנלוגיה בין מטוס הסילון לחלקיק הקוונטי איננה נכונה. רק בתנאים מיוחדים – התלויים בתכונות אי-הוודאות של החלקיק הקוונטי הפולט – הקרינה תיפלט בצורה של גל הלם.

לבסוף, במחקר נוסף שהתפרסם לאחרונה אף הוא ב-Physical Review Letters, בהובלת הדוקטורנט אביב קרניאלי, פרופ’ אריה, פרופ’ קמינר והדוקטורנט ניקולס ריוורה, הצליחו החוקרים להראות כי כאשר אור נפלט בו זמנית משני אלקטרונים, תיתכן השפעה דרמטית של התכונות הקוונטיות של האלקטרונים על האור הנפלט. למשל, כאשר זוג אלקטרונים הם “שזורים קוונטית” – בעלי קשר הסתברותי קוונטי העומד בליבן של טכנולוגיות כגון הצפנה ומחשוב קוונטיים – ייפלטו, תחת תנאים מתאימים, גלי אור משני האלקטרונים יחדיו ונקבל התאבכות של אור התלויה באופן ישיר באופן שבו שני האלקטרונים היו “שזורים”. בצורה זאת, טוענים החוקרים, התבוננות באור הנפלט מחלקיקים שזורים יכולה לתת אינדיקציה למידת השזירות שלהם מבלי למדוד אותם ישירות: אפשרות שיכולה להיות חשובה לשימושים עתידיים באלקטרונים כנושאי מידע קוונטי.

פרופ’ עדי אריה מופקד על הקתדרה לננו-פוטוניקה ע”ש מרקו ולוסי שאול באוניברסיטת תל אביב. אביב קרניאלי הוא זוכה מלגת אדמס של האקדמיה הלאומית למדעים.

פרופ’ עדו קמינר הוא חבר סגל בפקולטה לפקולטה להנדסת חשמל ומחשבים ע”ש ויטרבי וחבר במכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי (RBNI) ובמרכז הקוונטום ע”ש הלן דילר.

 פליטת אור מזוג אלקטרונים שזורים קוונטית יכולה להעיד על מידת השזירות ביניהם

פרופ’ חוסאם חאיק

מערכת חישה גמישה, קטנה וזולה שפותחה בטכניון מוצגת לראשונה בכתב העת Advanced Materials, שבחר להציג אותה גם על שער הגיליון. המערכת עשויה לסייע באבחון מוקדם של מחלות ובהאצת שיקום של פגיעות מוטוריות.

המערכת היא יריעה של עור מלאכותי (E-Skin) המתפקדת כחיישן תנועה לביש המזהה בדיוק רב (חצי מעלה) תנועות של כיפוף ופיתול. זוהי יריעה נושמת עמידה וקלה – תכונות המקלות את לבישתה לאורך זמן. היא פותחה בהובלת פרופ’ חוסאם חאיק, ראש המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון וחבר במכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה.

פרופ’ חאיק חוקר ומפתח כבר שנים רבות התקנים לבישים המכילים מערכות חישה חכמות. כיום אומנם קיימים חיישנים לבישים המזהים תנועת כיפוף, אבל לא פיתול; אלה המזהים פיתול בלבד הם גדולים ומסורבלים. “לחיישן החדש יש הרבה יישומים פוטנציאליים,” מסביר פרופ’ חאיק. “אפשר להשתמש בו לזיהוי מוקדם של מחלות, למשל זיהוי שינויי נשימה והפרעות מוטוריות האופייניים למחלת פרקינסון. אפשר להשתמש בו כדי להאיץ את השיקום של נפגעי תאונות ולשלבו בגפיים תותבות (פרוטזות) כרקמת שריר או עור. ברובוטיקה הוא יכול לתת משוב מדויק על התנועה, ובתעשיות שונות הוא יסייע בניטור מערכות ובשיפור תפקודן.”

ד”ר יהוא דוד חורב

ד”ר ארנב מייטי

ההישג של חוקרי הטכניון מבוסס על עבודתם של ד”ר יהוא דוד חורב, שיצר את החומרים המיוחדים ומערכת החישה, והפוסט-דוקטורנט ד”ר ארנב מייטי, שפתר את המתמטיקה של ניתוח האות המתקבל ויצר אלגוריתם הממפה תנועות של כיפוף ופיתול לרבות זווית התנועה, מהירותה וצורתה. לדברי ד״ר חורב, “פולימרים מוליכים המשמשים לייצור חיישנים הם בדרך כלל שבירים ולכן אינם מתאימים לניטור לביש. כדי לפתור בעיה זאת יצרנו חומר מרוכב הדומה ליריעת בד, העומד בעומסים רציניים ובמתיחות משמעותיות בלי להיקרע. מעבר לכך, הצלחנו לייצר את הבד כהתקן אלקטרוני שמספק מידע, ותכונותיו האלקטרוניות אינן נפגעות בעת מתיחה.”

