גמר הכימיאדה, אולימפיאדת הכימיה הארצית, התקיים השבוע בטכניון. זה אחד השיאים בתהליך שבסופו ייבחרו ארבעה תלמידים עבור הייצוג של מדינת ישראל באולימפיאדה הבינלאומית בכימיה, שתתקיים בקיץ באיסטנבול

34 תלמידים מכל רחבי הארץ השתתפו השבוע בגמר הכימיאדה, אולימפיאדת הכימיה הארצית, שהתקיימה בפקולטה לכימיה ע״ש שוליך בטכניון. במקום הראשון זכו במשותף בר שפר, תלמיד כיתה י”ב מקרית חינוך דרור בבני דרור ומיכאל גלגולה, תלמיד כיתה י”ב מהכפר הירוק.

את התלמידים ואת הקהל בירכו ראש תוכניות הנוער בפקולטה פרופ׳ זאב גרוס; פרופ׳ מרק גנדלמן, סגן דיקן הפקולטה; מנהלת נבחרות ישראל במדעים במדעני העתיד ד”ר נעמה בני; ד”ר איזנה ניגל, מאמנת ראשית של נבחרת ישראל בכימיה; וסגן ראש עיריית חיפה עו”ד דוד עציוני. את הטקס הנחתה ד”ר אביטל להב, מנהלת פרויקטי הנוער בפקולטה.

“מדהים ומרגש לראות מדי שנה את הניצוץ בעיני התלמידים המצטיינים שהתחרו בכימיאדה והגיעו היום מכל רחבי הארץ,” אמר פרופ׳ זאב גרוס, ראש תוכניות הנוער בפקולטה. “התלמידים המצטיינים ביותר יתאמנו בהובלת ד”ר איזנה אטינגר ובסיוע צוות שכולל כמה מבוגרי האולימפיאדה הלומדים כיום בטכניון. בסוף התהליך ייבחרו ארבעת התלמידים שיזכו לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדה הבינלאומית בכימיה, שתיערך באיסטנבול בקיץ הקרוב.”

זו השנה ה-21 לקיומה של הכימיאדה, הנערכת בהובלת הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון במימון קרן מיימונידיס ומשרד החינוך. בתחרות זו נבחרים התלמידים המועמדים לאולימפיאדת הכימיה הבין-לאומית. נבחרות ישראל לאולימפיאדה רושמות בהתמדה הצלחות מרשימות, ונבחרת 2019 חזרה בקיץ מפריז עם מדליית כסף ושלוש מדליות ארד.

מאת: יעל יוסילבסקי ופרופ’ בנימין פודבילביץ,  הפקולטה לביולוגיה

אביו לא ידע קרוא וכתוב עד סוף ימי חייו, אך סידני ברנר היה אוטודידקט שהפך לאחד מגדולי המדענים בעולם – חלוץ בתחום הביולוגיה המולקולרית בראשית דרכה ומדען פורץ דרך. ברנר שינה את האופן בו אנו מבינים ביולוגיה בכך שסייע לפענח את הקוד הגנטי.
את עיקר תהילתו קנה בזכות עבודתו עם התולעת הקטנה C. elegans, שאותה פיתח וביסס כאחד המודלים הביולוגיים השימושיים ביותר. בשנת 2002 זכה בפרס נובל עבור מחקריו בתולעת זו, אולם המשיך ועסק במגוון רחב של תחומי דעת במדעי החיים לאורך קריירת מחקר ענפה ופורייה שנמשכה למעלה מ-70 שנה.

סידני ברנר [13 ינואר 1927 –5 אפריל 2019] נולד בעיירה הקטנה ג’רמיסטון שבדרום אפריקה להורים יהודים שהיגרו ממזרח אירופה. אביו עבד כסנדלר כל חייו, והמשפחה התפרנסה בדוחק. הוריו לא יכלו להרשות לעצמם לשלוח אותו לגן ילדים, והוא למד לקרוא מעיתונים ששימשו כמפת שולחן בביתה של השכנה שהתגוררה בהמשך הרחוב. לקוחה של אביו הבחינה בו קורא בגיל ארבע וחצי והתנדבה לקחת אותו ללא תשלום לגן ילדים שאותו ניהלה דרך הכנסייה המקומית. בבית הספר בלטו כישוריו והוא הוקפץ שלוש כיתות. במקביל הוא גילה את הספרייה המקומית, והחל לערוך ניסויים ביוכימיים בחצר ביתו. הוא בחן את השפעת החומציות על פיגמנטים שהפיק מעלים ופרחים (תופעות שלצערו התגלו קודם לכן), מה שהיווה בדיעבד את ראשית דרכו כמדען.

מערכת החינוך בדרום אפריקה אפשרה לו לקחת קורסים אקדמיים, וכך נרשם ללימודים באוניברסיטת וויטווטרסרנד (Witwatersrand) ביוהנסבורג כשהוא בן 14 בלבד. מצבם הכלכלי של הוריו לא אפשר להם לממן עבורו לימודים לתואר בביולוגיה, אך הם הצליחו להשיג עבורו מלגה לשכר לימוד בלימודי הרפואה. מאחר ולא יכול היה לממן את המגורים ביוהנסבורג, ברנר המשיך להתגורר בעיר הסמוכה ג’רמיסטון. הוא נהג להשלים מניין בבית הכנסת לאמירת תפילת קדיש עבור שכר זעום (ולפיכך הרגיש עצמו פטור מהשתתפות בלוויות בהמשך חייו). מאחר ועמד לסיים את לימודי הרפואה בטרם יגיע לגיל בו מותר לעסוק ברפואה (21) הוא פנה למסלול בוגר במדעים (B.Sc.) באנטומיה ופיזיולוגיה, שיועד לרופאים המתמחים בכירורגיה. שם הוא נחשף לראשונה להיסטולוגיה (חקר מבנים ורקמות בגוף) ולביולוגיה של התא. הוא בילה הפסקות צוהריים עם אחד המרצים בקריאה משותפת בספרי ביוכימיה, חוויה אליה התייחס כ”תלמודית” והבין כי מצא את ייעודו במדעי החיים.

מאחר ובשנת לימודיו האחרונה עבר למסלול לימודים אחר, מלגתו הופסקה, וברנר החל לעבוד כטכנאי במחלקה לאנטומיה על מנת לממן את לימודיו, שם למד לקבע ולהכין רקמות לצורך עבודה תחת המיקרוסקופ. אנקדוטה מאותה תקופה מספרת כי החליט לבחון לעומק תמיסת שימור רקמות שהכילה 95% אלכוהול ו- 5% גליצרין בכך שטעם ממנה, והתעורר בבוקר למחרת על רצפת המעבדה.

ברנר למד באופן עצמאי גנטיקה וציטוגנטיקה (מבנה ותפקוד הכרומוזומים) מעיון בספרים והיה הראשון שעסק במחקר ציטוגנטי בדרום אפריקה, כאשר את עבודת המגיסטר שלו בנושא ערך למעשה ללא מנחה. בבחינה המעשית הסופית של לימודי הרפואה הוא נכשל, מה שלא מפתיע מאחר והוא ולא פגש ולו חולה אחד במהלך לימודיו. יחד עם זאת, הוא ביצע במהלך תקופת הלימודים התמחות בבית חולים לאימהות, שם עסק ביילוד וגינקולוגיה בהצלחה מפתיעה. לאחר חצי שנה נוספת של לימודים הוא הוסמך לבסוף כרופא.

במקביל המשיך ברנר במחקר מעשי בתחום ההיסטולוגיה. לבסוף החליט לעזוב את דרום אפריקה ולהמשיך בקריירת מחקר באוניברסיטת אוקספורד (הוצעה מלגה לסטודנט אחד בלבד מדרום אפריקה, והוא היה זה אשר זכה בה).

באוקספורד התקבל למעבדתו של הפרופסור השנוי במחלוקת סר סיריל הינשלווד (Sir Cyril Hinshelwood), שעסק בעמידות חיידקים לתרופות, וטען כנגד קיומן של מוטציות. איש לא העז לנסות ולהתווכח עם פרופסור הינשלווד לגבי קיומן של מוטציות – עד שהופיע ברנר, שטרח ושחזר בכוחות עצמו ניסוי מורכב ומפורסם שערכו מקס דלברוק (Max Delbrück) וסלבדור לוריא (Salvador Luria) שעסק בהופעה ספונטנית של מוטציות בחיידקים. הניסוי עבד, והפרופסור השתכנע – עדות מוקדמת לכישוריו של ברנר, כמו גם לביטחונו העצמי.

במהלך שהותו באוקספורד פגש ברנר את הקריסטלוגרף ג’ק דוניץ (Jack Dunitz) והכימאי התיאורטי לזלי אורגל (Leslie Orgel), שעקבו מקרוב אחר ההתפתחויות בחקר מבנה ה-DNA. באפריל 1953 נדחקו סידני, ג’ף ולזלי יחד עם קריסטלוגרף נוסף במכונית קטנה ונסעו לקיימברידג’, שם פגשו לראשונה את פרנסיס קריק וג’ים (ג’יימס) ווטסון, וחזו במודל המקורי של מבנה הסליל הכפול של ה-DNA, כשבועיים לפני פרסום המאמר הראשון של הצמד (ווטסון וקריק).

מהרגע בו ראה את מבנה ה-DNA, החל ברנר לחשוב על הקשר שבין DNA, חומצות אמינו וחלבון. הוא הושפע עמוקות מרעיונותיו המתמטיקאי הנודע ג’ון פון ניומן (von Neumann) אודות ה”אוטומטון” – תוכנה המייצרת את האמצעים לבצע את עצמה, וההבדל בין ה’תוכנה’ (שמכילה את המידע הדרוש) ובין ‘מבצע התוכנה’ (שעושה שימוש במידע זה בכדי לעשות פעולה כלשהי) בעקבות כך חשב ברנר לראשונה על ה-DNA כמקור מקודד מידע, ולא כחומר ביולוגי גרידא, ופיתח תפיסה לפיה DNA וחלבון נבנים יחדיו. מחשבה זו התחדדה בעקבות הרצאתו של פרד סנגר (Fred Sanger), שהראה לראשונה את המבנה הראשוני חלבון האינסולין כאוסף סדור של חומצות אמינו.