פרופ’ חאיק מוסיף כי החומרים שפיתחו החוקרים זולים מאוד, ופירוש הדבר הוא שגם החיישן כולו אינו יקר. “המחיר הוא פקטור חשוב מאוד אם אנחנו רוצים להועיל למיליוני אנשים ברחבי העולם בלי קשר למצבם הכלכלי, בין אם הם חיים בעולם המפותח ובין אם בעולם המתפתח.”

במחקר תמכו משרד המדע והטכנולוגיה וקרן אילן רמון במתן מלגת דוקטורט לד״ר חורב. לצד פרופ’ חאיק, ד”ר חורב וד”ר ארנב מייטי השתתפו במחקר יובין דז’נג, יאנה מיליוטין, ד”ר מוחמד ח’טיב וד”ר נינג טאנג, כולם מהטכניון, וכן מיאומיאו יואן מבית החולים השמיני המסופח לאונבירסיטת סון יאט-סן בסין, ד”ר רן סוצקוורין מהמחלקה להנדסת מים במכללה האקדמית כנרת ופרופ’ ווייוי וו מאוניברסיטת שידיאן, סין.

למאמר בכתב העת Advanced Materials  לחצו כאן

הדגמה של ההתקן שפותח בטכניון

הפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון קיימה לאחרונה את כנס הפרויקטים השנתי, שבו הוצגו עבודות הגמר של הסטודנטים הלומדים בשנה הרביעית בפקולטה. הפרויקטים הזוכים זיכו את הסטודנטים בפרסים בחסות ד”ר דורון וליאת אדלר. במקום הראשון, ובפרס של 1,500 שקלים, זכו הסטודנטיות סיון ברש ושחר זיגרון, שפיתחו טכנולוגיה לשיפור המעקב אחר תאים במערכת החיסון – תאי מקרופאז’ המעורבים בזיהוי חיידקים ובהשמדתם. הטכנולוגיה שפיתחו השתיים מאפשרת למפות את התאים האלה ב-MRI. למיפוי כזה השלכות משמעותיות על הבנה של מחלות רבות, ובהן מחלות לב, ועל הטיפול בהן. המחקר נעשה במעבדתה של ד”ר קתרין ונדורנה מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית.

באירוע השתתפו 90 סטודנטים שהציגו 38 פוסטרים לעיניהם של 32 שופטים – חברי סגל ו-13 בוגרי הפקולטה מהתעשייה הביו-רפואית. הסטודנטים עבדו על הפרויקטים במהלך השנה האחרונה, שהייתה מאתגרת למדי בשל מגפת הקורונה, בליווי נציגי חברות מהתעשייה הביו-רפואית ובתמיכתם של מומחים קליניים מהמרכזים הרפואיים רמב”ם ואיכילוב. את קורס הפרויקטים מנחה פרופ’ נתנאל קורין והמתרגלת היא מרב בלנקוביץ.

דיקן הפקולטה פרופ’ חיים אזהרי אמר כי העבודות המוצגות מבטאות את הפתגם “אין חכם כבעל ניסיון” משום שבפיתוח הפרויקטים נדרשו הסטודנטים לעבור את כל השלבים הדרושים כדי להגשים את רעיונותיהם – פתרונות לבעיות רפואיות ספציפיות. “הם נדרשו לאמץ את דמיונם ולחשוב מחוץ לקופסה כדי להגיע לפתרון חדש ובר ביצוע, ואז לשלב את הידע שצברו במהלך הלימודים. ידע זה מקיף את כל ההיבטים של הנדסה ביו-רפואית ומשלב רקע רפואי עם מיומנויות הנדסיות וידע מדעי. את כל החבילה הזו היה צריך ליישם כדי לספק פתרון של עולם אמיתי, ואנו מאמינים כי ניסיון מעשי זה חשף והכין את בוגרינו לתעשיית הביו-רפואה ולמגוון רחב של מחקרים בתחום.”