בדצמבר 1952 ברנר נישא למאי קוביץ  (May Covitz) בלונדון, שם התגוררו בני הזוג במשך כשנה וחצי עם בנה של אשתו ועם ילדתם המשותפת. ביוני 1954 הוא קיבל הזמנה לבקר בארצות הברית, והתארח ב-Cold Spring Harbor למשך חודשי הקיץ, ואילו משפחתו חזרה לדרום אפריקה. במסגרת שהותו בארה”ב הוא ביקר במעבדה של ג’יימס ווטסון ב-Cal Tech ופגש רבים מהמדענים המובילים בתחום הבקטריופאג’ים (וירוסים המדביקים חיידקים) ובמדע המתפתח של הביולוגיה המולקולרית ובהם סימור בנזר (Seymour Benzer), מקס דלברוק (Max Delbrück) וסלבדור לוריא (Salvador Luria). בדרכו חזרה לדרום אפריקה עבר דרך קיימברידג’ ופגש את פרנסיס קריק כדי לדון עמו באפשרות לעבוד יחד בעתיד.

בדרום אפריקה פתח ברנר מעבדת מחקר במחלקה לפיזיולוגיה של בית הספר לרפואה והמשיך לעבוד על מערכות בקטריופאג’ים ולפתח רעיונות תיאורטיים לגבי הקוד הגנטי. בדצמבר 1956 הוא הצליח, בעזרתו של פרנסיס קריק, לקבל משרה בקיימברידג’, לשם עבר עם משפחתו. עם פרנסיס קריק חלק משרד משותף במשך 20 שנה, וערך עמו ניסויים פורצי דרך (שהתבססו על עבודתו של בנזר) אשר סיפקו את ההוכחה הראשונה לקיום הקוד הגנטי בצורת רצפים דיסקרטיים של שלושה בסיסים (¹); אז הוא טבע את המונח “קודון” המשמש עד ימינו. כמו כן הוא הביא ראיות לקיומו של ה-mRNA השליח (messenger RNA) כמצב ביניים המעביר מידע בין ה-DNA ובין החלבון (²). עבודתו על בקטריופאג’ים כללה בין היתר פיתוח של שיטות מיקרוסקופיה מתקדמות (³).

בהמשך הקריירה שלו הוא החל במיזם שנמשך כעשר שנים לפיתוח ושימוש בתולעת Caenorhabditis elegans כאורגניזם מודל, אשר כלל את מיפוי הגנום (חלקו פורסם ב-⁴), הקמת שיטות למחקר גנטי (⁵), ניתוח ואפיון מוטנטים רבים (⁵), ופענוח מבנה תאי העצב ומעגלי חישה-תגובה (^6,7) של התולעת.

כיום, אלפי מדענים ברחבי העולם חוקרים מגוון תהליכים ביולוגיים תוך שימוש ב- C. elegans. אורגניזם מיקרוסקופי זה מאפשר למדענים להבין לעומק תהליכים הקשורים כמעט לכל תחום במדעי החיים – החל מרמת התא (למשל תנועה, כיווניות, איחוי ותקשורת בין תאים) דרך רמת היצור השלם (למשל מטבוליזם, התנהגות והתפתחות עוברית) ואפילו נושאים כמו אקולוגיה, אבולוציה, הורשה, למידה וזיכרון, מחלות נוירודגנרטיביות והזדקנות. רצף ה-DNA השלם הראשון של חיה כלשהי שפוענח היה זה של התולעת, והגנים הראשונים הקשורים בהארכת תוחלת החיים התגלו בתולעת הזעירה שתוחלת חייה היא כ-3 שבועות לערך. תגלית נוספת שסיפקה התולעת הוא גילוי מנגנון אוניברסלי לבקרה על כמויות החלבונים בתא (RNAi).

על פיתוח C. elegans כאורגניזם מודל, שאפשר, בין היתר, את חקר שושלת התאים ההתפתחותית ותהליכים כגון מוות תאי מתוכנן (apoptosis) הוענק לסידני ברנר בשנת 2002 פרס נובל, יחד עם שותפיו רוברט (בוב) הורביץ (H. Robert Horvitz) וג’ון סלסטון (John E. Sulston). ב-1977 מונה ברנר כמנהל מעבדת ה-LMB-MRC, תפקיד בו שימש עד 1986, וקידם את פרויקט פענוח הגנום האנושי. גם עם פרישתו לגמלאות, הוא המשיך לעסוק במחקר ולהדריך סטודנטים – בתקופה זו חקר את רצף הגנום של דג ה-Pufferfish (אבו-נפחא) (⁸), פיתח שיטות לריצוף יעיל של DNA בחברת Lynx והקים באוניברסיטת ברקלי Berkeley את המכון למדעים מולקולריים Molecular Sciences Institute.

סידני ברנר היה מהדמויות הכריזמטיות והשנונות ביותר בתחום הביולוגיה. מדענים רבים נמשכו לעבודה ב-LMB בזכות אישיותו, יכולתו האינטלקטואלית והתלהבותו הגלויה מהמדע בו עסק. בכל התאספות או ארוחה עמד תמיד במוקד תשומת הלב וסיפר סיפורים בווירטואוזיות, לעתים במשך שעות ארוכות.

במשך שש שנים (1994-2000) הוא כתב טור דעה חודשי בשם Loose ends בעיתון המדעי Current Biology, ובו אסף רעיונות, עצות הומוריסטיות למדען המתחיל ואבחנות שנונות על אופי האקדמיה ‘מאחורי הקלעים’.

לכל אותם רבים שהתוודעו לסגנונו המיוחד והכירו אותו יש עשרות סיפורים לספר אודותיו, על לשונו החדה, זכרונו הפנומנלי והשיחות שנוהלו על כוס תה אל תוך הלילה ב’ספרייה’- חדר בו קרא ברנר מאמרים וספרים ללא הרף.

רוג’ר קורנברג (Roger Kornberg), שהיה תלמידו של ברנר (וזוכה פרס נובל בעצמו), מספר כיצד ישבו הוא, ברנר ומספר חברי מעבדה נוספים ושוחחו על מדע אל תוך השעות המאוחרות של הלילה. כשאחד מהם עזב, סידני מיד העיר לגביו הערה עסיסית, מלאת אבחנה ועוקצנית. כך המשיכו לשוחח, ובכל פעם שאחד מהם קם והלך, היה ברנר מעיר לגביו משפט שנון וחד. “ואז נשארנו שנינו לבד”, מספר קורנברג, “ופחדתי לעזוב”.

בביוגרפיה שחיבר בשנת 2002 לאחר זכייתו בפרס הנובל כתב: “במהלך חיי המדעיים ובכל הפרויקטים בהם עסקתי חברו אליי מדענים רבים, צעירים כמו גם מבוגרים, שעבודתם הייתה הכרחית לחלוטין להצלחת מאמצינו המדעיים. רבים מהם פיתחו בהמשך קריירה משלהם ופרסמו עבודות מדעיות חשובות, ואולם כולנו זוכרים את התקופה הנהדרת בה אנו והמדע בו עסקנו היינו צעירים, וההתלהבות שלנו לעמוד בפני אתגרים חדשים לא ידעה גבולות. אני מאמין כי מדען צריך להימדד לפי איכות האנשים אותם עזר להכשיר ולא על פי הפרסים והאותות בהם זכה. מי ייתן ועבודותיי ידברו בעד עצמן”.

ואכן עבודותיו דיברו בעד עצמן. עבודתו המדעית נטועה בלב העשייה הביולוגית ואותן אלפי מעבדות ברחבי העולם, רבות מהן של צאצאיו האקדמיים, שמשתמשות במודל התולעת לחקר התהליכים הביולוגיים הבסיסיים ביותר, מהוות גלעד חי ואולי נצחי למורשתו המדעית.

סידני ברנר נפטר ב-5 באפריל, 2019, בסינגפור, בהיותו בן 92.

ביבליוגרפיה:

My Life in Science by Sydney Brenner, 2002

NY Times Obituary by Nicholas Wade

(https://www.nytimes.com/2019/04/05/obituaries/sydney-brenner-dead.html)

Sydney Brenner – Biographical. NobelPrize.org. Nobel Media AB 2019. Thu. 23 May 2019.

(https://www.nobelprize.org/prizes/medicine/2002/brenner/biographical/)

Going strong at 75 by Horace Freeland Judson

(https://www.the-scientist.com/news/going-strong-at-75-53534)

Loose ends (https://current-biology-loose-ends.elsevierdigitaledition.com/)

1. Crick, F. H., Barnett, L., Brenner, S. & Watts-Tobin, R. J. General nature of the genetic code for proteins. Nature 192, 1227–32 (1961).
2. Brenner, S., Jacob, F. & Meselson, M. An unstable intermediate carrying information from genes to ribosomes for protein synthesis. Nature 190, 576–581 (1961).
3. Brenner, S. & Horne, R. W. A negative staining method for high resolution electron microscopy of viruses. BBA – Biochim. Biophys. Acta 34, 103–110 (1959).
4. Coulson, A., Sulston, J., Brenner, S. & Karn, J. Toward a physical map of the genome of the nematode Caenorhabditis elegans (ordered clone bank/genomic data base/clone matching). Proc. Nati. Acad. Sci. USA 83, 7821–7825 (1986).
5. Brenner, S. The genetics of Caenorabditis elegans. Genetics 77, 71–94 (1974).
6. Chalfie, M. et al. The neural circuit for touch sensitivity in Caenorhabditis elegans. J. Neurosci. 5, 956–64 (1985).
7. White, J.G., Southgate, E., Thomson, J.N. and Brenner, S. The structure of the nervous system of the nematode Caenorhabditis elegans. Philos Trans R Soc L. B Biol Sci 314, 1–340 (1986).
8. Brenner, S. et al. Characterization of the pufferfish (Fugu) genome as a compact model vertebrate genome. Nature 366, 265–8 (1993).

חוקרים בפקולטה להנדסה ביו-רפואית מצביעים לראשונה על נזקיו של סילון האוויר היוצא מצינור ההנשמה

מודל מלאכותי חדש של דרכי הנשימה של פגים, וניסויים שנעשו בו, צפויים להפחית את הפגיעה הנגרמת לתינוקות מונשמים. המחקר שהתפרסם ב- Interface Journal of The Royal Society נערך על ידי הדוקטורנט אלירם נוף ופרופ’ ג’וזואה שניטמן מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון ופרופ’ דני וייסמן, מנהל יחידת היילודים במרכז הרפואי כרמל.

יותר מ-10% מן התינוקות בעולם נולדים בטרם עת. תינוקות אלה בכלל, ופגים בפרט, מוגבלים בתפקודם בהיבטים שונים מאחר שהמערכות בגופם לא הספיקו להתפתח כראוי. אחת המערכות האלה היא מערכת הנשימה, המגיעה לתפקוד מלא רק בשלב מאוחר בהתפתחות העוברית. זו הסיבה שלידה מוקדמת מאופיינת במקרים רבים במצוקה נשימתית, בין השאר בשל העדרו של חומר שומני ייחודי, סורפקטנט (surfactant), שמונע את קריסת נאדיות הריאה ומקל על הנשימה.