במקום השני זכו עמית פריזט ורותם שפירא על מערכת מבוססת בינה מלאכותית לניהול לידה בהנחיית פרופ’ יעל יניב, ד”ר יואכים בהר ונועם קידר. במקום השלישי – אוראל שהאדי ואור לוי על מודל לסימולציה של חדירת תרופות לגידולים מוצקים בהנחיית מיטל אברשמי, ד”ר חגית ששון-באוור, ד”ר ארבל ארצי-שנירמן וד”ר יוסי שמאי. במקום הרביעי – דניאל צ’רניאבסקי ויונתן בלישה על קונספט חדש לזיהוי מרחוק של הפרעות קצב בלב בהנחיית מורן דוודי, ד”ר יואכים בהר ופרופ’ יעל יניב. במקום החמישי – מור ונטורה ועומרי מגן על סיווג חצי אוטומטי של מחלת קורונה על סמך אולטרסאונד של הריאה בהנחיית אהוד טל, נוי מרק, ד”ר ליאור לופו ופרופ’ דן אדם. לקטגוריית “חביב הקהל” נבחר פרויקט של אסתי גיטמן וכרמל גשרי, בהנחיית ניקולאי טיראן, ד”ר מיכל זיוון וד”ר ציפי הורוביץ-קראוס: ראיות לגמישות הנוירונלית על סמך דימות fMRI. בפרס פרויקט היזמות זכו זינאת עוואד ואסף ליכט על פרויקט לניטור מותאם, רציף ולא פולשני של רמות ההורמונים של נשים העוברות תהליך של הפריה חוץ גופית, בהנחיית פרופ’ חוסאם חאיק.

לפרטי כל הפרויקטים בחוברת התקצירים

כתב העת Energy & Environment Science מדווח על פריצת דרך מדעית בחקר ההמטייט – חומר חשוב ומבטיח בתחום של המרת אנרגיה סולרית למימן על ידי פיצול פוטואלקטרוכימי של מים. את המחקר הובילו פרופ’ אבנר רוטשילד מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון ויפעת פיקנר, דוקטורנטית בתוכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון (GTEP).

תמונה קבוצתית מימין לשמאל: ד”ר דויד אליס, פרופ’ אבנר רוטשילד, ד”ר דניאל גרוה ויפעת פיקנר

חשיבותה של האנרגיה הסולרית לחיינו ברורה לכול. השמש משגרת אל כדור הארץ אנרגיה בלתי פוסקת, שאם נדע לרתום אותה כראוי לצרכינו נוכל לוותר על השימוש בדלקים פוסיליים מזהמים כגון נפט וגז. האתגר המרכזי במעבר לאנרגיה סולרית קשור בזמינות המשתנה של קרינת השמש במשך שעות היממה ולאורך עונות השנה המתחלפות. כל מקום על כדור הארץ מקבל קרינת שמש למשך זמן קצוב במשך היום, ובלילה אותה קרינה נעלמת. מאחר שרשת החשמל זקוקה לזרם מתמיד ויציב בכל שעות היממה, השימוש באנרגיה סולרית מותנה ביכולתנו לאגור אותה באופן שיאפשר לנו לנצל אותה בשעות הלילה ובימים מעוננים. הבעיה היא שהצורה המוכרת לנו לאגירת חשמל – סוללות ומצברים – אינה ישימה כאשר מדובר באספקת חשמל לעיר, לשכונה, למפעל וכדומה. יתר על כן, אגירת אנרגיה בסוללות ובמצברים מתאימה לטווח של שעות ואין ביכולתה לתת מענה לאגירה ארוכת טווח בין עונות השנה.

פתרון אפשרי לבעיית האגירה הוא המרת אנרגיית השמש למימן באמצעות תאים סולריים פוטו-אלקטרוכימיים. תאים אלה דומים לתאים סולריים פוטו-וולטאים הממירים את אנרגיית השמש לחשמל, אך במקום חשמל הם מייצרים מימן בעזרת הזרם החשמלי הנוצר בהם. זרם זה מתועל לפיצול פוטו-אלקטרוכימי של מולקולות מים למימן וחמצן.

יתרונו של המימן על פני החשמל הוא בכך שקל לאגור אותו ולהשתמש בו בעת הצורך לייצור חשמל או לצרכים אחרים כגון הנעה של כלי רכב חשמליים בעלי תא דלק המחליף את הסוללות הכבדות והיקרות ברכבים החשמליים של טסלה ודומיהם, חימום ביתי ותעשייתי, הפקת אמוניה וחומרי גלם אחרים. יתרונו של המימן כדלק הוא שהפקתו והשימוש בו אינם מלווים בפליטת גזי חממה או כל דבר אחר מלבד חמצן ומים.