למרבה המזל, הרפואה המודרנית יודעת להתמודד עם בעיה זו ולהציל את הפגים, בעיקר במתן סורפקטנט חיצוני המשולב בהנשמה באמצעות מנשם – מכונת הנשמה המזרימה אוויר לקנה הנשימה של התינוק דרך צינור המוחדר דרך הפה.

אולם במתכונתו הנוכחית, השימוש במנשם אינו חף מבעיות. אחת מתופעות הלוואי האפשריות של הנשמת פגים היא הפגיעה ברקמות הריאה. בפעולת ההנשמה אין סטנדרטיזציה, שכן כל תינוק מצריך התאמה אישית של נתוני ההנשמה המלאכותית – אחוז החמצן באוויר המוחדר, נפח האוויר, הלחץ, הקצב ועוד. הרופאים עושים כמיטב יכולתם כדי להתאים נתונים אלה לצורכי התינוק ולצמצם את הפגיעה בו, ועדיין, תינוקות רבים נפגעים בתהליך הזה, החיוני להצלת חייהם.

כאן נכנס לתמונה המודל הייחודי שפיתחו חוקרי הטכניון. לאחר פעילות מחקרית ממושכת ברמת המודל המתמטי פיתחו נוף ופרופ’ שניטמן מודל פיזי, עשוי סיליקון, המדמה – בתלת-ממד ובגודל אמיתי – את דרכי הנשימה העליונות בגופו של הפג.

החוקרים הופתעו לגלות תופעה שאינה מוזכרת כלל בספרות הרפואית: סילון אוויר ביציאה מהצינור המוחדר לפיו של הפג. “עד כה ידעו שהצינור עלול לפצוע ישירות את הרקמה העדינה, אך לא התייחסו כלל להשפעת זרימת האוויר,” אומר נוף. “במחקר הנוכחי גילינו לראשונה שבשל מיקומו מפעיל סילון זה כוחות חיכוך חזקים על רקמת האפיתל – שכבת התאים שמצפה את דרכי הנשימה העליונות. הכוחות האלה עלולים לגרום נזקים ובהם דלקת, המהווים סיכון ממשי לפג.”

את הממצא האמור בחנו החוקרים במודל הסיליקון וגילו כי אכן, הסילון מפעיל על רקמת הריאה לחץ העלול לגרום לה נזק משמעותי. בהמשך המחקר הם מתכוונים לזרוע על הרקמה תאים ביולוגיים חיים ולבחון את השפעתו של הסילון עליהם.

החדשות הטובות, בכל אופן, הן שמתוך הממצאים הסיקו החוקרים המלצות באשר לנתוני ההנשמה הרצויים. להערכתם, התאמת נתוני ההנשמה לתצורת הזרימה במערכת הנשימה של התינוק עשויה למנוע את הנזקים המתוארים כאן ולשפר את סיכוייהם של תינוקות אלה לפתח מערכת נשימה תקינה.

מסקנות אלה תואמות את המגמה הכוללת במחלקת הפגים בקריה הרפואית רמב”ם – מגמה של צמצום הפולשנות בטיפול ושל הפחתת השימוש בהנשמה פולשנית ככל האפשר.

לדברי ד”ר לירון בורנשטיין, רופאה בכירה במחלקה לטיפול נמרץ ילודים ופגים ברמב”ם, “עם ההתקדמות ברפואה אנו מצליחים כיום לטפל בפגים צעירים יותר ובתחלואות מורכבות יותר. עם זאת, התחלואה הנשימתית עדיין מהווה גורם משמעותי בתמותה ובתחלואת פגים. הטכנולוגיה שמוצגת במאמר זה – יצירת מודל של אזור ספציפי בריאה וחקר הכוחות שמפעיל על הרקמה סילון האוויר הנוצר בהנשמה פולשנית – יכולה לקדם אותנו בהבנת המנגנונים המובילים לנזקי ההנשמה שאנו רוצים למנוע ובפיתוח טכניקות הנשמה עדינות יותר, המתאימות לאוכלוסיית הפגים.”

 

פרופ’ ג’וזואה שניטמן נולד בצרפת וגדל בארה”ב ובשוויץ. בקיץ 2010, עם דוקטורט מ-ETH ציריך, עלה לישראל והצטרף לסגל הטכניון. הוא זכה בפרסים רבים ובהם פרס החוקר הצעיר מטעם האגודה הבינלאומית לאירוסולים ברפואה (ISAM) לחוקרים מתחת לגיל 40. כיום הוא עומד בראש המעבדה לביו-זורמים בפקולטה להנדסה ביו-רפואית. פרופ’ שניטמן פיתח את כלי האיבחון הראשון המאפשר מעקב כמותי אחר הדינמיקה של חלקיקים במערכת הנשימה. זוהי “ריאה על שבב” (acinus-on-chip) הרלוונטית הן להערכת סיכונים בריאותיים (זיהום וכיו”ב) והן להערכה ותכנון של תרופות למערכת הנשימה.

 

אלירם נוף עלה ארצה לבד בגיל 18 מארה”ב כדי להתגייס לצה”ל. לאחר תום שירותו הצבאי השלים תואר ראשון ושני במסלול מהיר בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון. גם את התואר השני עשה בבן גוריון, בהנחיית פרופ’ אורן שדות ופרופ’ גבי בן-דור במעבדה לחקר גלי הלם – חקר השפעות של זרימה על-קולית בשיתוף משרד הבטחון. לקראת הדוקטורט החליט אלירם ליישם את הרקע שרכש בתחום הזרימה עבור בעיות בעולם הרפואה, וכך נוצר הקשר עם פרופ’ שניטמן, המנחה אותו בעבודת הדוקטורט.

 

 

למאמר ב- Interface Journal of The Royal Society   לחצו כאן

 

 

פרס הארווי, הפרס היוקרתי ביותר שמעניק הטכניון, יוענק השנה בשני תחומים. הפרס יינתן לשלושת המדענים שהובילו את פיתוחה של טכנולוגיית CRISPR-Cas9, המהווה פריצת דרך בעריכה גנטית – פרופ’ עמנואל שרפנטייה, פרופ’ ג’ניפר דאודנה ופרופ’ פנג ז’אנג; ולפרופ’ פפדימיטריו כריסטוס הילריוס על תרומתו למדעי המחשב.

פרופ’ עמנואל שרפנטייה היא מומחית במנגנוני בקרה המכוונים התפתחות מחלות (pathogenesis) ובמנגנוני הגנה של חיידקים המחוללים מחלות בבני אדם. בשנת 2013, בתום קריירת מחקר בצרפת, בארצות הברית, באוסטריה ובשוודיה היא גויסה לאגודת הלמהולץ בגרמניה. ב-2015 היא התמנתה לראש מכון מקס פלאנק לביולוגיה זיהומית בברלין, וב-2018 יסדה מכון מחקר עצמאי – מכון מקס פלאנק למדע הפתוגנים. מאז 2016 היא משמשת פרופסור של כבוד באוניברסיטת הומבולדט בברלין.

פרופ’ ג’ניפר דאודנה היא פרופסור בפקולטה לכימיה ובפקולטה לביולוגיה תאית ומולקולרית באוניברסיטת קליפורניה ברקלי ועומדת בראש קתדרת הנשיא ע”ש לי קא-שינג. דאודנה עומדת גם בראש המכון לגנומיקה חדשנית. מאז 1997 היא משמשת חוקרת בבית הספר לרפואה הווארד יוז, ומאז 2018 – חוקרת בכירה במכון גלאדסטון.

פרופ’ פנג ז’אנג הוא מומחה בביולוגיה מולקולרית ובביו-הנדסה. הוא חבר במכון קור הפועל במסגרת מכון ברוד ב-MIT ובהרווארד, כחוקר במכון מקגאוורן לחקר המוח ב-MIT וכפרופסור למדעי המוח ב-MIT. בנוסף הוא משמש חוקר בבית הספר לרפואה הווארד יוז.

זמן רב לפני פריצת הדרך בעריכת גנים בטכנולוגיית CRIAPR חקרו פרופ’ שרפנטייה ופרופ’ דאודנה, כל אחת במעבדתה, מערכות הגנה של חיידקים. פרופ’

דאודנה ופרופ’ שרפנטייה נפגשו לראשונה בחודש מרץ 2011, ותוך זמן קצר פרסמו ב-Science את מאמרן ההיסטורי, המציג את האופן שבו החלבון החיידקי Cas9

מזהה יעדים בדי-אן-איי ומדגים את האפשרות לתכנת את Cas9 בקלות כדי לערוך יעדים רבים ומגוונים בדי-אן-איי (Jinek et al., Science, 2012) .

באופן עצמאי וללא קשר לשתיהן, פרופ’ ז’אנג למד על מערכת CRISPR-Cas9 כמספרי די-אן-איי המונחים על ידי אר-אן-איי בחיידקים בפברואר 2011. בינואר 2013 הוא פרסם ב-Science, עם קבוצת המחקר שלו, את מאמרו ההיסטורי (Cong et al., Science 2013) המתאר את ההצלחה ביצירת CRISPR-Cas9 כטכנולוגיה לעריכה גנומית באורגניזמים גבוהים ולרתימת מערכת CRISPR-Cas9 כמערכת אר-אן-איי בת-תכנות לשימוש בתאים אאוקריוטיים.

תגליות דרמטיות אלה חוללו מהפכה במדעי החיים והן מאפשרות לערוך, לתקן ולשכתב את הדי-אן-איי. בעתיד הן צפויות להוביל לפיתוח טיפולים חדשניים במחלות ובהזדקנות.

על תפקידם בגילוי ובפיתוח CRISPR-Cas9 כ”מספריים מולקולריים” זכו הפרופסורים שרפנטייה, דאודנה וז’אנג בפרסים יוקרתיים ובהם Canada Gairdner International Award לשנת 2016, פרס טאנג לשנת 2016 ופרס המרכז הרפואי אלבני לשנת 2017. פרופ’ שרפנטייה ופרופ’ דאודנה זכו גם בפרס פריצת דרך במדעי החיים לשנת 2015.