עובדים על המחקר במעבדה. מימין לשמאל: יפעת פיקנר, ד”ר דניאל גרוה וד”ר דויד אליס

אחד האתגרים העיקריים בתאים פוטו-אלקטרוכימיים הוא פיתוח פוטו-אלקטרודות יעילות ויציבות באלקטרוליט בסיסי או חומצי, שהוא הסביבה הכימית שבה אפשר לפצל מים למימן וחמצן ביעילות גבוהה. הפוטו-אלקטרודות בולעות את הפוטונים המגיעים מהשמש, ובאנרגיה שהן מקבלות מהם הן מייצרות זרם של מטענים חשמליים (הנקראים אלקטרונים וחורים) המשמשים ליצירת מימן וחמצן, בהתאמה. סיליקון, החומר המשמש בתאים סולריים פוטו-וולטאיים, אינו יכול לשמש כפוטואלקטרודה שכזו מאחר והוא לא יציב באלקטרוליט.

זה הרקע לפיתוחם של תאים פוטו-אלקטרוכימיים המבוססים על פוטואלקטרודות מהמטייט (Hematite) – תחמוצת ברזל בעלת הרכב כימי דומה לחלודה. ההמטייט הוא חומר זול, יציב ובלתי רעיל בעל תכונות המתאימות לפיצול מים. אולם גם ההמטייט אינו חף מחסרונות. אחד מהם הוא הפער בין הניצולת האנרגטית התאורטית שלו לבין הניצולת המעשית שהושגה בהתקנים ממשיים. מסיבות שלא התחוורו עד היום, למרות עשרות שנים של מחקר, יעילות ההמרה של הפוטונים למימן בהתקנים מבוססי המטייט אינה מגיעה אפילו למחצית הגבול התיאורטי לחומר זה. לשם השוואה, יעילות ההמרה של הפוטונים בתאים סולריים מסיליקון קרובה מאוד לגבול התיאורטי.

ד”ר דניאל גרוה

במחקר הנוכחי, שממשיך ומרחיב ממצאים שהתפרסמו לאחרונה בכתב העת  Nature Materials, מציגה קבוצת המחקר בראשותו של פרופ’ רוטשילד הסבר לתעלומה: מסתבר שחלק ניכר מהפוטונים הנבלעים בהמטייט יוצרים מעברים אלקטרוניים ה”כבולים” לאתר אטומי ספציפי בגביש ואין באפשרותם להתקדם באופן שיוצר זרם חשמלי המשמש לפיצול המים למימן וחמצן.

וכעת, לחדשות הטובות: באמצעות שיטת אנליזה חדשה שפיתחה יפעת פיקנר בעזרת עמיתיה למחקר ד”ר דויד אליס מהטכניון וד”ר דניאל גרוה, מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, נמדדו לראשונה הנתונים הבאים:

• היעילות הקוונטית ליצירת מטענים חשמליים ניידים בחומר כתוצאה מבליעת פוטונים באורכי גל שונים,
• יעילות ההפרדה של המטענים החשמליים המנוגדים, אלקטרונים וחורים, והפיכתם לזרם חשמלי המפצל את מולקולות המים למימן וחמצן.

זו הפעם הראשונה ששתי התכונות הללו, הראשונה אופטית במהותה והשנייה חשמלית, נמדדו בנפרד זו מזו, שכן מחקרים קודמים מדדו את האפקט הכולל של שתיהן יחד. ההפרדה ביניהן מאפשרת להתחקות טוב יותר אחר הגורמים המשפיעים על היעילות האנרגטית של חומרים להמרת אנרגיה סולרית למימן או לחשמל.

מעבר להישג היישומי מהווה המאמר פריצת דרך מדעית הסוללת דרך חדשה לחקר האינטראקציה בין אור לחומר בחומרים בעלי אלקטרונים מקושרים (Correlated Electron Materials).

במחקר תמכו מוקד המחקר בנושא פוטוקטליזטורים ופוטואלקטרודות לייצור מימן בתוכנית לתחליפי נפט לתחבורה של הקרן הלאומית למדע (ISF), מרכז האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון (GTEP) ומכון ראסל ברי למחקר בננוטכנולוגיה (RBNI).

למאמר בכתב העת  Energy & Environment Science לחצו כאן

אנליזה של הפוטונים בשכבת המטייט בעובי 32 ננומטר. ליצירת המימן תורמים רק הפוטונים שבירוק; הפוטונים המיוצגים בשאר הצבעים אינם תורמים לתהליך, וזאת כתוצאה מתהליכים אופטיים ופיזיקליים שונים המונעים יצירת מטענים ניידים בחומר.