פרופ’ פפדימיטריו כריסטוס הילריוס נחשב לאבי תורת המשחקים האלגוריתמית. הוא לימד בהרווארד, באוניברסיטה הטכנית הלאומית באתונה, בסטנפורד, באוניברסיטת קליפורניה סן דייגו ובאוניברסיטת קליפורניה

ברקלי, וכיום הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קולומביה. הוא אחד המדענים המובילים בתיאוריה של מדעי המחשב ונודע בעיקר על עבודתו במורכבות  חישובית (Computational Complexity). בהקשר זה הוא הגדיר רמות של מורכבות המאפיינות תופעות חישוביות מרכזיות ובעיות פרדיגמטיות

במגוון תחומים.

הוא תרם רבות גם לתחום שהוא מכנה “עדשה אלגוריתמית”, הרלוונטי לתחומים רבים ובהם ביולוגיה ואבולוציה, כלכלה ותורת המשחקים, בינה מלאכותית, רובוטיקה, רשתות ואינטרנט. פרופ’ הילריוס הוא זוכה פרס גדל לשנת 2012.

פרס הארווי, שנוסד בשנת 1971 על ידי ליאו הארווי מלוס אנג’לס, ניתן בכל שנה בטכניון על הישגים יוצאי דופן במדע, בטכנולוגיה ובבריאות האדם ועל תרומות יוצאות מן הכלל לשלום במזרח התיכון, לחברה ולכלכלה.

ליאו הארווי (1973-1887) היה תעשיין וממציא. הוא היה ידיד מסור של הטכניון ושל מדינת ישראל ותומך נלהב בשניהם.

במרוצת השנים, יותר מרבע מזוכי פרס הארווי קיבלו לימים את פרס נובל.

 

טקס הענקת הפרס יתקיים בנובמבר 2019 בטכניון.

גיליון הסתיו של מגזין הטכניון מבשר טובות במחקר, ביישום ובתרומה לקהילה. פרופ’ משה שהם מהפקולטה להנדסת מכונות מספר על הדרך שעשתה חברת מזור רובוטיקה מהחממה בטכניון לאקזיט הגדול ביותר בתולדות הביומד הישראלי. חוקרי מרכז הסייבר מדווחים על איתור פרצות במערכות בלוטות’, בחומת האבטחה החדשנית של אינטל ובסייעת הקולית של מיקרוסופט. חיבור בין קבוצות המחקר של פרופ’-מחקר מוטי שגב ופרופ’ ארז חסמן יצר הישג מדעי משמעותי: בדרך למערכות אינפורמציה קוואנטיות חדשניות, פרופ’ גיא ברטל מהפקולטה להנדסת חשמל על שיטות ננומטריות חדשות ליישומי מידע, פרופ’ עודד בז’ה מהפקולטה לביולוגיה גילה משפחה חדשה של חלבונים, ד”ר קירה רדינסקי מהפקולטה למדעי המחשב על מערכת חכמה לפיתוח תרופות חדשות על סמך בינה מלאכותית ופרופ’ אסיה רולס מהפקולטה רפואה חשפה את השפעתו של המוח על גידולים סרטניים. כל זאת ועוד בגיליון שלפניכם.
קריאה נעימה: http://bit.ly/2TtOY6X

29 חברי סגל חדשים הצטרפו למשפחת הטכניון

נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא: “אתם נכנסים ל’טכניון חדש’, שמחצית מחברי הסגל האקדמי שבו הצטרפו אליו בעשור האחרון”

בשנת 2017 הצטרפו לטכניון 18 חברי סגל חדשים ו-11 רופאים הצטרפו כחברי סגל אקדמי לפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט (צוות בתי חולים). חברי הסגל החדשים עוסקים במגוון רחב של תחומים ובהם אבטחה במטבעות וירטואליים, בינה מלאכותית, רשתות נוירונים מלאכותיות, חומרים דו-ממדיים, מחשוב קוונטי, התנגשויות פרוטון-פרוטון במאיץ החלקיקים LHC בשוויץ, הכשרה והערכה בהוראת המתמטיקה, השפעת המיקרוביום (חיידקי המעי) על מערכת החיסון, מחלות עור תורשתיות ורפואת האם והעובר.

ביום ההכוון שנערך לחברי הסגל החדשים אמר נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא כי “עבורנו זהו יום חג המציין את התחדשותו המתמדת של הטכניון בשנים האחרונות. יותר ממחצית מחברי הסגל האקדמי בטכניון הצטרפו אלינו בעשור האחרון. למעשה אפשר לומר שאתם מצטרפים ל’טכניון חדש’.”

פרופ’ לביא ציין כי “עם שישית מהתקציב של אוניברסיטאות גדולות כגון MIT אנחנו מצליחים להצטיין ולהוביל הודות לחיבור בין מצוינות ללא פשרות ותחושת שליחות. השנה חנכנו את שתי השלוחות הבינלאומיות שלנו – מכון טכניון-קורנל ע”ש ג’ייקובס בניו יורק ומכון גואנגדונג-טכניון-ישראל לטכנולוגיה בסין. הבחירה האמריקאית והסינית בטכניון נבעה לא רק מהמצוינות הטכניונית אלא מהצלחתו של הטכניון ‘להפוך תפוזי יפו למוליכים למחצה’ ולהוביל את פיתוחה של מדינת ישראל.”

המשנה לנשיא ומנכ”ל הטכניון מתניהו אנגלמן ציין את המאמץ המתמיד להגדלת מספר הסטודנטים לתארים גבוהים, את מספר הפוסט-דוקטורנטים וכמובן את מספר חברי הסגל בטכניון. “היעד שלנו הוא לגייס מדי שנה כ-30 חברי סגל חדשים, מה שמצריך השקעה עצומה. בכל שנה אנחנו משקיעים כ-60 מיליון שקל רק בהקמת מעבדות לחברי הסגל המצטרפים אלינו.”

המשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים פרופ’ חגית עטיה אמרה כי הטכניון בוחר את חברי הסגל החדשים בקפידה רבה, וראייה לכך היא המלגות והפרסים הרבים שבהם זכו חברי הסגל המצטרפים לטכניון השנה. פרסים אלה כוללים את מלגת אלון, מלגת עזריאלי, פרס קריל, פרס ברונו, פרס בלוונטניק וחברות באקדמיה הישראלית הצעירה. פרופ’ עטיה אמרה לחברי הסגל החדשים כי “במסלול הקידום בטכניון אנחנו מעריכים אתכם על סמך מחקר אך גם על סמך רמת ההוראה שלכם, שכן הטכניון הוא אוניברסיטת מחקר האחראית גם להכשרת מהנדסים, מדענים, רופאים וארכיטקטים. המשימה שלכם היא לבנות לעצמכם עצמאות, כלומר זהות מחקרית ייחודית, ובה בעת לחתור לאימפקט – להשפעה משמעותית על העולם.”

חברי הסגל החדשים הם:

הפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מהפקולטה לפיזיקה –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה למתמטיקה  –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה למדעי המחשב –

 

הפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול ע”ש דוידסון –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה למדע והנדסה של חומרים –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה לחינוך, למדע ולטכנולוגיה –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט –

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרופ”ח ניצה גולדנברג-כהן (סגל בתי חולים – מסלול רגיל), ד”ר יונתן בוטבול, ד”ר רינת גבאי, ד”ר צבי גוטמכר, ד”ר רוני דודיוק-גד, ד”ר אתי דניאל-שפיגל, ד”ר ריאד חדאד, ד”ר איאד חמאיסי,  ד”ר אלונה פז, ד”ר מיכל שטיין וד”ר רן שטיינברג (סגל בתי חולים – מסלול קליני).

 

לקראת חג הפסח הוענק מעמד “חבר כבוד באגודת הסטודנטים בטכניון” לנשיא הטכניון, פרופ’ פרץ לביא, ולסמנכ”ל התפעול, גב’ זהבה לניאדו. המעמד הייחודי מוענק לבודדים לאורך השנים, וזהו אות הוקרה על שנים של שיתוף פעולה פורה ותמיכה בסטודנטים בטכניון במגוון תחומים.

תעודות “חבר כבוד” באגודת הסטודנטים בטכניון )אס”ט( הוענקו לנשיא הטכניון, פרופ’ פרץ לביא, ולסמנכ”ל התפעול, גב’ זהבה לניאדו מעט לפני חג הפסח. המעמד המכובד והייחודי ניתן בעקבות שנים של תמיכה בציבור
הסטודנטים בטכניון. שיתוף הפעולה כולל קידום רפורמות בתחום ההוראה, סיוע ותמיכה בפעילויות תרבות, קידום סוגיות רווחה, הרחבה ושדרוג מעונות הסטודנטים, קידום הספורט, ועוד.

תעודות חבר כבוד באס”ט ניתנות לבודדים שגילו תמיכה ייחודית בסטודנטים, ובהם גם בעלי תפקידים בהנהלת הטכניון במעמד סיום תפקידם, שקידמו במהלך תפקידם יוזמות פרו-סטודנטיאליות. ואמנם, מעמד ההענקה הנוכחי ייחודי בכך שמוענקות התעודות עוד במהלך הקדנציה של נשיא הטכניון וסמנכ”ל התפעול, כאות הוקרה לתרומתם הרבה לקידום רווחת הסטודנטים בטכניון.

תעודות “חבר כבוד” הוענקו לפרופ’ לביא וגב’ לניאדו במסגרת ערב נציגים של אס”ט. במסגרת האירוע, פרופ’ לביא קיים שיח עם נציגי הסטודנטים וענה על שאלות של סטודנטים בנושאים מגוונים כגון יישום רפורמות אקדמיות בתחום עומס הלימודים, שדרוג תשתיות מעונות הסטודנטים, קידום תשתיות רווחה בקמפוס ועוד.

בנימוקי הענקת התואר כתב דני מגנר, יו”ר אגודת הסטודנטים בטכניון: “פרופ’ לביא הוא לא רק שותפם הנאמן של הסטודנטים באשר הם סטודנטים, אלא גם מנהיג אמיץ שהודה בריש גלי שעל הטכניון לפעול לשיפור היחס לסטודנטים וקידם שורת מהלכים לקידום הנושא. גב’ לניאדו היא האמא שלנו בקמפוס, ואצלה הסטודנטים תמיד במקום ה- 1 ; ללא תמיכתה, רוב פעילויותיה של אס”ט לא היו יכולות להתקיים.”
עוד הוסיף דני מגנר: “אנו שמחים לכבד את פרופ’ לביא וגב’ לניאדו באות הכבוד הגבוה ביותר שאנו יכולים להעניק, ומבקשים מהם להמשיך לקדם את הסטודנטים ולהגן על מעמדה של אס”ט. גם, כעת, תוכלו להיכנס למסיבות של אס”ט ולפסטיבל הסטודנט במחיר מוזל!”